"אנה קרנינה": עיבוד מפוספס עם חזות מרשימה

ברגעים התיאטרליים והחזותיים להפליא, סרטו של ג'ו רייט מרגש ומרומם. רק חבל שהבמאי בחר להתמקד בנדבך בודד של היצירה הגדולה והשלמה של טולסטוי ואף חטא בליהוק שני שחקנים לא מתאימים לתפקידים הראשיים

זהר וגנר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
זהר וגנר, עכבר העיר

הקריירה של הבמאי האנגלי ג'ו רייט קצרה יחסית (מתחילת העשור ועד אמצעו ביים בעיקר בטלוויזיה), אך בשנים האחרונות הספיק לקנות לעצמו שם של יוצר קולנועי וירטואוזי וראוותן ("גאווה ודעה קדומה", "כפרה", "האנה"). ואכן, סרטו החדש אנה קרנינה מצועצע וססגוני כמצופה. עם זאת נדמה - וכאן טמונה בעייתו - כי מלבד חזותיות מרשימה מאוד (שאף היא אינה אחידה לאורך הסרט) היצירה עצמה ריקה מתוכן. הסרט אמנם מבוסס על הרומן רחב היריעה שנכתב על ידי טולסטוי בשנת 1877, אבל רייט בחר לצמצמו לסיפור האהבה המרכזי שבו - זה שבין אנה, אשת החברה הגבוהה הנשואה לבכיר בשלטון הרוסי, ובין ורונסקי, איש צבא צעיר ופוחז. סיפור האהבה המשני - של קיטי ולוין - נדחק לקרן זווית ומשורטט רק כרקע לסיפור המרכזי, ולכן יעילותו בסרט מוטלת בספק. במקור לוין הוא דמות חשובה, וחיפושיו אחר משמעות עומדים בניגוד גמור לאימפולסיביות של אנה; אבל חיפוש משמעות הוא ככל הנראה אפור מדי לחזונו של רייט, ואילו תשוקה, כמו זו של אנה לוורונסקי, מציתה את הדמיון. ואכן הדמיון של רייט בער בלהבות כשניגש לבימוי הסרט הזה.» אנה קרנינה - כל הפרטים ומועדי הקרנהבתחילת הסרט, בתקופת ההתאהבות של אנה וורונסקי, הסרט עובד נפלא. כל מרכיביו - העלילה, עיצוב החללים, התלבושות, הכוריאוגרפיה - מרוממים את הצופה לכדי התרגשות עזה והשתאות מהמתחולל לנגד עיניו. אולם במדרון התלול שעליו תתגלגל אהבתם של ורונסקי ואנה יידרדר ויצנח יחד איתם גם הסרט עצמו.צמצום לא נכון של היצירה הקלאסית. "אנה קרנינה" - הטריילר:רייט בחר לצלם את רוב הסרט בלוקיישן ייחודי: תיאטרון מהמאה ה־19, שכולו הוד והדר, אך כזה שגם הזמן הותיר בו את אותותיו, כאשה יפה שהזדקנה והתקמטה, ששערותיה נשרו ושקרחות נפערו בראשה. כך גם קירותיו הקלופים של התיאטרון, הפינות השבורות וריפודי הקטיפה הדהויים. חלק מהסצנות מתרחשות על הבמה עצמה, כשגיבורי הסרט ישנים ואוכלים עליה. לעתים גיבורי הסרט נמצאים דווקא בקהל היושב, שמתבונן בהצגה אחרת או במרוץ סוסים (שמתחולל על הבמה כשסוסים אמיתיים שועטים עליה). הנשפים הרבים שהתקיימו אז בחברה הגבוהה של סנט פטרבורג - חלק בלתי נפרד מהעלילה - נערכים בפואיה של התיאטרון.המצלמה סובבת ומרקדת בין הדמויות, בעיקר בסצנות רבות המשתתפים - כל עוד הסרט עשיר בהן הוא עובד נפלא. אולם בסצנות הקטנות, שמתרחשות בכפר או בבתי העניים, הסרט צונח והאשליה מתנפצת לרסיסים - כאילו הקסם פג לאחר שעת חצות והסוסים הלבנים מתגלים כעכברים, שמלת הנשף המפוארת היא למעשה סחבה בלויה והכרכרה היא רק דלעת.שיחות נשף סצנת הנשף, שבה השניים מתאהבים, היא גולת הכותרת של הסרט, וייתכן שרק בעטיה כדאי לראותו. הנשים בשמלות צבעוניות מרהיבות, עטויות פרוות שמשובצות באבנים יקרות, ואילו אנה, כמלאך המוות, לובשת שמלה שחורה ופניה מוסתרים תחת רשת תחרה. וכשהשניים רוקדים, כל באי הנשף קופאים כפסלים. הריקוד של הזוג ושל באי הנשף פורץ מגבולות המחול הקלאסי והופך למחול מודרני מוזר, שלפרקים הופך למחול של ידיים בלבד. אילו היה הסרט דבק בקטעי המחול המופלאים והופך להיות מחזמר של ריקודים ללא מילים, זו יכולה היתה להיות יצירה בלתי נשכחת. גם המעברים בין הסצנות מיוחדים. לעתים הם לקוחים מעולם התיאטרון, כשמעברי הזמן מתוארים בעזרת כניסות ויציאות מחללים, באופן לא מקובל - למשל, כשאנה בורחת מבית בעלה לחיק מאהבה היא בסך הכל עוברת את מפתן הדלת.היו צריכים להסתפק בריקודים. קירה נייטלי ואהרון טיילור ג'ונסון (צילום: יח"צ)התיאטרליות הזו נפלאה, אבל לעתים היא נזנחת לטובת ארציות מגושמת, והסרט נתקע מפעם לפעם כששתי דמויות יושבות ומדקלמות טקסטים. הבעיה החמורה עוד יותר היא משחקן של שתי הדמויות המרכזיות: קיירה נייטלי כאנה קרנינה נראית לי צעירה מדי לתפקיד ולא אמינה. לתחושתי הסרט חולל קלקול עצום בדמותה. בקריאה בספרו של טולסטוי אנה מעוררת הזדהות, ואילו בסרט היא מעוררת דחייה בשל יהירותה והחלטותיה האימפולסיביות. אהרון טיילור־ג'ונסון (ורונסקי) הוא בדיחה של ממש. הוא מגלם דמות לא גברית ולא מושכת של ילד מפונק ומבולבל המסורס על ידי אמו. ולוין (דומנל גליסון), הלוא הוא טולסטוי, מגלם איש מוזר וחסר ביטחון שהרבדים העמוקים והחקרניים באישיותו לא באים לידי ביטוי. סופר גדול כתב יצירה ספרותית עצומה, אבל יומרותיו הגרנדיוזיות של רייט סיבכו אותו בתבשיל קדירה שקשה מאוד לאכול.אנה קרנינה - מועדי הקרנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ