"הטעות הגדולה": הזרע נפל רחוק מהתורם

הרימייק של הסרט המקסים "סטארבק - תורם סדרתי" סטרילי כמעט כמו הפריית מבחנה. שזה משעשע, כי "הטעות הגדולה" מתאר 533 כאלה. אורון שמיר קיווה לצחוק מהסרט, אבל מצא את עצמו צוחק עליו

אורון שמיר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

כתוביות לסרטים, יגיד לכם כל מי שמבין בנושא, הוא עסק יקר ומסובך. יקר בשל שכירת מתרגם או מתרגמת, ומסובך מפני שגם אם העידן הדיגיטלי החליף את הטבעת התרגום על הפילם, עדיין יש תקלות. חוץ מזה, הסטת המבט אל תחתית הפריים בכל רגע נתון מהסרט גורעת מחווית הצפייה. איך אפשר לשפוט הופעה של שחקן אם בכלל לא מסתכלים על פניו כשהוא מדבר? בקומדיה העסק קשוח אף יותר, כי לקרוא בדיחה או לשמוע אותה מייצר אפקט אחר, וזה בנוסף לעניין הסטת המבט מההומור הפיזי שעל המסך. הפתרון ההגיוני היחיד, כלומר אם אתם אמריקאים או בעלי היגיון אמריקאי - הוא רימייק. כי למי יש כוח לראות סרט חמוד וחינני כמו "סטארבק – תורם סדרתי" בצרפתית-קנדית, כשהרבה יותר סביר לצלם אותו מחדש כסרט אמריקאי, אחד לאחד ורק אז לצפות בו? אותו סרט, עם אותו הבמאי (קן סקוט) ואותן שורות דיאלוג והעמדות מצלמה, רק באנגלית, שפה שאפשר להבין. “הטעות הגדולה", כך נקרא הסרט הזה, הוא למעשה הכי הרבה כסף שמישהו אי פעם הוציא על עבודת תרגום. משהו כמו 30 מיליון דולר, אם לדייק.

הטעות הגדולה - כל הפרטים מועדי הקרנות

האינסטינקט הראשוני שלי בבואי לכתוב על הסרט היה לעשות העתק-הדבק של הביקורת שכתבתי בזמנו על "סטארבק – תורם סדרתי" לגוגל טרנסלייט. או לשלם למישהו 30 מיליון דולר כדי שיכתוב בערך את אותם הדברים רק בשפה אחרת. אבל מלבד הסכום, הבעיה העיקרית היא שהטקסט ההוא נכתב כאשר הסרט יצא בכלל בדי.וי.די. ולפני שהופץ בבתי הקולנוע באיחור כמעט מעליב, כך שהוא רלוונטי עוד פחות מביקורת קולנוע רגילה על סרט שירד מהאקרנים. לכן אתנצל על הציניות, שהרי כמובן שיש כאן עניינים נוספים מלבד השפה. ואני לא מדבר על השינויים הבאמת מינוריים שנעשו כדי להפוך סרט לינקי, כמו למשל העובדה שגיבורי "הטעות הגדולה" משחקים ומעריצים כדורסל, ולא את הספורט המוזר ההוא ב"סטארבק" שבטח רק קנדים משחקים (כדורגל). מדובר כאן על עניין רחב יותר - הסרט אמנם זהה, וגם יוצריו, אבל מי שמצולם על המסך חשוב לא פחות מהלשון בה הוא מדבר.

סוג של פילנטרופיה. "הטעות הגדולה" - טריילר:

בגרסה הנוכחית, וינס ווהן מגלם את התפקיד הראשי. דיוויד ווזניאק שמו, והוא עובד כנהג המוביל מוצרי בשר בעסק המשפחתי. דיוויד הוא כשלון ברוב תחומי החיים, אך למרות זאת כולם רוחשים אליו סימפטיה אינסופית. זה אולי מסביר את החיבה שמפגינה כלפיו שוטרת (קובי סמולדרס) המודיעה לו שהיא בהריון ממנו. דיוויד הילדותי דווקא מתרגש מהרעיון של להפוך לאב, אבל עובר מהר מאוד להתקף חרדה. זה קורה כשעורך דין מופיע בדירתו ומספר לו את הבלתי ייאמן – זה כבר קרה. ויותר מפעם אחת. מסתבר שבעברו נהג דיוויד לתרום זרע כהשלמת הכנסה, אבל בשל בלבול הוא עכשיו אביהם של 533 ילדים שהגיעו לגיל בו מותר להם לפתוח את התיק ולברר מיהו אביהם. חלקם הגדול רוצה לפגוש בו, אבל הקליניקה מחויבת להגן על אלמוניותו. בעצת חברו הפרקליט (כריס פראט המצוין), דיוויד מבקש להישאר אנונימי, אבל מתחיל לעקוב בחשאי ובסקרנות אחרי הילדים שלו, במצב שהולך ומוביל לקראת פיצוץ.

חייך, צוחקים עליך

אבל הפיצוץ המיוחל לא מגיע. זאת משום שהעולם בו מתרחש הסרט הוא עולם בו שום דבר רע לא יכול לקרות. לא משנה כמה ואיך יפשל דיוויד, כולם תמיד יסלחו לו. לא חשוב באיזו סכנה ימצאו הדמויות, שום רע לא ייגרם להן. כעס, טינה או אפילו מחשבה רציונאלית אינן מילים הקיימות בלקסיקון של הסרט הזה, שמרוב רצון לגרום לצופיו להרגיש טוב עוטה על עצמו חיוך מאולץ מתחילתו ועד סופו. אין דרמה, יש סיפור. אין קונפליקט, יש מצבים לא פשוטים שנפתרים מעצמם. אם מישהו אומר משהו, כולם מאמינים לו באופן מיידי, מה שהופך את סצנת השיא הראשונה של הסרט לפעם היחידה בה צחקתי בקול רם. אז אמנם צחקתי על הסרט ולא איתו, אבל כל פרץ צחוק שסרט קומדיה מוציא מהצופים הוא הישג שייזקף לזכותו. בנוסף, דמויות הולכות וצצות יש מאין כאוות נפשן, קווי עלילה נפתחים ונסגרים כשמתחשק, ושום דבר לא מחזיק עניין באמת. כלומר, לראות את וינס ווהן זז בגמלוניות מצד אחד של הפריים לצד השני בהחלט יכול להיות בילוי נחמד לערב חולין, אבל לא הרבה יותר.

גם ההומור של הסרט הגיע מיקום שבו הדבר הכי אפל שיכול לקרות הוא שדובון אכפת-לי יחליק ויפול על ענן, ואז חבריו יצחקו עליו בנימוס, עם יד אחת שמסתירה את הפה. כלומר, זה בהחלט טוב למתיחת שרירי החיוך, ולגמרי מהווה שינוי מרענן מקומדיית הזוועה המנסות להיות קיצוניות כדי להצחיק, ושהפכו יותר ויותר רווחות בקולנוע האמריקאי של השנים האחרונות. אבל בהתחשב בנושאים בהם עוסק הסרט – סוגיות מוסריות בעידן תרומות הזרע, קשרים טעונים בין הורים לילדים, הפיכה מאוחרת מילד לגבר – מדובר בבחירה תמוהה שרק ממשיכה את הקו הכללי של הסרט. זה שפשוט לא מאפשר לו להיות שום דבר שהוא מעבר לחביב. מצד שני, יכול גם להיות שמי שלא ראה את הסרט המקורי והבאמת מקסים, לא ירגיש בהיעדר הנשמה ובחוסר החשק שבה כנראה נעשה הסרט הנוכחי. סוג של סטריליות שלא עולה בקנה אחד עם דבר יצרי כמו בריאה, ושקצת מזכירה, נו, אתם יודעים.

הטעות הגדולה - מועדי הקרנות

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ