"ג'אנגו ללא מעצורים": כל הטוב, הרע והמכוער בקולנוע של טרנטינו

מצד אחד, חוטא הבמאי בעלילה פשטנית ואורך מופרז, לצד גישה ילדותית כתמיד. מצד שני, הדמויות הגבריות כתובות ומלוהקות לעילא ואין מי שמשלב כמוהו בין הומור ואלימות. מכל צד שהוא, הסרט הזה שווה ומצדיק את הצפייה בו

אור סיגולי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

כבר אחרי "ספרות זולה", סרטו השני של הבמאי קוונטין טרנטינו, נכתבו עליו יותר ספרים ומאמרים מאשר על במאים עם עשרים סרטים מאחוריהם. כבר 20 שנה שלא נמאס להתעסק באיש שהמציא את המגניבות בניינטיז ומאז הפך להיות נושא אהוב במיוחד לויכוחים לוהטים על קולנוע, פוסט-מודרניזם, אלימות וכל מה שבאמצע. היללו אותו, גידפו אותו, הוקיעו אותו, אימצו אותו, לפעמים באותו המשפט. דבר אחד כבר ברור – טרנטינו הבמאי גדול יותר מהסרטים שלו. עכשיו הוא חוזר אלינו בפעם השמינית עם "ג'אנגו ללא מעצורים", אפוס אקשן עתיר התרחשויות ועתיר דקות מסך.» ג'אנגו ללא מעצורים - כל הפרטים» מצעד הדמויות הגדולות של טרנטינו» המדריך להורדת ציפיות מהסרט» טרנטינו: "יש לי עוד עשור לביים"בזמן תקופת העבדות בארה"ב, ג'אנגו נקנה על ידי ד"ר שולץ, רופא שיניים לשעבר וצייד ראשים בהווה, כדי שיועיל לו בעבודתו. אבל לג'אנגו יש מטרת על והיא להשיב אליו את אשתו היפה שהופרדה ממנו על ידי בעל אדמות אכזר. מסע נקמה טרנטינואי, הפעם בתקופת העבדות. "ג'אנגו ללא מעצורים" - הטריילר:

אם אתם מכירים את סרטיו של הבמאי אתם כבר יודעים שמסע האיחוד של הזוג יגבה לא מעט קורבנות ויפזר לחלל האוויר כמות זהה של דם ושל משפטי מחץ. בהקשר הזה טרנטינו נשאר נאמן למעריציו ונותן בדיוק את מה שמצופה ממנו. אבל לכך יש שני צדדים: מחד, כפי שקל להבין, מדובר בכיף עצום כמיטב המסורת של הבמאי. מאידך, כל החסרונות של הקולנוע הטרנטינואי לא רק שנוכחים בסרט, אלא נטועים כל כך עמוק באדמה שהם כמעט ומרעילים את מי התהום שלמטה.דרוש: עורך עם ביצים בסרטו החדש טרנטינו חוטא שוב במידה רבה של ילדותיות. זה בא לידי ביטוי בפשטנות עלילתית שמזכירה ילד שמשחק בפליימוביל, כמו גם התלהבות יתר וגחמתיות כללית של העלילה והדמויות. החטא השני של טרנטינו הוא ה-self-indulgent המפורסם שלו, במאי שכל כך מאוהב בחומרים שלו שלא פעם מתגנבת המחשבה מה היה קורה אם בחדר העריכה היה יושב אתו מישהו עם ביצים שאומר לו, "אתה יודע מה, מן? בוא ננסה לספר את הסיפור הזה בשעה וארבעים, במקום שעתיים ארבעים וחמש. הא, מה אתה אומר?".

התחושה היא שהתסריט נכתב תוך כדי הסרט, בלי שמישהו יודע לאן זה יוביל. זה עובד מצויין כאשר הקהל לא יודע למה לצפות. זה עובד פחות טוב כאשר זוחלת איזושהי תחושה של לאות, כפי שקורה ב"ג'אנגו" אחרי כשעתיים. נדמה שטרנטינו לא יכול לשמור על רמת עניין אחידה בעלילה שלו וכל חצי שעה נאלץ לשנות אותה, ולא משנה אם מדובר בעשרים דמויות כמו ב"ממזרים חסרי כבוד" או בדמות אחת כמו בסרט שלפנינו.

שני המכשולים האלה, אגב, פסחו על שתיים מיצירותיו: "כלבי אשמורת" ו"ג'קי בראון" ולא בכדי יש רבים המתייחסים אליהם כאל שני סרטיו הטובים ביותר. מי שאוהב את טרנטינו יודע שאילו אקסיומות, אבל הוא חוזר כי יש כל כך הרבה דברים נפלאים בקולנוע שלו. וב"ג'אנגו ללא מעצורים" יש מספיק פלאות כדי לתדלק שניים ואפילו שלושה סרטים רגילים.רוכבים בלי לדעת לאן. כריסטוף וולץ וג'יימי פוקס ב"ג'אנגו ללא מעצורים" (צילום: יח"צ)משחק של גברים

השילוב של טרנטינו בין הומור ואלימות היא נוסחה מנצחת שמעטים הצליחו לפענח כמותו. ההבדל הוא שהפעם טרנטינו מתעסק בחומר נפיץ במיוחד, תקופת העבדות, והוא יודע מתי להפסיק עם הגלוריפיקציה של האלימות. מרענן לראות אצלו, אולי לראשונה מאז סרטו הראשון, אלימות שכואבת באמת. עוד מאפיין של טרנטינו הוא פס הקול שנע משירי פולק ישנים ועד לשירי ראפ טריים ומעניק לסרט סצנות שנדמה שנלקחו הישר משנות השבעים ורגע לאחר מכן לתוצר מצוחצח של שנות ה-2000.

הנאה גדולה בסרט מגיעה גם מכיוון הליהוק. לצערינו טרנטינו, שכתב כמה נשים נפלאות בשנים האחרונות, מוותר על המין היפה ובונה את כל סרטו החדש סביב גברים. אבל אילו גברים מפוארים.

זוכה האוסקר ג'יימי פוקס ("ריי") הוא ג'אנגו, העבד שקיבל הזדמנות של פעם בחיים. פוקס המצויין פורח בתפקיד ונהנה מכל רגע. מי שהפסיד לפוקס את האוסקר בשנת 2004, ליאונרדו דיקפריו, הוא האנטגוניסט האכזרי של הסרט. בעיני דיקפריו הוא שחקן אדיר ועל אף שזהו אינו התפקיד המרשים ביותר שלו, גם רגעים חלשים של ליאו הם מספיק טובים בכל סטנדרט אחר. אם כי אני חייב להודות שציפיתי ממנו ליותר. אבל שני השחקנים הכי מרתקים בסרט זוכים לתואר הזה בעיקר בזכות מערכת היחסים שלהם עם הבמאי עצמו.שחקן אדיר, ציפינו ליותר. ליאונרדו דיקפריו ב"ג'אנגו ללא מעצורים" (צילום: יח"צ)

טרנטינו גילה לעולם את סמואל ל. ג'קסון ב"ספרות זולה". ג'קסון עשה לא מעט תפקידי משנה עד אז אבל רק בתפקיד ג'ולס ווינפלד שהביא לו את מועמדותו היחידה לאוסקר, הוכיח השחקן לראשונה מה הוא שווה. הבעיה היא שמאז ג'קסון נפל למלכודת הטייפ-קאסט ושם את מבטחו בסרטים די מגוחכים כמו "נחשים על המטוס" ו"שאפט". זה רק מתאים שהבמאי שנתן לו את תפקידו הגדול הראשון מצליח לנער ממנו את האבק אחרי כל כך הרבה זמן. בתור רב המשרתים הנכלולי, ג'קסון פשוט מצויין. עבר יותר מדי זמן מאז שאמרנו את זה.

אותו דבר ממש קרה לשחקן כריסטוף וולץ. רק שאת עשרים השנים של ג'קסון, וולץ צמצם לשלוש. היה זה טרנטינו שחשף לעולם את השחקן האוסטרי בתפקיד הנס לנדה ב"ממזרים חסרי כבוד" ב-2009, תפקיד שהעניק לו את פרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל קאן ואת פרס שחקן המשנה באוסקר. בשלוש השנים שחלפו וולץ שיחק בארבעה סרטים שונים וכבר הספיק להמאיס את עצמו בתפקיד "החלאה האינטליגנטית". והנה טרנטינו לוקח אותו שוב – לתפקיד ד"ר שולץ, שכנראה נכתב במיוחד בשבילו – ומצליח להמציא אותו מחדש. וולץ, שזכה לאחרונה למועמדות לאוסקר על הסרט הזה, עושה את התפקיד הכי מוצלח שלו מאז הפריצה הגדולה.צילום שווה אוסקר

אבל הכוכב האמיתי של הסרט הוא הצלם רוברט ריצ'רדסון, מבכירי הצלמים החיים כיום. ריצ'רדסון זכה בשלושה פרסי אוסקר ("ג'יי.אף.קיי", "הטייס" ו"הוגו" בשנה שעברה) וזהו שיתוף הפעולה הרביעי הרצוף שלו עם טרנטינו. הצלם משתמש בכל מה שיש לו ב"ג'אנגו", מלהטט בין ז'אנרים ומייצר סרט מרהיב וסוחף. ריצ'רדסון מועמד בזכות הסרט הזה לאוסקר השנה, ואחרי שראיתי את כל המועמדים בקטגוריה אני יכול לומר שאם יזכה זו תהיה בחירה מוצדקת למדי.

אורכו של הסרט עלול לעייף ולתסכל לא מעט מהצופים, גם אלו שאוהבים את טרנטינו. אבל זה מחיר זעום. "ג'אנגו ללא מעצורים" עמוס בכל כך הרבה מכל דבר והתחושה האפית ששורה עליו מצדיקה את הכל. אז יש טרנטינו חדש בחוץ, הדבר היחיד שאתם צריכים לעשות עכשיו זה ללכת ולצפות בו.» ג'אנגו ללא מעצורים - מועדי הקרנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ