"פופולרית": קומדיה רומנטית כמו פעם

הסרט הצרפתי על הקלדנית המהירה בתבל יחמם לכם את הלב בעזרת קיטש מתקתק, הופעות חינניות וסטייל של שנות ה-50. מצד אחד זו חזרה מבורכת למקורות בימינו הרוויים במודעות עצמית מעיקה, אבל מצד שני אין בו אמירה רלוונטית או חידוש מרענן

אדוה לנציאנו, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אדוה לנציאנו, עכבר העיר

נדיר למצוא סרטי ז'אנר בין הסרטים הזרים שמגיעים לארץ. אלו לרוב יהיו סרטי "איכות" או סרטי ארט־האוס רציניים, נישתיים יותר או פחות. וזה לא בלתי הגיוני: הוליווד מומחית בז'אנרים, ואם אפשר לצפות בסרט הוליוודי עתיר תקציבים, שחקנים ידועים והפקה מושלמת, מדוע שנבחר לפנות לקומדיה רומנטית צרפתית? אלא שבשנים האחרונות הקומדיה הרומנטית עברה תהליך התפכחות שהוביל אותה להיות מודעת לעצמה יותר מאי פעם ולתקוף את הנושאים שלה מזוויות חדשות. דווקא בנקודת הזמן הזאת, הבמאי הצרפתי רז'י רואנסאר, שזהו סרטו העלילתי הראשון באורך מלא, מביא לנו את פופולרית, קומדיה רומנטית שנוטשת את המודעות ואת האירוניה ומחזירה לז'אנר את הרוח הקלאסית של הוליווד הישנה.» פופולרית - כל הפרטים

בצרפת של 1958 רוז פמפיל (דבורה פרנסואה) היא אשה צעירה מכפר קטן ונידח המיועדת להינשא לבנו של מכונאי הכפר ולהפוך לעקרת בית טיפוסית של שנות ה־50. אבל לרוז יש תוכניות גדולות יותר. היא עוברת לעיר ומוצאת עבודה כמזכירתו של סוכן הביטוח הנאה לואי (רומן דוריס), בשאיפה להפוך ל"אשה מודרנית" ולראות את העולם. היא חמושה בכישרון מדהים להקלדה מהירה ובתפיסת עולם רומנטית, אך בתור מזכירה רוז היא כישלון חרוץ למדי. היא שלומיאלית, שכחנית ולא מספיק בלתי נראית. אבל לואי מחליט להשאיר אותה איתו, בתנאי שתסכים להשתתף בתחרויות הקלדה מהירה. הוא מעביר אותה לגור בביתו ומנחה אותה בתוכנית אימונים הדוקה ואף מוסיף להשכלתה תוך כדי כך, כשהוא מאמן אותה דרך הקלדת קלאסיקות ספרותיות כמו "מדאם בובארי".

במהלך האימונים, המגורים המשותפים והתחרויות שנעשות גדולות וחשובות יותר, רוז מתאהבת בלואי, אבל הוא מצדו חסום מכדי להבחין ברגשותיו כלפיה. מהצד, חבריו הנשואים מארי ובוב (ברניס בז'ו מ"הארטיסט" ושון בנסון) מנסים להבהיר לו שהסיבה שהוא החליט לשמור את רוז לצדו אינה אופיו התחרותי שעליו הוא מצהיר, אלא רצונו בקרבתה. אבל לואי, שחוסר היכולת שלו למחויבות כבר גרמה לו שנים קודם לכן לאבד את מארי, שהיתה זוגתו, ולהיכוות מכך, מסרב להכיר בכך.האהבה, כמו ההקלדה, עיוורת היא. "פופולרית" - הטריילר:

הסרט משקיע זמן מסך רב למדי בתחרויות ההקלדה השונות שבהן משתתפת רוז, ובאמצעות בימוי מדויק, רואנסר מצליח לגרום להן להיראות כמו ספורט מלהיב. בכל שלב נוספים אלמנטים חדשים שרלוונטיים לתחרויות ספורטיביות "רגילות" – מבטים מצמיתים של המתחרות זו בזו, קהלים מריעים ומסאז'יסט אצבעות מקצועי שמטפל במתמודדות. האלופות זוכות להופיע בכל כותרות העיתונים ונעשות אייקונים לאומיים של ממש. כשמוסיפים לכך את התלבושות התקופתיות, הסטריאוטיפים המשעשעים והבעות הפנים הקומיות הנפלאות של פרנסואה – אנחנו מצליחים לשכוח שלפנינו כנראה ענף הספורט המשעמם ביותר בעולם.פלאשבק להוליווד הקלאסית

כמו שקורה לפעמים בקומדיות רומנטיות, הרגעים החלשים יותר ב"פופולרית" הם רגעי ההרהור והעצב. אפשר היה לוותר על סצנות כמו זו שבה רוז מבקרת בקבר של אמה ובוכה על קשייה, או על זו שבה לואי מספר לרוז על חוויותיו ממלחמת העולם ובוהה בנקודה אקראית בחלל לאורך כל הנאום; אלו גם הקטעים שבהם המשחק יורד ברמתו, הגבוהה בדרך כלל. לעומתם, הרגעים הקומיים הרבים עובדים היטב (למרות הבדיחות המיושנות), ובהם השחקנים זורחים מכישרון. פרנסואה מגישה דמות מצחיקה ומלאת כריזמה לפחות כמו כוכבות הוליווד הישנה שתמונותיהן מקשטות את קירות חדרה, וכשמצרפים לזה את השבריריות ואת חוסר הביטחון והשלומיאליות שלה, היא נהיית לגיבורה מקסימה וממיסה.

הדמיון להוליווד הישנה נוכח כמעט בכל המרכיבים של "פופולרית". לא זאת בלבד שפרנסואה מזכירה בחזותה ובאישיותה הקולנועית שחקניות כמו דוריס דיי, אודרי הפבורן וסנדרה די, הסרט עצמו נראה כמו קומדיה של בילי ויילדר או כמו סדרת הטלוויזיה האמריקאית משנות ה־50 "איי לאב לוסי". החיקוי של הקולנוע האמריקאי משנות ה־50 מדויק מאוד, והוא כולל אסתטיקה של צילום ועריכה, הומור ופסקול אופייניים, ואת רוח התום הקולנועית של התקופה. גם מבחינה תסריטאית, תרגישו שאתם צופים בקומדיה רומנטית מהפיפטיז: העלילה הצפויה והנוסחתית יעילה כמו תסריט הוליוודי, ואף על פי שלא תופתעו משום תפנית (או מכמויות הסוכר והקיטש), אתם עשויים למצוא את עצמכם מעודדים את רוז בתחרויות ההקלדה ומקווים בכל מאודכם שהרומן בינה ובין לואי יצלח. נראה ש־60 שנה מאוחר יותר, גם הצרפתים פיצחו את הנוסחה.הלוואי שהם יהיו ביחד בסוף. דבורה פרנסואה ורומן דוריס ב"פופולרית" (צילום: יח"צ)

אבל ההתייחסות לתקופה לא נגמרת בשימוש בהיבטים הסגנוניים שלה. שלא כמו הסדרה "מד מן", שעוסקת באותן השנים מנקודת מבט עכשווית, "פופלרית" לא מנצל את העובדה שהוא נעשה ב־2012. מעבר לפרודיה מינימלית על הז'אנר ולהבלחות של מודעות עצמית פה ושם, אותו הסרט ממש יכול היה באותה המידה להצטלם ב־1958. מהבחינה הזאת, הסרט מפספס את הבמה שהוא מייצר כדי לומר משהו שונה, להביט בדברים בפרספקטיבה חדשה. וכשאנחנו מקבלים רק את עטיפת הווינטאג', בלי תוכן מודרני, אולי כבר מוטב לגשת ישר למקור ולצפות שוב ב"סברינה".» פופולרית - מועדי הקרנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ