"כחול הוא הצבע החם ביותר": סרט כחול, בכל המובנים

ההייפ סביב הסרט המגה אירוטי שזכה בפסטיבל קאן מקשה להתייחס אליו באופן שוויוני. אורון שמיר ניסה בכל זאת, ומצא פורנו רגשי ואינטימיות מאולצת. ועדיין, מדובר באחת היצירות המעניינות שתוכלו לראות בקולנוע

אורון שמיר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

לא כל הסרטים נולדו שווים. חלקם מגיעים למסכים עם לא מעט ידיעות מוקדמות ודעות קדומות, שלא מאפשרים צפייה שיוונית. כזהו "כחול הוא הצבע החם ביותר", סרטו של הצרפתי ממוצא טוניסאי עבדלטיף קשיש. בפסטיבל קאן 2013 הוא זכה בפרס "דקל הזהב", היוקרתי שבפרסי עולם הקולנוע. סיבה בולטת עוד יותר לפרסומו היא שמרגע שהוקרן לראשונה, הדיבור הוא שהסרט מספק מפגן ראווה של סצנות סקס לסבי ארוכות ומפורטות. כאלה שבוימו בידי זכר, סטרייט, בן למעלה מ-50. על כך ספג הסרט הרבה ביקורת אפילו בטרם נצפה, ויש שכינו אותו פורנוגרפי. חוץ מזה, וזה הפרט שנוטים להדחיק, מדובר ביצירה בת שלוש שעות.

לאחר הצפייה, ניתן לומר כי ייתכן ולדעות קדומות וידיעות מקדימות אין באמת מקום במקרה של הסרט הזה. לאו דווקא משום שאינן נכונות, אלא בעיקר כי הובילו לאכזבה נוכח הציפיות סביבו, שנופצו עם הגילוי כי "כחול הוא הצבע העמוק ביותר" הוא סרט סביר בסך הכל, המכיר יותר מניפולציות רגשיות מהאקס/אקסית הכי שנוא/ה שלכם.

» הסרט הלסבי ששינה את חיי» כחול הוא הצבע החם ביותר - כל הפרטים ומועדי הקרנות

קודם כל, הסיפור. בצרפתית נקרא הסרט "La vie d'Adele", חיי אדל, שם שהולם הרבה יותר את מידותיו. אדל (אדל אקזרקופולוס) מתחילה את הסרט כתיכוניסטית מבולבלת מינית, שהקשר הראשון שלה עם בחור בן גילה (ג'רמי להורט) לא ממש מספק אותה. בטח לא אחרי שהיא נתקלת במבטה של בחורה אחרת ברחוב. זוהי אמה (ליה סיידו), באמצע שנות ה-20 לחייה, ההולכת חבוקה בבחורה אחרת. שיערה הכחול מושך את תשומת ליבה של אדל, שיוצאת לחפש אחריה בבר לסביות. מכאן מתחיל ציר העלילה המרכזי של הסרט, העוסק בקשר הנרקם בין שתי הנשים. השיווק של "כחול" מגדיר זאת כסיפור אהבה, אבל בעיניי זה לא המקרה. והיעדר האהבה על המסך ממש לא קשור לעובדה שמדובר במערכת יחסים לסבית.

פורנו רגשי. כחול הוא הצבע החם ביותר - טריילר:

מבוסס על קומיקס אמיתי

הסרט עובד לתסריט בידי קשיש ושותפתו ליצירה שהיא גם העורכת שלו, גליה לקרואה, מקומיקס של ג'ולי מארו. הנובלה הגרפית היא זו שממנה לקוח שמו העברי (וגם הבינלאומי) של הסרט, המבקש להפוך צבע שנחשב למייצג נאמן של פלטת הצבעים הקרים, לצבע החם ביותר. האם זהו סרט הקומיקס הראשון שזוכה בפסטיבל קאן? יש מצב. כיאה לכך, לעיצוב יש תפקיד מרכזי גם בעלילה וכחול הוא גם הצבע בו משתמש הבמאי הכי הרבה בפריימים שלו, לעיתים קרובות במשמעות האוניברסלית של הצבע (דכדוך) ולפעמים דווקא כקונטרסט. אבל הצבע מתקשר בראש ובראשונה לנושא המין והמיניות, שנחקר בסרט באופן מציצני ופולשני. כלומר, מדובר בסרט כחול ביותר ממובן אחד.

בעניין הפורנוגרפיה, "כחול" באמת מכיל לא מעט סצנות סקס הנוטות לאנטומיות יתר. רובן מתפרשות על פני האורכים המקובלים לייצוגים של מין בקולנוע, אבל אחת מהן שוברת את מד הזמן ובדרך גם שוברת את הסרט לשניים. הבעיה בסצנה הזו, כמו גם בסרט כולו, היא היעדר כימיה אמינה בין השחקניות.  בעיניי זה גורם לרגעים האינטימיים להיראות מאולצים, ושולל כל אופציה של סיפור אהבה. השתיים נמצאות במערכת היחסים הזו בשביל דבר אחד עיקרי, ובכך תומכות רוב הסצנות המשותפות שלהן: כשהן לא עושות סקס, הן מדברות על סקס. כשהן לא מדברות על סקס, הן בעצם כן מדברות על סקס, דרך שיחות על אוכל, למשל. כשהן באמת באמת לא מדברות על סקס, נסו למצוא בשיחות שלהן דברים כמו אכפתיות הדדית, או ניסיון לתקשורת מקובלת בין בני או בנות זוג. אם תשכילו לזהות שם משהו מעבר לתשוקה מינית – הרווחתם.

אוהדי הסרט יצביעו על ההקבלה הסימבולית בין ההתפתחות המינית של אדל כאדם ובין תהליך החיפוש בו היא מצויה, שמגיעה לשיאים כשהקשר הזוגי שלה ממש את הפוטנציאל המיני שלו. אבל גם הם ודאי יסכימו שמדובר בבחירה שהיא במקרה הטוב פרובוקטיבית, גם אם לא פורנוגרפית - כלומר נעדרת את אלמנט הניצול. בסרטו הקודם, "ונוס השחורה", כל השליש האחרון של היצירה עמוס בסצנות סקס גרפיות לא פחות, אבל שם הייתה התאמה בינן ובין הנושא. במקרה של "כחול", מדובר בהחרבה של חוויית השקיעה אל עולמה הפנימי של הגיבורה, אותו מנסה הבמאי לייצר דרך האלמנט הפורנוגרפי האמיתי בסרט – פורנו רגשי.

סקס במקום אהבה? אדל אקזרקופולוס וליה סיידו (צילום: יח"צ)

שלוש שעות של אינטימיות יתר

קשיש מצלם את סרטו בהמון המון קלוז-אפים (לעיתים גם בפ”ה דגושה), או אקסטרים קלוז-אפים, כדי לייצר הזדהות עם הגיבורה. בנוסף, הוא תוחב את המצלמה לרגעים האינטימיים ביותר בחייה של אדל שאינם מיניים, כך שסצנות רבות כוללות פעולות שלה לבדה, כמו שינה או מקלחת. כיוון שהעלילה מעמידה את הגיבורה בסיטואציות רגשיות רבות ככל האפשר, יוצא גם שהיא בוכה את הריאות שלה החוצה, כמעט על המצלמה והצופים. התוצאה, אגב, היא הכי הרבה נזלת שראיתם מאז ימי הגן שלכם או של ילדיכם. הוסיפו לכל זה אכילה בפה פתוח, שאמורה להראות  שאדל היא אדם חושני, אבל עלולה לעורר דחייה. ממש כמו כל ההתענגות של הסרט על האנטומיה של הגיבורה שלו. זה מגיע לרמה כזו של קירבה והיכרות, שאם תעצמו עיניים גם שבוע אחרי הסרט תוכלו לדמיין כל מילימטר בגופה. הכל מתועד לפרטי פרטים, ויותר מפעם אחת.

בסרטים אחרים אולי היה ניתן להחשיב יצירת קירבה כה מוחשית בין צופה לדמות כהישג אמנותי. אבל הבעיה הגדולה ביותר היא שהאינטימיות הכפויה הזו מכירה לנו גיבורה שהיא לא באמת מרתקת, אלא צעירה מבולבלת ותו לא. זה נעשה דרך שחקנית לא רעה, אך גם לא מספיק טבעית. לקרוא לתפקיד של אדל תובעני או דורש יעליב תוכניות אימון של אסטרונאוטים, ואקזרקופולוס הצעירה כושלת בו כישלון ידוע מראש. המאמץ ניכר כמעט בכל סצנה, והמבט המרחף התמידי שלה מתאים לפחות ממחצית הרגעים בהם היא משתמשת בו. ההשוואה לסיידו המצוינת, ששינתה לא רק את צבע שיערה אלא ממש את עורה בשביל התפקיד הזה, רק מגדילה את אי הנעימות.

בנוגע לאורכו ההולך ונעשה מקובל של הסרט, 179 דקות, אפשר להניח שקשיש בחר לייצר גודש רגשי שיעמיס על הצופה, יותר משחשב על טובת הסיפור. נדמה שהסרט היה יכול להיות ארוך בשעה או קצר בחצי, ועדיין לנסוך בצופיו את אותה הרגשה, תהא אשר תהא. הרעיון היה ונותר להעביר אל בד האקרן פיסת חיים, מקבץ רגעים מקורותיה של צעירה בתהליך למידה והתנסות. חבל רק שזוהי הדמות וזהו האופן בו מועברים הדברים. או שאולי חבל שהפרסים והסגיטמות איתם הגיעו הסרט מרמזים על היותו גדול מכפי שהוא באמת.

כחול הוא הצבע החם ביותר - מועדי הקרנות

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ