"ההוביט 2": מריחת הזמן המושקעת של הוליווד

"ההוביט: מפלתו של סמאוג" מוקפד ברמות על ויפייפה חזותית, אבל סובל מתחושה כללית של העברת זמן בדרך לסרט הבא, שיסיים את הטרילוגייה

אורון שמיר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

בדיוק לפני שנה עלה לאקרנים "ההוביט: מסע בלתי צפוי". הוא הגיע כעשור לאחר הפרק הנועל של טרילוגיית "שר הטבעות", מסמלי העשור הקודם בקולנוע, במטרה לפתוח שלישיה חדשה שאולי תעשה את אותו הדבר בעשור השני של שנות האלפיים. פיטר ג'קסון שב אל כס הבימוי ואל עולמו של הסופר ג'. ר. ר. טולקין וטכנולוגיה שטרם נראתה כמותה בקולנוע הובטחה לצופים – לא זאת בלבד שהסרט יצולם בתלת מימד ויכיל את האפקטים הממוחשבים המדהימים אי פעם, על רקע נופי ניו זילנד החלומית, אלא שקצב רענון הפריימים הנהוג בקולנוע יוכפל מ-24 פריימים לשנייה ל-48 כאלה באותו הזמן. קוראים לזה HFR (Hight Frame Rate), והתוצאה אמורה לייצר תנועה חלקה ומציאותית יותר מכל דבר המוכר לנו. מיליארד הדולרים שהסרט הכניס ברחבי העולם לא הפתיעו איש, וכעת מגיע אלינו הפרק השני – "ההוביט: מפלתו של סמאוג".

» ההוביט 2: מפלתו של סמאוג – כל הפרטים» איך לשכנע את הדייט לראות את הסרט?

סמאוג מהכותרת הוא דרקון אימתני (בנדיקט קמברבאץ' בהופעת "לכידת תנועה"), השומר על אוצר עצום לאין שיעור בפסגת ההר הבודד שנקרא ארבור. בפרק הקודם, 13 גמדים בהנהגת תורין (ריצ'רד ארמיטאג'), נצר לשושלת המפוארת ששלטה פעם בהר ובאוצר, התדפקו על דלתו של הוביט קטן בשם בילבו בגינס (מרטין פרימן) ויחד עם גנדלף (איאן מק'קלן) הקוסם רב העוצמה יצאו למסע אפי אל ההר. הסרט הנוכחי מתחיל בפרולוג קצר (שימו לב לשוט הראשון של הסרט, המכיל הופעת אורח קצרצרה של הבמאי), ומשם אנו תופסים את העלילה היכן שעזבנו את גיבורינו. לאחר שהתגברו על ההרים המיסטיים של הסרט הבכור, על המשלחת לעבור ביער האפל, לחצות אגם ורק אז להגיע אל יעדה. כל זאת ללא גנדלף, שעסוק בעניינים אחרים שיתבררו בהמשך. ההוביט והגמדים נתקלים במסעם החדש ביצורי היער (אֶלְפִים מחודדי אוזניים ושונאי זרים, עכבישי ענק רעבים), בעוד האורקים המנוולים מהסרט הקודם ממשיכים לנשוף בעורפם בחיפוש אחר נקמה.

100 על השקעה. ההוביט 2 - טריילר:

שרשרת של הבטחות

לגבי הכותרת העברית, מתעורר חשד שמדובר בספוילר. "מפלתו של סמאוג" פחות או יותר מרמז על דרך סיום אפשרית לסרט, אבל מבלי לקלקל בעצמי – זה לא ספוילר, זו טעות תרגום מטופשת במיוחד. The Desolation of Smaug, כך נקרא הסרט באנגלית, הוא ביטוי המופיע גם בספר של "ההוביט", ואף תורגם לעברית בתור ישימון סמאוג. זהו תיאורה של עיר שנחרבה אחרי התקפת הדרקון, וניצבת סמוך יחסית להר הבודד כתזכורת לכוחה ולזעמה של המפלצת. שום מפלה, בסך הכל עוד חוליה בשרשרת ההבטחות של הסרט הזה, שבניגוד להבטחות אחרות דווקא מתממשת ועוד איך. סמאוג הוא ללא ספק יציר המחשב המרהיב ביותר שראיתי בכל הקשור לדרקונים בקולנוע. קולו של קמברבאץ', שהולך ומבסס את עצמו כנבל האולטימטיבי של השנה (אחרי "האויב בתוכנו – סטארטרק"), נותן לו אופי של רודן משועמם השומר את מלוא אונו לשעת כושר, ומשהו מן התמירות ושפת הגוף של השחקן בהחלט עבר גם ללטאה הענקית והממוחשבת.

בכלל, הסרט ממשיך לשמור על רמת הפקה מהגבוהות שניתן לדמיין. בין אם אלה אפקטים מיוחדים, סטים מרשימים או שילוב ביניהם - קשה שלא להתפעל מהעבודה שהושקעה בכל שערת זקן, כלי נשק ופריט ביגוד. ומכיוון שאל הסרט קובצו יחדיו שחקנים מצוינים, המתאימים לדיאלוגים מלאי הפאתוס שבוקעים מגרונם, "ההוביט 2" מרגיש יציב מספיק בשביל להחזיק 161 דקות. גם מינון האקשן עלה יחסית לסרט הראשון, אבל הסרט סובל ממחלה דומה לו - שעה ראשונה מסבירנית שלא מצליחה לסחוף, ושעה וחצי נוספות של סצנות פעולה מרובות שיאים. מוזר שדווקא על הברקות ייחודיות, כמו קטעי השירה של "ההוביט 1", בחרו הפעם ג'קסון וצוותו לוותר, במקביל להחלטה להמשיך בקו המנחה של הופעות אורח. בסרט הקודם קיבלנו חזרה בזרועות פתוחות את אנדי סירקיס בתפקיד גולום, כך שאורלנדו בלום, המגלם ב"ההוביט 2" את לגולאס הקשת, אינו פיצוי הולם. גם הוא מחסל אורקים במיומנות ומגניבות שאינן מתחשבות בחוקי פיזיקה של חץ וקשת, אבל כאן די נגמרת המשמעות של התפקיד שלו. זו הסיבה לכך שהחלק המעניין ביותר בסרט מתרחש בעיירה שעל שפת האגם, אותה מובילה דמותו של בארד (לוק אוונס) ולה עלילה פוליטית משלה, הנוגעת לראש העיר של המקום (סטיבן פריי המופלא) ויד ימינו הנכלולי (ראיין גייג').

אדם הופך לדרקון. בנדיקט קמקרבאץ' בצילומים (צילום מסך: TolkienNerd)

רומנטיקה ותאוות בצע

ריבוי הדמויות בסרט מכתיב עלילות רבות, שמצריכות עריכת זיגזג בין המון מקומות וסיפורים. הדבר פוגם בקצב של הסרט ויוצר אינטנסיביות מאולצת במקום זו הטבעית שהייתה נובעת מאליה, לולא תוספות מיותרות. למשל קו עלילה רומנטי שלא היה קיים בספר, בכיכובה של דמות חדשה - מפקדת המשמר של אלפי היער, אותה מגלמת אוונג'לין לילי. הדמות הומצאה לחלוטין על ידי ג'קסון והתסריטאים פראן וולש ופיליפה בויינס (עם קרדיט לגיירמו דל טורו שנטש באמצע העבודה). וזה לא כאילו חסרות דמויות ביקום של טולקין, מה שמוביל לשתי תובנות מאכזבות. אולי ידענו אותן קודם, אבל הפעם זה באמת כבר גורע מעט מההנאה הכללית.

לא לחינם התקבעה הטרילוגיה כמודל הכלכלי של הוליווד העכשווית. במידה והסרט הראשון מוצלח ו/או מצליח, כולם יבואו לצפות בשני - זה שאין צורך להשקיע בו באמת, ואין גם סיבה לסיים אותו באמת – רק למתוח ולמרוח את הזמן עד הפרק השלישי, שתלכו לראות בכל מקרה, כדי לדעת איך הכל מסתיים. החשיבה הטלוויזיונית הזו היא שמובילה לכל ההבטחות המופרות ומשיכות הזמן, לדמויות המודבקות ולזיגזגים העלילתיים. ובהתחשב במוטיב מרכזי בספר, זוהי אירוניה לשמה. הרי "ההוביט" עוסק באוצר של ארבור שהוציא מדעתו את מלך הגמדים, כשם ש"שר הטבעות" מדבר על היותה של הטבעת האחת ממכרת ומסוכנת. כלומר, כל הסרטים כולם עוסקים בצד המשחית של כוח ועושר. או במילים אחרות, הוליווד שוב עשתה סרט על תאוות בצע וחמדנות. סליחה, לא סרט אחד - שלושה. בני כשלוש שעות כל אחד. מספר של 250 עמודים. אני מצטער, אפילו בתור מעריץ נלהב ומסנגר של הסדרה הזו, אני מוכרח להגיד שגם בשבילי זה קצת יותר מדי. ובאותה נשימה - נתראה בעוד שנה בסרט השלישי? אני כבר לא יכול לחכות.

» ההוביט 2: מפלתו של סמאוג – מועדי הקרנות

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ