אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אופטימיות היא שם המשחק": לא עומד בציפיות

הבמאי דיוויד או. ראסל ממשיך לקבל חיבוק מהוליווד, ואחרי "פייטר" מנבאים גם לסרטו הנוכחי מקום באוסקר המתקרב. רק חבל שבמקום להיות דרמה קומית בועטת על עולמם של מופרעים נפשית, נותרנו עם עוד סרט בינוני

תגובות

אופטימיות היא שם המשחק עוסק בנושא רלוונטי - שיגעון. כל הדמויות בו מופרעות נפשית בצורה כזו או אחרת. חלקן אובחנו על ידי רופא ומקבלות טיפול תרופתי; אחרות חושבות שהן נורמליות רק משום שמעולם לא פנו לטיפול, אבל לצופה ברור שהן מופרעות. ככלל, הסרט מציג עולם שבו בריאות נפשית היא מונח תיאורטי בלבד, כיוון שכולם לוקים בנוירוזות כאלה או אחרות. נשמע מוכר? לי זה הזכיר את העולם שאנחנו חיים בו, עולם שבו נורמלי להיות משוגע, ומי שחושב שהוא הכי נורמלי הוא בדרך כלל המשוגע הכי גדול בסביבה.» אופטימיות היא שם המשחק - כל הפרטיםרק חבל שהעיסוק בנושא מפוספס כל כך. הגעתי להקרנה עם ציפיות גבוהות - הסרט זכה בחמשת הפרסים החשובים של לווין הזהב, ועתיד להיות מועמד לאוסקר בכמה קטגוריות - והתאכזבתי. התסריט משעמם ורדוד, השחקנים לא משכנעים, הבימוי ההוליוודי שמנסה להיות "בועט" חוטא במנייריזם, והתמה שלפיה הפתרון לשיגעון ("אסטרטגיה", כפי שקורא לזה הפסיכיאטר ההודי בסרט) טמון בפסיכולוגיה חיובית מעוררת אנטגוניזם. ה"גישה החיובית" שמאמצים הגיבור וחבריו המשוגעים מסתכמת לכדי מילה אחת - Excelsior - וזו מופרחת לאוויר שוב ושוב כשהם מנסים להזכיר לעצמם להתאפס ולא להיסחף אחר שטף המחשבות הטורדניות או הפרנואידיות.מעשה, אם כך, בחמישה משוגעים - פט (ברדלי קופר) ושלושת בני משפחתו הלא תפקודית: אביו (רוברט דה נירו) הוא מהמר כפייתי שמתקשה לשלוט בכעסים; ג'ק, אחיו של פט, הוא בדיוק מהמופרעים הגדולים שחושבים שהם נורמלים; אמם (ג'קי וויבר) היא לכאורה העוגן של המשפחה משום שהיא סובלת את כולם, אבל למעשה סופגת הרבה יותר ממה שאדם אמור לספוג; ופט עצמו, שהשתחרר מבית משוגעים אחרי שהצליח לשכנע את השופט שלא יגרום נזק לסביבה ויכבד את צו ההרחקה מאשתו.קן הקוקיה. "אופטימיות היא שם המשחק" - הטריילר:כשהוא חוזר הביתה, אביו ההמום אומר לו, "איך לעזאזל הצלחת לשכנע את השופט שאתה בריא?". מובן שפט משתולל כבר אחרי כמה דקות, מנפץ את שמשת חלון חדרו ומיד מגיעים לבית השוטר השכונתי ואחריו הבן של השכן שרוצה לראיין את בני המשפחה לכתבה על משוגעים לעיתון בית הספר. הגלגל החמישי בשיגעון הזה הוא טיפאני (ג'ניפר לורנס), המשוגעת של השכונה, שמתחילה עם פט כי היא מאמינה שיש להם מכנה משותף (גם היא היתה בבית משוגעים ושניהם התנסו באותן התרופות).תקלות מלתחה הבמאי דיוויד או. ראסל ("פייטר") ניסה לביים דרמה קומית בועטת שאולי תזעזע את הוליווד, אבל הוליווד חיבקה את הסרט באהבה, וזה כשלעצמו מעיד על בעיה. ראסל לא הצליח להתרומם מעבר לבינוניות בכל הקטגוריות. הבעיה הגדולה מכולן היא עיצוב דמותו של הגיבור. פט, איך נאמר זאת, הוא דביל. הוא לא מצליח לקלוט - וזה בכלל לא קשור לעובדה שהוא משוגע - שאשתו המשיכה הלאה בחייה; מטרתו - לחזור לאשה שכולם יודעים שאינה רוצה אותו ואף מרחמת עליו – מגוחכת. גם כשמתחילה איתו המשוגעת של השכונה, הוא נעתר לה רק משום שהיא מבטיחה לו שתעביר מכתב לאשתו לשעבר. בתמורה היא מבקשת ממנו שיהיה בן זוגה בתחרות ריקודים, בקשה שמובילה את הסרט לשיא מקושקש במיוחד שבו משתלבים משחק גמר בכדורגל, תחרות ריקודים והתערבות גורלית.הצילום, שמנסה לדמות תודעה של משוגעים בעזרת תקריבי פנים קיצוניים ומצלמת כתף תזזיתית, מעורר סחרחורת וכאב ראש, ואפילו לורנס, השחקנית הנהדרת שהתגלתה ככוכבת ב"קר עד העצם", ושגם ב"משחקי רעב" היתה מוצלחת - מאכזבת מאוד. עבודתה של מחלקת ההלבשה עם השחקנית, שהיתה לא נכונה ובלתי מגובשת, הגדישה את הסאה. בתחילה היא מעוצבת כנערת פרברים אפלה (אבל חסרת סגנון בעליל), אבל בתחרות הריקודים היא הופכת לנערת קרנבל ברזילאית; למרות שטיפאני מאופיינת כמי שתמיד לובשת שחורים, היא בוחרת לתחרות חליפה מביכה המורכבת מטייטס לבנים עם פאייטים וחזייה לבנה.מעידה עוד יותר גדולה של לורנס מתרחשת בסצנה הגדולה שבה מנוסחת ההתערבות. כל השחקנים מתכנסים בבית האב, שמחליט להמר מול חברו על כל כספו, אולם הסצנה מבוימת בחוסר סדר ותשומת לב, עד כי לורנס הולכת בה לאיבוד. "אופטימיות", אם כך, לא מצליח לעורר טיפת רגש או הזדהות. למרות שהתחלתו נראית מבטיחה, לקראת מחציתו ההרגשה המצטברת היא של התרחשויות חסרות טעם על המסך, המלוות בבליל של דיבור מהיר. לפחות הוא לא משעמם.

כתבות שאולי פספסתם

*#