"משחקי הרעב: התלקחות": מתעלה על קודמו

ל"משחקי הרעב 2" יש שחקנים מצוינים, אפקטים משודרגים, ועולם מעניין בהרבה מזה שהוצג בסרט הראשון. למרות פגמיו, ויש לא מעט, אפילו מי שסבל בפרק הקודם עלול למצוא את עצמו נהנה

אור סיגולי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

אם יש משהו שלמדנו על הסרט הראשון בסדרת "משחקי הרעב", הוא שהצלחתו הייתה הכל חוץ ממובנת מאליה. כשהכניס סכומי עתק עם יציאתו לבתי הקולנוע במרץ 2012, קל היה לפטור אותו כעוד מוצר מהונדס לקהל הצעיר נטול הסטנדרטים. אחרי ההצלחות של "דמדומים" ו"הארי פוטר", נדמה היה שכל עיבוד קולנועי לסדרת ספרים לבני הנעורים יהפוך אוטומטית לשובר קופות, לא משנה מה איכותו. למרות שלא היה ויכוח של ממש על כך שבכל מה שקשור לתסריט ולמשחק, "משחקי הרעב" הראשון טוב עשרות מונים מ"דמדומים", ניצחון הסרט בקהל בכל זאת נתפס כעניין ציני. אבל מאז, לאחר שעוד ועוד ניסיונות לחקות את ההצלחה (בין היתר "יצורים יפהפיים", "גוף מארח" ו"עיר של עצמות") כשלו באופן מהדהד וסרטי ההמשך שלהם בוטלו, הובן שלא כל מנה שתוגש לקהל היעד המחוזר הזה תיבלע בשקיקה.

» משחקי הרעב: התלקחות – מועדי הקרנות» "ג'ניפר לורנס, תחזירי את האוסקר"» כשהמעריצים מאבדים את הצפון

משחקי הרעב 2, או בשמו הרשמי - "משחקי הרעב: התלקחות", יוצא ממש עכשיו להקרנות ברחבי העולם. כך שנכון לרגע כתיבת שורות אלו ההכנסות מסוף השבוע הראשון שלו עדיין אינן ידועות, אבל לא יהיה מופרך להמר ש"התלקחות" עומד להיות הצלחה גדולה כמו קודמו. והפעם בצדק רב. האולפנים שאימצו את סדרת הספרים של סוזן קולינס, "קולור פורס" ו"ליונסגייט", אינם העשירים והחזקים ביותר בהוליווד. את הסרט הראשון הם עשו בצניעות ובזהירות, עם תקציב מתון של 78 מיליון דולר. לצורך ההשוואה, "הארי פוטר ואבן החכמים" נעשה בתקציב של 125 מיליון. והתוצאה ניכרה על המסך. הרבה דברים טובים אפשר להגיד על "משחקי הרעב" הראשון, אבל מרהיב הוא לא, בעיקר בגלל שימוש די מקרטע  באפקטים ממוחשבים. התקציב המוגבל השתלם כשהסרט החזיר את ההשקעה בו יחד עם עוד שישה מיליון דולר, ככה על הדרך.

"משחקי הרעב: התלקחות" משחק בליגה אחרת לגמרי. התקציב גדל ואיתו הלוק הכללי של הסרט, שהשתפר פלאים. הפעם העולם העתידני נראה מצוין, והאתגרים שמספק המשחק הקטלני משכנעים ביותר.

מגמת שיפור. "משחקי הרעב: התלקחות" - טריילר:

הכיוון הראוי

"התלקחות" מתחיל ממש בנקודת הסיום של הסרט הקודם. קטניס (זוכת האוסקר הטרייה ג'ניפר לורנס), ממשיכה את סיבוב הניצחון שנכפה עליה, כולל העמדת הפנים לגבי מערכת היחסים עם שותפה לנצחון פיטה (ג'וש האצ'רסון), בעודה מנסה לשמר את הרומן עם אהובה האמיתי, גייל (ליאם המסוורת'). אבל הנשיא העריץ סנואו (דונלד סאת'רלנד המעולה) מודאג מ-15 דקות התהילה של קטניס, כי אופייה המרדני עלול חלילה לטעת תקווה בלב ההמון ולהמריד אותם נגד השלטון המדכא.

מדובר בנקודת פתיחה מוצלחת, בעיקר כי היא לוקחת את העלילה לכיוון הראוי. אחרי הניצחון במשחקים יש מקום להתבונן לעומק בעולם בו מתרחש הסרט ובגיבורתו, שנמצאת הפעם בסיטואציה שונה, כדי לראות האם התקווה אפשרית גם לאנשים הרגילים. קשה שלא להעריך את הקונספט הזה של "משחקי הרעב", שמנסה להראות שעולם הריאליטי והאדרת המפורסמים הוא בעצם כלי של בעלי השררה. כלי מטמטם ומקהה חושים, כך שלא נשים לב לבעיות האמיתיות שלנו. "התלקחות" אמנם לא מעביר את המסר הזה בצורה הכי מעודנת, אבל זה בוודאי עדיף על המסרים השמרנים והמכעיסים של "דמדומים" ו"גוף מארח".

כשעה לתוך הסרט, נזכרו היוצרים שהם בעצם פה כדי לעשות משחקי הרעב 2, ולא סרט שואה. אז קטניס נשלחת חזרה לזירה, והפעם הכל גדול יותר ומסוכן יותר. עניין מעט מאכזב, כי הכיוון הראשוני של הסרט מעניין הרבה יותר, אבל אין טעם לשפוט את הסרט על פי משאלותינו לגביו, אלא על סמך מה שקיים על המסך. בהקשר הזה, המבנה של "התלקחות" מעט מוזר. אם החלק הארי של הסרט הוא הטורניר החדש, למה צריך פרולוג של 60 דקות בשביל להגיע אליו? הפתיחה הארוכה מייצרת תמה שונה לחלוטין מזו שהסרט מביא בסופו של דבר, ולכן שהוא מסתיים עולה תחושה של חוסר סיפוק. ועם זאת, הסרט מצליח לשכנע, לרגש ולהסעיר, ובעיקר לא לשעמם. הוא בטח ובטח מתעלה על קודמו.

לא משעמם, שזה הישג בפני עצמו. "משחקי הרעב: התלקחות" (צילום: מתוך הסרט)

סדקים באיפור

בנוסף לשדרוג ברמת האפקטים, "משחקי הרעב: התלקחות" מתהדר בקאסט של שחקנים מצוינים. זה נכון שאף אחד מהם לא יוצא מגדרו ורובם די פועלים על אוטומט, אבל האוטומט של הקאסט הנבחר טוב יותר מהמאמצים של רוב השחקנים האחרים מהז'אנר, נגיד קריסטן סטיוארט וטיילור לאוטנר. ג'ניפר לורנס, שהפכה לאחת מזוכות האוסקר הצעירות בהיסטוריה בזכות הופעתה המצוינת ב"אופטימיות היא שם המשחק" (ואולי תהיה מועמדת שוב באוסקר הקרוב עם "חלום אמריקאי", שיגיע לארץ סוף דצמבר), חוזרת לתפקיד  קטניס בטבעיות ובכישרון. גם שאר השחקנים מהחלק הראשון, ובפרט וודי הרלסון וסטנלי טוצ'י, עושים מלאכתם נאמנה. טוב שאליזבת' בנקס בתפקיד אפי מקבלת יותר עם מה לעבוד, וכיף לראות איך הרגש והצער שלה מנסים לבקע את דרכן מבעד לאיפור הכבד. לתפקיד מנהל המשחק החדש לוהק פיליפ סימור הופמן, שחקן מעולה שהבחירה בו קצת חורקת. משחקו העדין והשקט לא עומד בקנה אחד עם העולם של "התלקחות", והתוצאה נראית כאילו הגיע מסרט אחר. הסצנות שלו ושל סאת'רלנד רפטטיביות ומסבירניות מדי ואין ספק שאפשר היה לדלל אותן, וכך לקצץ מאורכו המוגזם של הסרט.

"משחקי הרעב: התלקחות" היה יכול להיות הרבה יותר טוב, ובכל זאת התוצאה הסופית מספקת. הבמאי החדש, פרנסיס לורנס (שהב יא לנו סרטים מהנים כמו "קונסטנטין" ושטויות איומות כמו "אני אגדה"), עושה את עבודתו נאמנה ובהחלט משדרג את הפרנצ'ייז. לתפקיד הכותבים גויסו לא פחות משני זוכי אוסקר. מייקל ארנדט ("מיס סאנשיין הקטנה") וסיימון בופוי ("נער החידות ממומבאי"), בהחלט יצקו אליו עומק מבורך, על אף המבנה המוזר והבעייתיות של סיפור האהבה בין קטניס ופיטה. חשוב לציין ש"התלקחות" לא מסביר את אירועי הפרק הקודם, אז מומלץ להשלים את הצפייה בסרט הראשון לפני שנכנסים לשני. גם מי שצפה בסרט הקודם וסבל, עלול למצוא את עצמו נהנה מהסרט החדש, למרות סיומו המתסכל. עינינו נשואות לפרק הבא.

משחקי הרעב: התלקחות – מועדי הקרנות

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ