אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ברוכים הבאים הביתה": לא כל צרפתי הוא בהכרח איכותי

סרטו החדש של ז'אן בקר, במאי "אחר הצהריים בכפר עם מרגריט", מכיל את כל המרכיבים הנכונים שדרמה מרגשת זקוקה להם. אבל את הדמויות המעולות מקלקל תסריט מאולץ שמרגיש פחות כמו הדבר האמיתי ויותר כמו שבלונה

תגובות

לפעמים סרטים זרים מדיפים ניחוח של איכות רק מעצם היותם זרים. בשנים האחרונות, כובש את המסכים בישראל רצף של סרטים צרפתיים שאינו בהכרח מדגם מייצג של הקולנוע הצרפתי ככלל, אלא נמצא תחת הז'אנר של סיפורים שמגדירים את עצמם כ"אנושיים" ו"מחממי לב". חלק מהסרטים אכן מצליחים להיות כאלו, אבל השבלונה של קשר אנושי מרגש שנרקם, לרוב בכפר פסטורלי גנרי, בין זקן מיואש וצעיר מלא חיות, אינה בהכרח מצדיקה את הפופולאריות שלה. סרטו האחרון של הבמאי הצרפתי ז'אן בקר, "אחר הצהריים בכפר עם מרגריט", ענה לתבנית הזו, וגם סרטו החדש ברוכים הבאים הביתה נופל היישר לתוכה. אבל האם הוא מצליח להפיח רוח חיים בנוסחה המעט מעופשת?»  ברוכים הבאים הביתה - כל הפרטים» אחר הצהריים בכפר עם מרגריט - ביקורתפול תלאנדייה (פטריק שנה) הוא צייר לשעבר, בשנות השישים שלו. הוא נשוי לאשה שהוא אוהב ויש לו ילדים ונכדים, אלא שהוא איבד טעם לחייו. לאחר שנים בהן צייר רק את אותה האישה שוב ושוב, הוא שוקע בדיכאון, מבלה את ימיו מול הטלוויזיה ומתקשה לצאת החוצה. עד שמגיע היום בו הוא קונה רובה ציד, משאיר לאשתו מכתב נטישה/התאבדות ועוזב את הבית. לאחר שהוא מנסה לירות בעצמו ולא מצליח לגייס את האומץ, הוא ממשיך לנסוע ללא מטרה. שם, בדרך שלו לשום מקום, עוצרת אותו מרילו (ז'אן למבר), נערה בת 15 שמבקשת טרמפ. הנערה מתגלה כמי שנזרקה מביתה על ידי אמה ואביה החורג האלים וגם לה, כמו לתאלינדייה, אין מושג לאן ללכת.

הזקן מתמרמר מנוכחותה, אבל היא מתעקשת להישאר איתו. השניים ממשיכים לנסוע ממקום למקום, ישנים במלונות דרכים, סובלים זה את נוכחותה של זו, והולכים ומתקרבים. רוחה הצעירה והמרדנית של מרילו דובקת בתלאנדייה ובצעד אימפולסיבי הוא מוצא לשניהם בית בו הם עוברים לגור לתקופה. הזקן והצעירה הופכים לאב ובת כמעט בכל מובן - היא הטינאייג'רית הקולנית וקלת הדעת, והוא המבוגר השקול שמתעקש שתסדר את החדר, אבל גם מגונן עליה ברגעים בהם היא זקוקה לו. בזכות תפקידו החדש, דיכאונו של תלאנדייה מתפוגג והוא חוזר לצייר – כשהפעם מרילו משמשת לו כמודל.מפגש בין שתי נפשות תועות. "ברוכים הבאים הביתה" - טריילר:

ההריסה השיטתית של הדמות המצויינת מתחילה עוד לפני הפגישה עם מרילו. לאחר שהוא עוזב את הבית, תלאנדייה עוצר בביתו של חברו הטוב, והם מנהלים שיחה על מצבו שלא מותירה דבר בין השורות ועוזרת רק למי שנמנם בעשרים הדקות הראשונות של הסרט. השיחה הופכת לדיון ארוך ומייגע על השאלה האם יש לתלאנדייה את הזכות להיות בדיכאון למרות שיש לו כסף ומשפחה אוהבת. למקרה שהצופה בדיוק יצא לשירותים, אותו הדיון חוזר על עצמו מאוחר יותר עם מרילו, כשהיא שואלת למה עזב כשיש לו הכל, ומקבלת תשובה בנאלית עד כאב - "אולי כיוון שיש לי הכל".

מכאן ואילך בסיס העלילה מלא בפוטנציאל. שתי הדמויות הכה שונות שנפגשות ויוצאות יחד למסע ללא תכלית יכול היה להפוך לסיפור נוגע ללב, במיוחד אם נוסיף לכך את המשחק הנפלא של פטריק שנה. אבל הקשר הנרקם בין תלאנדייה למרילו קורה מהיר מדי, וחסר הדרגתיות, עד שכמעט ונראה כאילו הצפייה היא לא בסרט גמור, אלא ברשימה של מה שאמור להיות בו. כמעט כל רגע במערכת היחסים הוא רק כותרת של רגע, כזו שמסמנת וי ועוברת הלאה. כך מתפספסים רגעים רבים שמטרתם ליצור תהודה רגשית, והקשר בין הדמויות הופך לקלוש יותר ויותר, ולמשכנע פחות ופחות ככל שהוא מתקדם.

על אף כל זאת, "ברוכים הבאים הביתה" מצליח היכן שהרבה לפניו נכשלו – בניסיון לעמוד על הניגוד החמקמק בין מיניות ובין תמימות ילדותית, שנוכח לא פעם אצל נערות בנות חמש עשרה (בייחוד בקולנוע). מבחינה זו, הליהוק של למבר הוא בחירה מצוינת, כיוון שפניה וגופה נמצאים בדיוק על הסף הזה. בסצנה בסגנון לוליטה על החוף, מרילו הלבושה בבגד ים, מדגמנת לתלאנדייה המצייר אותה מגוון פוזות "נשיות" ו"מפתות". אלו נראות בעיקר מצחיקות, ורק חושפות את הילדה שבה. בהתאמה, מה שיורד לבלוק הציור הוא לא ילדה ולא אישה, אלא יצור כלאיים חסר גיל.

ודאי יש דוגמאות קרובות בהרבה, אבל התבנית של מבוגר אבוד שמצליח, על סף התאבדות, ליצור קשר עם צעירה, מחזירה אותי דווקא לסיפור הקצר של ג'יי די סלינג'ר, "יום נפלא לדגי בננה". סיפור שגם על פני ערימות העוקצנות המרוחקת שלו, מצליח להפוך את הקרביים. מודל כזה הוא אמנם קשה להגשמה, אבל מוכיח שזה משהו שהתבנית מאפשרת. לכן, "ברוכים הבאים הביתה" יכול היה להיות סיפור שמצית להבה של רגש אמיתי, וההבהובים הקלושים שמופיעים בו מדי פעם לא מצליחים למנוע את האכזבה הגדולה מההבטחה שגלומה בו.»  ברוכים הבאים הביתה - מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#