מנדלה - הדרך הארוכה אל החופש: כשהכריזמה משתלטת

העיבוד הקולנועי התורן על לוחם החירות שמצא החודש את מותו מצליח לרגש, וגם ללכוד את רוח האיש והזמן. הבעיה היחידה היא רמת החתיכוּת של אידריס אלבה, שעלולה להוציא צופים מסויימים מפוקוס

אורון שמיר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

אפשר להסתכל בשתי דרכים על הסמיכות בין מותו של המדינאי המהפכני מדרום אפריקה, נלסון מנדלה, ליציאת הסרט המבוסס על האוטוביוגרפיה שלו, "מנדלה - הדרך הארוכה אל החופש". הראשונה היא הצינית והמרושעת יותר, הרואה במהלך כזה אופורטוניזם מהסוג שתופס טרמפ על מותה של דמות ציבורית אהובה והופך אותה למוקד עלייה לרגל אל מקדשי הקפיטליזם הקולנועי. השנייה היא הרומנטית והנאיבית, המודעת לכך שהעבודה על הסרט החלה לפני מותו של הענק, ושכדאי להפיק את המירב מהתזמון ולזכור את האיש גם דרך הייצוג הקולנועי שלו בסרט החדש. שתי הדרכים חוטאות לאמת, משום שנלסון מנדלה מעסיק את אמנות הקולנוע באופן רציף למדי מזה עשורים.

אפשר ממש להרכיב ביוגרפיה אלטרנטיבית מהסרטים שנעשו עליו, דרך הפריזמה של התמקדות בשחקן המגלם אותו – דני גלובר ב-87', סידני פואטייה ב-97', וכמובן שתי הגרסאות מהשנים האחרונות, אז גילמו אותו דניס הייסברט ("להתראות באפאנה", 2007) ומורגן פרימן (“אינוויקטוס", 2009). על שתיהן, אגב, נאמר בשעתן שהן חוזות את מותו המתקרב. אבל נלסון מנדלה ז״ל הוא לא מישהו שירד מהכותרות אף פעם, המוות שלו פשוט הקפיץ אותו לראשיות שבהן. וכאשר אל שורת השחקנים המרשימה שהוזכרה לעיל מצטרף הפעם אידריס אלבה ("הסמויה", "פסיפיק רים"), כנראה שהיוצרים חשבו שהעולם מוכן למעבר של מנדלה מדמות "הזקן החכם" (פרימן) לצד היותר מגניב, כריזמטי ואפילו סקסי. האם זה הצליח?

» מנדלה: הדרך הארוכה אל החופש - כל הפרטים ומועדי הקרנות

אחרי מות. מנדלה - טריילר:

איש של נשים

"מנדלה" הוא עיבוד של התסריטאי וויליאם ניקולסון ("עלובי החיים") והבמאי ג'ייסון צ'דוויק ("נערת בולין האחרת") לכתביו של אבי האומה הדרום-אפריקאית. אלבה מגלם את מנדלה מצעירותו ועד זקנתו, והעלילה מתפרשת על פני תקופות רבות - מימי ילדותו בכפר אפריקאי קטן, דרך בגרותו כעורך דין, הצטרפותו לפוליטיקה וזליגתו לזרמים רדיקלים, הישיבה בכלא והאופן המנצח בו יצא ממנו. לאורך כל הדרך, מצטייר מנדלה כאיש של אנשים, שהאלטרואיזם שלו שיחרר חצי יבשת משלשלאות האפרטהייד. מאידך, זה לא שחסרו לו בעיות בתוך המפלגה עצמה, או עם שתי נשותיו (נעמי האריס המצוינת בתפקיד וויני, וטרי פיטו, שגילמה את ביתו של מנדלה ב"להתראות באפאנה" והפעם שודרגה לתפקיד אשתו הראשונה, אוולין).

הניסיון לדחוס חיים שלמים ומאוד בלתי רגילים אל תוך 139 דקות קולנועיות מוביל באופן טבעי להשטחה מסוימת של הדברים. עם זאת, את מה שהוא כן מנסה להעביר הסרט מצליח לעשות היטב. למשל, תחושת המוכנות למהפכה אלימה של השחורים המופלים בדרום אפריקה של עידן האפרטהייד מדבקת ממש, הרבה בזכות הכריזמה המנדלאית והקריאה החוזרת של המהפכנים. לזה אפשר להוסיף גם את שגרת הכלא שמשכילה לשחוק מעט את הקהל מבלי לשבור את סבלנותו, או ההזדהות עם המפגינים בכל העולם שקוראים לשחרורו של האיש, בזמן שלראשונה אנו יכולים לראות איך זה מרגיש גם מהצד שלו. ההישגים של הסרט, בעיקר הרגשיים, אינם מבוטלים, אפילו אם הם לא גדולים ולא מעמיקים במיוחד.

עניין של רגש. מנדלה - הדרך הארוכה אל החופש. (צילום: מתוך הסרט)

נוכחות לא סמויה

צד אחר של אותו מטבע הוא שבסרטים ביוגרפים, או בכלל כאלה המבוססים על סיפורים אמיתיים, להוליווד יש נטייה לייפות המציאות. הדרך הראשונה והמקובלת ביותר, היא ליהוק. הרי לא משנה איך נראה האדם עליו מבוסס הסרט במציאות, סביר להניח שמתוקף היותו כוכב קולנוע, השחקן שנבחר לגלם אותו יהיה אטרקטיבי פי כמה. נלסון מנדלה אמנם לא היה גבר כחוש וחסר כריזמה, אבל ללהק את מגנט האישונים אידריס אלבה לתפקיד הראשי קצת מוציא מפוקוס (לכל המעוניין והמעוניינת, יש סצנה בה הוא אפילו מחליט לוותר על החולצה). האם שחקן בעל איכויות דרמטיות מוכחות יותר, או אולי מנעד רגשי רחב יותר, היה מתעלה על אלבה? קשה לקבוע בוודאות, אבל מה שבטוח – נוכחותו תורמת לסרט לפחות כפי שהיא מפריעה לו. יש שחקנים שנעלמים בתוך התפקיד ונותנים לפרסונה הציבורית את כל המקום, ויש שהופכים אותה לשלהם. אלבה לא בחר באף אחת מהגישות.

עוד עניין שחוזר על עצמו בסרטים מסוג זה, במיוחד על מנהיגים פוליטיים ובמיוחד במיוחד אם הם גוססים במהלך העשייה שלו, הוא ניסיון להכתיב לצופים מחשבות חיוביות על האיש, ללא קשר לעובדות שמוצגות על המסך. נלסון מנדלה בגרסת "הדרך הארוכה אל החופש" הוא דמות שהסרט שמח בשמחתה וכואב את כאבה. כאשר דמותו הקדושה נשברת יחסית בהתחלה עם בגידה באשתו הראשונה, אנחנו אמורים להבין שהיוצרים בחרו להכניס עובדה זו לסרט כדי להפוך אותו לאנושי, לא לאיש משפחה נורא. אבל כאשר מוצגות על המסך הסיבות בגללן נכלא למשך רוב חייו (הוא היה טרוריסט קטלני שהוביל למהפכה אלימה), הסרט לא ממש מרשה לצופה לחשוב שהיה זה מקרה צודק של אכיפת החוק. וגם אם היוצרים והסרט צודקים במקרה הספציפי של מנדלה (והם צודקים), אי מתן אפשרות הבחירה לצופה הוא מעשה שהמנהיג הדגול היה כנראה מתנגד לרוחו. הרי הוא אמנם נבחר ברוב עצום לנשיאות המדינה שעליה נלחם כל חייו, אבל עשה זאת בשיטה הדמוקרטית ובשיתוף כל העם - כי אחרת אין הבדל בינו ובין הרודנות שאותה הפיל.

» מנדלה: הדרך הארוכה אל החופש - מועדי הקרנות

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ