"הטיסה": דנזל וושינגטון לא מתרסק

הבמאי רוברט זמקיס נוטש את אנימציית לכידת התנועה וחוזר לעשות קולנוע כמו שצריך. בדרך הוא אולי מסדר לשחקן הראשי שלו גם מועמדות לאוסקר, בדרמה הפסיכולוגית על טייס שמציל את מטוסו מהתרסקות אבל דווקא אז מתגלות חולשותיו

אור סיגולי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

זה כבר עשור שמעריציו של הבמאי רוברט זמקיס מחכים שיניח לסרטי האנימציה וישוב לביים קולנוע למבוגרים. הבמאי בן ה־62, שנחשב בתחילת דרכו לבן טיפוחיו של סטיבן שפילברג, העניק לילדי האייטיז כמה חוויות קולנוע בלתי נשכחות עם "מי הפליל את רוג'ר ראביט?", טרילוגיית "בחזרה לעתיד", וכמובן הסרט שהכניס אותו לליגה של הגדולים, "פורסט גאמפ", שגם העניק לו אוסקר על בימוי בשנת 1994. אך בתחילת האלף החדש עבר זמקיס לעולם האנימציה (לכידת תנועה, יותר נכון) וביים את "רכבת לקוטב", "בייוולף" ו"סיפור חג המולד", שגרמו למעריציו המבוגרים להרגיש כאילו נטש אותם לטובת שעשועים טכנולוגיים. שני סרטיו האחרונים שאינם אנימציה היו "להתחיל מחדש" עם טום הנקס וסרט המחווה להיצ'קוק "האמת שמתחת לפני השטח" משנת 2000, שלא הותירו חותם משמעותי במיוחד.» הטיסה - כל הפרטים» זמקיס נוטש את הרימייק ל"צוללת צהובה"

אחרי ציפייה ארוכה חוזר זמקיס אל הפנסים והלוקיישנים עם הטיסה, דרמה פסיכולוגית שבה אפשר למצוא לא מעט השוואות ל"להתחיל מחדש": בשניהם ניצב גבר אמריקאי שתאונת מטוס הופכת עליו את חייו ומחייבת אותו להתמודד עם סביבתו ועם שדיו הפנימיים. אך אם ב"להתחיל מחדש" היה הגיבור איש עסקים חיובי שמתרסק על אי ומתמודד עם סביבה חדשה ופראית, הפעם הגיבור הוא טייס רם קומה אך פגום מיסודו, שתאונת מטוס מעמידה אותו בפני דילמה רגשית קשה. החדשות הטובות הן שבזמן ש"להתחיל מחדש" סבל מלאות ומחוסר אמינות על אף כמה רגעים סוחפים, "הטיסה" הוא חקר־דמות מעולה ואולי דרמת האולפנים ההוליוודית הכי טובה שראינו מאז "מאניבול" בשנה שעברה. גם הוא, כזכור, עוסק בגבר הכל־אמריקאי הדועך ובחתירתו לגאולה בעולם משתנה.

דנזל וושינגטון מגלם את וויפ וויטאקר, טייס מסחרי בחברת תעופה גדולה. באחת מטיסותיו מכריחה אותו תקלה טכנית לתפעל את האסון בדרכים לא שגרתיות ופעולותיו מתבררות כהצלחה גדולה. עם זאת, התאונה חושפת את בעיית השתייה והסמים שלו, ואנחנו עוקבים אחר ניסיונותיו הסיזיפיים להיגמל ולטהר את שמו.כשהקופסה השחורה הופכת לתיבת פנדורה. "הטיסה" - הטריילר:

וויטאקר של וושינגטון הוא דמות שלא פשוט להתחבר אליה, וזהו אחד הדברים הכי מרשימים בסרט. הוא שחצן, גאוותן ובעיית ההרס העצמי שלו מצליחה להרחיק מעליו את העולם ואפילו את הצופים. הרצון התסריטאי לפענח דמות ראשית שכזו בדרמה עתירת תקציב אינו מובן מאליו. הסיכון הוא, כאמור, בכך שהקהל עלול שלא לרצות בטובתו, מה שימנע ממנו את אלמנט ההזדהות הכל כך הכרחי לסרטים מסוג זה. את המכשלה הזו צולח הסרט בזכות וושינגטון, בתפקידו המרשים ביותר מאז "מלקולם אקס" ובזכות דמות נוספת, אחת הדמויות האהודות ביותר בקולנוע האמריקאי: הזונה עם לב הזהב. מערכת היחסים של וויפ עם ניקול - צלמת לשעבר שהידרדרה לסמים ולזנות - היא שגורמת לנו לרצות בטובתו. היא גם זו שמאירה את הצדדים האפלים שבו ונותנת לו את העומק והאנושיות הדרושים כדי להפוך לדמות שראויה לאהבה ולהזדמנות נוספת.יותר טוב מ"ארגו" 

השחקנית שמגלמת את ניקול היא אחת התגליות של השנה: קלי ריילי, בריטית בת 35, שכבר עשתה לעצמה שם של שחקנית במה וטלוויזיה במולדתה אך רק כעת נכנסת לשוק האמריקאי. משום מה, בזמן שרחש האוסקרים סביב וושינגטון ניכר, ריילי לא זוכה ליחס המגיע לה. אל שניהם מצטרף קאסט שחקנים נהדר שכולל את טמרה טיוני ודון צ'ידל, כשאת כולם עוקף בסיבוב – כאילו שזה מפתיע מישהו – ג'ון גודמן, שבסצנה מופלאה לקראת סוף הסרט מצליח להתעלות אפילו מעל סצנת ההתרסקות עוצרת הנשימה.עדיף אפילו על לראות מטוס מתרסק. ג'ון גודמן ב"הטיסה" (צילום: יח"צ)מעניין מאוד להשוות בין "הטיסה" ובין ארגו, שמוקרן גם הוא עכשיו בקולנוע. שניהם סרטים שמבוססים על תפיסות אמריקאיות של גאולה ובשניהם ניצב גבר שהצלחותיו עוד רגע מתפוגגות בצל פגמיו ואנושיותו. בהשוואה הזו, אני חייב להודות, "הטיסה" מנצח כמעט בכל האספקטים. זמקיס וצלמו עוד מימי "פורסט גאמפ", דון ברג'ס, מצליחים לבנות פריימים מרהיבים שכולאים בתוכם את הגיבור האבוד על ידי שימוש בעומק שדה ובניית החלל, אך בכל זאת מייצרים עולם בוהק ומזמין, כאילו מזכירים לנו שגם ברגעים הקשים ביותר התקווה ממש בהישג יד. זמקיס משבץ בסרט הברקות עריכה וסאונד (מעולם לא שמעתם קהל מגיב בכזו עוצמה לרעש סיבוב פקק בקבוק) שמשדרגים את התסריט שכתב ג'ון ג'אטינס, כנראה החוליה החלשה יחסית בסרט; זאת בעיקר מכיוון שהוא לא מחדש יותר מדי ולא פונה אל נושא ההתמכרות, שטופל בקולנוע לא מעט, מדרך חדשה או מתוחכמת במיוחד.

אז אמנם ישנם כמה רגעים חלשים, כמו למשל סוף המערכה השנייה שמאבד מעט את הקצב, ויש אי אילו מעידות לתוך קלישאות שהקולנוע ההוליוודי פשוט לא יכול בלעדיהם. אבל כל אלו נסבלים בזכות הופעותיהם הנפלאות של השחקנים, הגיבור המעניין שבמרכז הסרט, העשייה הקולנועית הסוחפת ובעיקר - חזרתו של במאי שאליו התגעגענו.» הטיסה - מועדי הקרנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ