אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"לאן נעלם משה איבגי?": קומדיית הפשע שלא עומדת בציפיות

סרטו של אבי מלכה מבטיח קומדיה קלילה, מגניבה ומודעת לעצמה. בפועל, שלושת קווי העלילה שמרכיבים את הסרט לא מתגבשים יחדיו, והעיסוק בשחקנים צעירים המתוסכלים ממחסור בעבודה מתגלה כבעייתי נוכח ההופעות הלחוצות

תגובות

בסוף זה יעבוד. יום אחד, לא מאוד רחוק יש לקוות, יהיו גם לנו סרטי ז'אנר מגניבים באמת. מותחן אימה קומי כבר יש, בדמות "כלבת" של אהרון קשלס ונבות פפושדו, שעומלים על יצירתם הבאה. גם "פובידיליה" של האחים יואב ודורון פז הוכיח שיש מקום למגניבות בסוגת המותחנים הפסיכולוגיים. אבל מה עם סרט גנגסטרים קומי נוסח גאי ריצ'י או קוונטין טרנטינו המוקדם? כזה עם חליפות יוקרה, אקדחים בשפע ומשפטי מחץ בעברית צחה? "מפטיר" של דויד דזאנאשוילי ניסה ללכת בכיוון, אבל לא זכה לתהודה על אף תוצאה לא רעה בכלל. עד שתקום קומדיית הפשע הכנענית המגניבה של העת הנוכחית, נאלץ להסתפק במה שיש. ומה שיש כרגע הוא הסרט בעל השם שמבטיח גדולות ונצורות - "לאן נעלם משה איבגי?". » לאן נעלם משה איבגי? - כל הפרטיםהכל מתחיל כאשר שחקן צעיר ושאפתן (אורן בלנגה) מפסיד תפקיד בקמפיין פרסומי למשה איבגי. לאודישן הוא שואל את הלימוזינה של שותפו לדירה (זאב שרגא), ורצף האירועים מוביל אותו לאסוף דווקא את איבגי במכונית הפאר. במקביל, שני קווי עלילה נוספים נפרשים בפנינו. האחד כולל פקחיות תנועה שמתכוננות למשחק כדורגל חשוב בליגה למקומות עבודה, בו יצפה שלמה שרף האגדי, בתקווה שיגלה את כשרונה של אחת מהן (יפעת ברסי). השני עוקב אחר פושע משוחרר המכונה "החתול" (אמיתי אשכנזי), שהחביא כסף מראש ארגון פשע (אלון נוימן) ומתכנן לברוח לחו"ל עם אהובתו (ליאת לטוביץ'). שלושת הסיפורים יתנגשו ויצטלבו זה בזה עד לשיא המשותף."לאן נעלם משה איבגי?" - הטריילר:בסרט מככבים סטודנטים למשחק מבית הספר "אימפרו", שאחראי להפקה כולה. כמו כן מתארחים שחקנים מוכרים כמו אלה שהוזכרו לעיל, וגם שולה חן בתפקיד סוכנת השחקנים של הדמות הראשית. על הבימוי חתום אבי מלכה, מייסד ומנהל בית הספר "אימפרו", מה שהופך את "לאן נעלם משה איבגי?" לסרט הבית של הסטודיו למשחק. זהו פתרון מקורי וחכם לסוגיה אליה נדרשים אמנים מכל התחומים הנוגעים בקולנוע הישראלי, שמוצאים עצמם מחוסרי עבודה או נגררים עם פרוייקטים לאורך זמן. בית ההפקות הייעודי שיכול לרתום את כשרונם של שחקנים צעירים ולא מפורסמים לצרכיו נשמע כמו שילוב מנצח. במיוחד כאשר התסריט של נדב אנצילביץ' ויוסי טל טייב עוסק ישירות בתסכול של שחקנים מובטלים, תוך חיזוק התמה על ידי שתי דמויות נוספות שצריכות להתגבר על עצמן (כמו הכדורגלנית החרדתית) או על מכשולים חיצוניים (סיפור הפשע) כדי להגשים את ייעודן או להשיג את מטרתן.השיא מגיע בהתחלה 

הצרה היא שהמודל לא הוכיח את עצמו. הופעות האורח הן גימיק במקרה הטוב, בעיקר אלה שמגלמים את עצמם, ומביכים במקרה הפחות טוב, כמו אצל שולה חן. רק אלון נוימן יוצא בסדר, אבל מתי ראיתם אותו מפשל? הרצון לתת לשחקנים בהתהוות להוביל סרט באורך מלא הוא מבורך ומלא כוונות טובות, אבל הצפייה מוכיחה שאולי עדיף להשאיר את המלאכה למשופשפים יותר. את ההופעות ניתן לחלק בהכללה גסה לעודף בטחון עצמי, וחוסר בטחון עצמי. במקרה הראשון נרשמו הגזמה ומשחק יתר, בשני פאניקה קלה שהובילה לרגעים מביכים מעט, כמו צעקות שלא לצורך או חזרה מרגיזה על שם של דמות במצבי קיצון עלילתיים. שתי דרכי ההתמודדות של השחקנים מנטרלות את פוטנציאל המגניבות של הסרט.ולא הייתי נטפל לכל העניין של המגניבות לולא סיקוונס כותרות הפתיחה. נדמה לי שבכל עשר השנים האחרונות, בה חווה הקולנוע הישראלי התעוררות מדהימה, לא היה סרט שהפגיז חזק יותר כבר ברגעי הפתיחה שלו כמו "לאן נעלם משה איבגי?": טריקים קולנועיים, זוויות צילום עקומות, הקפאת התמונה ואז כיתוב מצוייר וצעקני עם שם הדמות וכינוי תיאורי כלשהו, על רקע פסקול רעשני וגרובי במיוחד - הכל מבטיח חוויה שעומדת להיות כיף גדול ונוטף סטייל. מה חבל שלאורך 86 דקותיו, הסרט מצליח לשמור רק על הטון הקליל והמבודח של פתיחתו, אך לא על הרמה או על המובהקות של הבחירות הסגנוניות.

כל נבל צריך חיית מחמד אקזוטית. אלון נוימן (צילום: יח"צ)האיזון בין העלילות לוקה בחסר, מה גם שלכל אחת מהן בעיות משלה. הראשית, עם השחקן המתחיל שנתקל באיבגי, לא מספיק מעניינת יחסית לזמן המסך המוקצה לה, וההופעה של אייקון הקולנוע הישראלי תמוהה במקרה הטוב. הנראטיב שבמרכזו הכדורגלניות החובבות מכיל מספיק דרמה ומוקשים רגשיים לסרט משל עצמו, אך לא זוכה לפיתוח מהרגע בו נמצאת פונקציה תסריטאית חדשה לדמות המובילה אותו.

החביבה עליי מבין כולן היא עלילת הפשע, שכן עלה ממנה ניחוח טראשי שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות. בין אם במודע, כמו בסצינת הצגת הדמות של אלון נוימן, או כנראה בטעות כמו בליהוק ובכתיבה של זוגתו של הפושע המשוחרר, או ברגע מרדף בו צמד חמושים רודפים אחרי אזרח פשוט ולא משתמשים באקדחים שלהם גם כאשר הם במרחק מטרים ספורים ממנו, אלא רק מכוונים. בתוספת העגה הקרימינלית שפשוט לא עובדת בעברית (נסו לאיים על מישהו בשפת הקודש בלי להישמע כמו פארודיה), זוהי בפירוש לא קומדיית הפשע שפיללנו לה או שהובטחה לנו.» לאן נעלם משה איבגי? - מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#