אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ענן אטלס": יומרנות עילאית ורגעים נשגבים

אנדי ולאנה וואשובסקי חברו אל טום טיקוור ליצירת אפוס בן שלוש שעות ושש עלילות, שאמור להרגיש כמו יצירה שלמה ואחידה עם מסר הומני. הרוב כאוטי למדי, אבל כשזה מצליח התחושה היא שהקולנוע צועד קדימה ממש מול העיניים

תגובות

נשבר שיא היומרנות - עשרות דמויות, שישה סיפורים, שלושה במאים, סרט אחד. ייתכן שהיו בעבר פרויקטים גדולים ורבי חשיבות יותר מאשר ענן אטלס, אבל לא היה להם את המסר הניו-אייג'י והקונספט פורץ הדרך שלו, שמתיימר להגיש הכל כיצירה אחת שלמה והומוגנית. דמיינו צפייה בשישה סרטים בבת אחת, כאשר מישהו אחר מזפזפ עבורכם ביניהם, ובסופה תחושה של חוויה מאוחדת. זה בעייתי כשם שזה נהדר.» ענן אטלס - כל הפרטים

המורכבות מתחילה כבר בניסיון לתאר את עלילתו של הסרט, המבוסס על רב המכר של דיוויד מיטשל, או למנות את כל השחקנים ותפקידיהם השונים. זאת משום שטום הנקס, לדוגמה, מגלם גם מדען בשנות השבעים, סופר חמום מוח בימינו אנו ומעין יליד פראי בזמן ומקום לא ברורים. גם האלי ברי, ג'ים ברודבנט, סוזן סרנדון, ג'ים סטרג'ס, יו גרנט, בן ווישו, הוגו וויבינג ועוד רבים וטובים מגלמים מספר דמויות בכל אחד מחוטי העלילה, בתחפושות שונות ומשונות.

שש העלילות המרכיבות את הסרט בן 172 הדקות כוללות: דרמה מתקופת העבדות, המתרחשת ברובה על אנייה, והעוקבת אחר ידידות הנרקמת בין גבר לבן לעבד שחור; סיפור על אהבה חד מינית ותשוקה ליצירה באירופה של שנות ה-30 במאה ה-20; סרט משטרה/קונספירציה/עיתונות חוקרת בסן פרנסיסקו השחורה והסבנטיזית; קומדיית קשישים מטורפת בזמננו הנוכחי; אקשיונר על מרד האנושות העתידנית בעולם התעשייתי והרובוטי שהשתלט עליה; וגם פנטזיית מדע-בדיוני על המפגש בין בני אדם לגזעים פרימיטיביים המזכירים אינדיאנים, בזמן ומקום שיתבררו בהמשך.שישה סרטים בכרטיס אחד. "ענן אטלס" - הטריילר:שני "משחקים" מחייבים את הצופה להשתתף בהם בזמן הצפייה. ראשית, יש לנחש מי מבין שלושת היוצרים - האח והאחות אנדי ולאנה וואשובסקי בשיתוף עם טום טיקוור - ביים איזה חלק בטריפטיך (כלומר, ה"הקסאפטיך") הקולנועי הזה. שנית, ויותר כיף, מדהים לגלות מי מסתתר מאחורי האיפור (שבהחלטה מקוממת לא יהיה אפילו מועמד לאוסקר). לעיתים זה קשה יותר ממה שזה נשמע, כיוון ששחקנים ודמויות מחליפות שמות, פרצופים, גזעים ואפילו מינים, כביכול ללא מאמץ. מומלץ להישאר ישובים בתום הצפייה, כיוון שחלקם הראשון של הקרדיטים פותר את כל התעלומות וגרר לא מעט קריאות התפעלות בהקרנה בה נכחתי. כמות ההפתעות שם הייתה לא קטנה, בניגוד לגזרת הבמאים, בה היה קל לנחש שהוואשבסקים לקחו אחריות על תואם המטריקס העתידני החביב עליהם, בעוד טיקוור ניסה להתעלות על "הבושם" שלו בעלילות התקופתיות יותר.

תזמורת סימפונית של גן חיות במנוסה ה"טוטם", האמצעי שמסייע לצופה להבין באיזה זמן הוא ומי הגיבור (מונח שנטבע בסרט “התחלה” של כריסטופר נולאן), הוא כתם לידה בצורת כוכב שביט. חפשו אותו על גופן של הדמויות, כדי להבין לאן התגלגלה הנשמה אחריה אנו עוקבים, או העזרו בחלק מן הקאטים בין הסיפורים. ישנם שישה גלגולים לדמות הראשית, אחד בכל סיפור. העובדה שלא אותו השחקן מגלם את כולן, אלא שהשחקנים מחליפים זהויות ופנים בכל כמה שניות, היא מעבר למבלבלת - זהו כאוס מושלם. התוצאה היא גירוי שהוא בעיקר אינטלקטואלי, כמו מלאכת הרכבת הפאזל הגדול בעולם בזמן קצוב, מה שלא מאפשר להישאב פנימה אל אף אחד מהעולמות של הסרט.

יחד עם זאת, פרדוקס מסוג זה הוא הדרך לגדולה אמיתית. שכן ברגעיו הנשגבים, הסרט מרגישה כמו האזנה לתזמורת בת מאה נגנים, המבצעת סימפוניה שמעולם לא שמעו אוזניך בעבר אך עם זאת מרגישה מוכרת באופן שמשרה תחושת ביתיות חמימה ומעודדת. בשאר הזמן משוטטת המצלמה, העט של הקולנוען, כמו בין פריטים מבוהלים של גן חיות שלם המצוי במנוסה. המוני הזנים של החיות נתקלים ומתחככים זה בזה תוך כדי תנועה כמו במתקן מכוניות מתנגשות בלונה פארק, מייצרים המון אנרגיה קינטית שלא נרתמת לטובת שום משמעות כלשהי. זה מספיק בשביל להחזיק צפייה של כמעט שלוש שעות בלי לשעמם לרגע, אבל זו עדיין בחירה תמוהה. לפחות במבט ראשון.

אי אפשר בלי קצת "מטריקס". מתוך "ענן אטלס" (צילום: יח"צ)

כלומר, יחסית לסרט שמבקש מאיתנו לא להתסכל בקנקן, הפוקוס המוגזם שיוצריו מעניקים לכל אלמנט ויזואלי לא עולה בקנה אחד עם המלצה זו. נדמה כאילו זה חלק מאסטרטגיית הבלבול הכללית בה נקטו היוצרים, למרות שדווקא מתן עזרה לצופים הייתה מתבקשת יותר. קצת כמו שהתוכנית "דייט בחשיכה" מתיימרת להוציא מן המשוואה את המראה החיצוני של המשתתפים, כיוון שהדייט מתקיים בחושך מוחלט. ובפועל? הדבר היחיד שאותם שפני ניסוי מדברים עליו ומתעסקים בו הוא ניסיון לנחש כיצד נראה מי שמולם, מה מוצאו ומהו גזרתו. הם מתעסקים במה שאין, וכך עושה גם "ענן אטלס".

כאשר בוחנים את היצירה במבט כולל יותר, מתחילים להבין שהתוכן של הסרט לא דורש קנבס של שלוש שעות הקרנה. אולי יותר בכיוון של סמס בודד. משהו כמו "כולנו אחד". לא הכי טרי ומרענן, בטח שלא עמוק בצורה בלתי רגילה או חדשנית. אבל זהו המסר של הסרט, גם קולנועית – חושבים שכל ששת הסרטים שהוזכרו לעיל הם נפרדים? שבעצם ראיתם חתיכות מ"העולם החדש", "השעות", "להעיר את נד", "שאפט", המטריקס"ו-"אווטאר" ערוכות יחדיו? לא ולא – אחד הם. שלושת הקולנוענים בעצם אומרים לנו שכל הסרטים שראינו במהלך חיינו, והם מודעים לכך שהעלילות שלהם שחוקות ומוכרות לעייפה, הם בעצם חלק מדבר אחד גדול ומאחד ששמו הקולנוע. זה מוצא חן בעיניי, דווקא כי זה בנאלי ופשוט כמו האמת בכבודה ובעצמה.

מבחינת המסר, קשה להיות מופתע מההומניות הנשפכת מן הסרט בהתחשב בזהות היוצרים. במיוחד כאשר אחת מהן, לאנה (לשעבר לארי) וואשובסקי, קיבלה השנה פרס על פעילותה ההומניטרית ואף נשאה נאום מרגש במיוחד. והנה עוד סגירת מעגל קוסמית – לאנה מאוד מזכירה היום במראהה את גיבורת "ראן לולה ראן", סרטו המפורסם של טיקוור, השותף שלה ל"ענן אטלס". אך בעוד הבמאי הגרמני ייזכר כנראה בעיקר בזכות סרטו התזזיתי והמפוצל עלילתית שהגדיר יפה מאוד את תקופתו, הוואשבסקים עוד עשויים להיחקק כאמנים שהצעידו את הקולנוע קדימה. לא תמיד ברור לאן, אבל בכיוון הכללי של קדימה, זה בטוח.

האימפקט של "המטריקס" הראשון, סרט העשור של גולשי עכבר העיר, גדול מחוסר הנחיצות של ההמשכונים המיותרים שלו. "ונדטה" ו"ספיד רייסר" הם שתי יצירות מופת לסוגן, שלא הוערכו מספיק בזמן אמת ואולי יזכו למקום של כבוד בהיסטוריה של האמנות השביעית. "ענן אטלס" יתייצב לצידן בגאון, בזכות האופן בו הוא לוקח מושג שחוק כמו "נראטיב שבור" ומציג אותו כפי שלא נראה בעבר ותחת הכותרת הלעוסה של "כולנו אחד". אבל אם בעצם כולנו אחד, אז בעצם יצא שאני כבר ראיתי את הסרט הזה בשבילכם.

*#