אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"חיי פיי": עיבוד לוקה בחסר לספר מורכב

הבמאי המוערך אנג לי ויתר על החלקים האפלים והאמת הקשה שטומן בחובו רב המכר של יאן מרטל, לטובת גרימת הנאה מירבית לצופיו. מרשימים במיוחד השחקן הראשי האלמוני והטיגריס שלכוד איתו על סירה, בעוד התלת-מימד מיותר הפעם

תגובות

את חיי פיי, ספרו היפה של יאן מרטל (ורב מכר בינלאומי), ניתן היה לעבד לקולנוע בשני אופנים שונים. אפשר היה להפוך אותו לסרט לכל המשפחה בסגנון וולט דיסני, כמו "ספר הג'ונגל" או "טרזן", ומנגד, אפשר היה לבחור באפשרות האפלה והאכזרית יותר, זו שמתגלה רק בסופו של "חיי פיי": כשהנער ההודי פיי מגיע לחוף מבטחים, אחרי ששרד 227 יום על סירה בלב אוקיינוס, הוא מספר לאנשי חברת הביטוח של חברת הספנות את סיפורו, שעליו בנוי הספר והסרט כולו. אנשי חברת הביטוח לא מאמינים לו. הם דורשים את האמת. והאמת, שמתגלה בסיפור השני שפיי מספר להם, היא אמת איומה. והיא, כמובן, משכנעת את אנשי חברת הביטוח.» חיי פיי - כל הפרטיםציפיתי מאנג לי ("הר ברוקבק", "נמר, דרקון") להתמודד עם הסיפור האמיתי שמאחורי סיפור ה"אגדה" שהנער ממציא, ולכן התאכזבתי. גם הסרט עצמו הטעה אותי, משום שבתחילתו, שכשמשפחתו של פיי יוצאת להפלגה באונייה שאמורה להוביל אותם ואת גן החיות שבבעלותם לביתם החדש באנגליה, הם מתוודעים לטבח שעל הסיפון, המגולם על ידי השחקן הצרפתי ז'ראר דפרדייה. כיוון שקראתי את הספר קודם לכן, ידעתי שהטבח הוא דמות מרכזית בסיפור שמתחבא מאחורי ה"אגדה", ולכן ציפיתי להופעתו של דפרדייה בהמשך. אבל לי בחר לא להתמודד עם החלקים האפלים של הסיפור, והופעתו של דפרדייה נשארת כקוריוז תמוה למדי.שונה למדי מן הספר. "חיי פיי" - הטריילר:אפשר גם להצדיק את הבחירה של לי להתעלם מסיפורו האמיתי של פיי, מכיוון שהסרט - והספר, כמובן - עוסקים באמונה דתית ובניסיון להבין למה אנחנו מאמינים לסיפור על הסבא החביב עם השיער הלבן הארוך והעיניים הטובות שיושב על כיסא מלכות בשמים ומנהל את חיינו. אנחנו בוחרים באלוהים משום שהחיים כשלעצמם, בלי הסיפורים שאנחנו רוקמים סביבם, עלולים להיות חסרי משמעות, קרים וקשים מנשוא. רוב בני האדם יעדיפו להאמין בסבא חביב או באיש צנום שפסע על מימי הכנרת או באל קרישנה השובב, אפילו בגנשה - אל הודי שחציו אדם וחציו פיל ותמונתו התלויה בפתח הבית תעניק לנו שפע של מזל - על פני המציאות כפי שהיא. פיי מספר על הישרדות בלב ים כבן אנוש יחיד בין בעלי חיים אחרים. אבל אולי העדיף לספר על חיות מאשר לספר על בני אדם - למשל, ניצולים אחרים ששרדו יחד איתו – משום שבני האדם התגלו לו כאכזריים ומסוכנים יותר מחיות.בלב ים עם נמר התמונה שמרכיבה את חלק הארי של הסרט, אם כך, פשוטה ומינימלית. ילד ונמר שורדים בלב ים על סירת הצלה אחת. החיות האחרות שניצלו בסערה שטרפה את האונייה ומצאו את עצמן על אותה סירת הצלה לא שרדו יותר מכמה יממות. הטיגריס (הקרוי עוד מימי גן החיות "ריצ'רד פארקר") השתלט על סירת ההצלה וסימן אותה כשלו. פיי מאלתר רפסודה מכמה קרשים, קושר אותה לסירת ההצלה ומנסה לשרוד בצלו. יום רודף לילה, השניים בלב ים. כל עוד הילד מצליח לספק לטיגריס מזון, הוא יכול להאמין שהטיגריס לא יטרוף אותו.הצילומים בלב ים מרשימים ובלתי נשכחים. סוראג' שארמה, השחקן המתחיל שמגלם את הנער, עושה זאת בצורה נפלאה, וגם "משחקו" של הנמר אמין להפליא. רוב הופעותיו של הטיגריס מבוססות על אנימציית מחשב, ושאר הופעותיו הן של ארבעה נמרים אמיתיים שנכחו על הסט. דווקא טכניקת התלת ממד נראית לי מיותרת במקרה של הסרט הזה. הוא אינו עמוס בפרטים ויזואליים, והנופים של לב הים שוממים יחסית. בדרך כלל, יתרונו של התלת ממד הוא בסרטים המורכבים מאינסוף פרטים ושכבות.דווקא לא מרשים ויזואלית כמו שהיה יכול להיות. "חיי פיי" (צילום: יח"צ)גם ההקדמה של הסרט ארוכה מדי ומיותרת. היא אמנם סוקרת את ילדותו של פיי בפונדיצ'רי ואת העניין שהפגין בדתות שונות, אבל הניסיון ללמד אותנו עליהן מעייף ומיותר. לי (טייוואני שבגיל 20 היגר לאמריקה ולמד קולנוע באוניברסיטת ניו יורק) הוא במאי נפלא ומרשים ביכולותיו המגוונות, אבל זוהי לא אחת מפסגותיו, בעיקר משום שהסרט מנסה לפנות לכולם. עם זאת, גם אם אינו מושלם, זה סרט שמרחיב את הלב ומהנה מאוד לצפייה, כמעט לכל אורכו.» חיי פיי - מועדי הקרנה

אחד השיעורים הראשונים שפיי לומד מאביו בילדותו הוא שאין לבטוח בחיות. "אבל ראיתי בעיניים שלו שיש לו נשמה", מגונן פיי על הטיגריס. "מה שראית בעיניה של החיה הוא אך ורק השתקפות של הרגשות שלך", משיב לו אביו. סרטו התיעודי של ורנר הרצוג "גריזלי מן" מציג את טימותי טרדוול, שדווקא כן האמין שלחיות יש נשמה ובחר לחיות יותר מ־12 שנה לצדה של להקת דובי גריזלי. בסופו של דבר, טימותי נטרף חי על ידי דובי גריזלי, אבל לא על ידי הלהקה שחי בקרבה, אלא על ידי להקה אחרת, שנדדה והגיעה לאותה שמורה שהכיר ככף ידו. לאחר מותו של טרדוול (המסופר בחלקו הראשון של הסרט), הרצוג קיבל לידיו את 100 השעות שצילם כשחי בשמורת טבע באלסקה בחברתם של הדובים."גריזלי מן" - הטריילר:בחומרים מרתקים ומלאי קסם - משום שטרדוול היה ילד בגוף של בוגר - הוא נראה פעמים רבות נושא מונולוגים נלהבים מול המצלמה, ומאחוריו ברקע הדובים. "אם הם יתנפלו עלי, זה ברור. אני מת. אבל אני עדין כמו פרח. אני כמו זבוב על הקיר. אני מתבונן ולא פולש, לא מפריע ולא פוחד, ובגלל שאני לא פוחד - אנצח. אני אוהב אותם ואני אמות בשבילם. אבל אני לא אמות. כי אהיה אחד מהם. אהיה מאסטר של החיים לצדם. כל חיי אחיה ליד הדובים ויגידו שאני מטורף, אבל אף אחד לא מבין אותי כראוי. הם, הדובים, מבינים".טרדוול היה שחקן כושל ואלכוהוליסט שחי בלוס אנג'לס חיים אומללים של חיפוש עצמי נואש. אחרי כמה שנים של קיום מאושר בשמורת הטבע באלסקה, הצטרפה אליו אשה שחלקה איתו אותה תאווה, ובצילומים הם נראים מלטפים את הדובים ומשתעשעים איתם. עד היום שבו נאכלו חיים, האמינו השניים באמת ובתמים שבני האדם גרועים באכזריותם מחיות והם המסוכנים באמת, ולא החיות. » ביקורת DVD על הסרט"גריזלי מן". בימוי: ורנר הרצוג. ארה"ב 2005, 103 דקות

הסרט נצפה באדיבות האוזן השלישית

כתבות שאולי פספסתם

*#