"סיני בטייק אוויי": קומדיה מינורית וחסרת ייחוד

הסרט, על מתבודד ארגנטינאי שגורלו נקשר בזר סיני עליו הוא נאלץ לפרוש את חסותו, לא מצליח למצוא לעצמו נישה ייחודית ומסתפק באיכות של הפקה טלוויזיונית. גם הקסם של השחקן ריקרדו דארין ("הסוד שבעיניים") לא מספיק הפעם

זהר וגנר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זהר וגנר, עכבר העיר

זוג סיני צעיר יצא לשיט לאורך הנהר. כשהבחור מוציא מכיסו טבעת כדי להציע נישואים לאהובתו נופלת מהשמים פרה שמנה היישר על ראשה - והכלה לעתיד מתה במקום. בינתיים בארגנטינה, רוברטו (ריקארדו דארין, "הסוד שבעיניים") הוא רווק בגיל העמידה שאוהב בשעות הפנאי לגזור מהעיתון סיפורים מדהימים מהעולם. בהמשך העלילה מתגלגל לידיו סיני מוכה גורל (הונג שנג הונג) שהגיע לארגנטינה כעובד זר, ובין השניים נרקמת מערכת יחסים, למרות שאינם מבינים איש את שפת רעהו. » סיני בטייק אוויי - כל הפרטים "סיני בטייק אוויי", שכתב וביים הבמאי הארגנטינאי סבסטיאן בורנשטיין, הוא דרמה קומית ארגנטינאית, מנומנמת משהו, דלת תקציב וקטנטנה, שזכתה להצלחה גדולה בבתי הקולנוע בארצה, אולם אותי הותירה אדישה למדי, בין השאר בשל היותה צפויה ובנאלית. כמו ב"אהבה" של האנקה, הסרט מתרחש ברובו בלוקיישן אחד: ביתו של רוברטו וחנות חומרי הבניין שלו, הצמודה לבית, ובה הוא מוכר לאנשים ברגים, מסמרים ונורות להחלפה. אבל בעוד שהאנקה הצליח לצור בלוקיישן אחד סרט מרשים בממדים הקולנועיים שלו, הסרט הזה חסר את העומק הנדרש למסך הגדול, והוא עשוי, אולי, לספק כהפקה טלוויזיונית.מתגברים על מכשול השפה. "סיני בטייק אוויי" - הטריילר:הסצנות החביבות הן אלו המתרחשות בחנות. רוברטו אינו סוחר מלידה, אלא אדם נאיבי והגון, בדיוק מהסוג שחברות גדולות ותאגידים נהנים לדפוק. למשל, הוא בודק ומגלה שבקופסה שעליה נכתב "350 מסמרים" יש רק 315. הוא מתקשר אל הספקים כדי להתריע, וכמובן שההמתנה הארוכה למענה עולה לו יותר מהמסמרים החסרים. מי לא מכיר חנויות כאלה לדברים קטנטנים המנוהלות על ידי אנשים פשוטים עם ערכים גדולים?געגועים למילי אביטל עתה, האיש הישר ורודף הצדק נאלץ לשכן בביתו את הסיני שהציל לגמרי במקרה - דבר לא פשוט מבחינת מי שחי בגפו כל חייו ופתאום מסתובב לו סיני בין הרגליים ותופס את השירותים בדיוק כשהוא צריך. מובן שרוברטו ימצא עצמו נקשר בעל כורחו לסיני הזר, למרות שאינם דוברים איש את שפת רעהו, והקשר עם הסיני יגרום לו לפתוח את לבו בפני השכנה שמחזרת אחריו מזה תקופה.הסרט הזכיר לי את הסרט הישראלי "נודל". גם שם אשה ישראלית ערירית (מילי אביטל) מוצאת עצמה מופקדת על בנה בן השש של עוזרת הבית הסינית שלה, לאחר שזו נעלמה, וגם שם השניים מתגברים על מכשול השפה ומפתחים יחסי אהבה וקרבה. מתברר שלאנשים גלמודים המתקשים במערכות יחסים קל יותר ליצור יחסי קרבה עם אנשים שאינם דוברים את שפתם (או עם כלבים וחתולים). גם ב"דרכו של הסמוראי" של ג'ים ג'רמוש גוסט דוג יוצר קשר עם מוכר גלידה המדבר צרפתית בלבד, למרות שהלה דובר אנגלית בלבד ("אתה לא מבין מילה ממה שהוא אומר וזה נחשב לחבר הכי טוב שלך?", שואלת את גוסט דוג ילדה קטנה בפארק). היעדר שפת דיבור זהה בקשר בין אנשים יכול להיות פוטנציאל אדיר למבע קולנועי ייחודי, אבל למרבה האכזבה, ב"סיני בטייק אוויי" האלמנט הזה לא מספיק מפותח.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ