כוח משיכה: לכו לראות את הסרט הזה

אם אתם יכולים להרשות לעצמכם רק סרט קולנוע אחד בשנה, הנה מצאתם אותו. עכשיו רק נשאר למצוא את האולם עם התלת מימד הכי איכותי והקהל הכי שקט. כן, מדובר בדרישות מתנגשות, אבל החוויה שווה את המאמץ

אור סיגולי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

הדבר הכי מפתה בכתיבת ביקורת על סרטו החדש של אלפונסו קוארון הוא להתחיל בהתקפה מאסיבית של סופרלטיבים ומחמאות. ואכן, לסרט המדובר מגיעות לא מעט מהן. הרעיון קורץ במיוחד מכיוון ש"כוח משיכה" יוצא רק עכשיו למסכי ישראל, ומן הראוי לתת לקהל זמן לחוות אותו לפני שנכנסים לדיונים מעמיקים ורווי ספויילרים עליו.

אז נכון שלא הכל מושלם בממלכת החלל התלת מימדית הזאת, אבל הפעם שווה להתחיל מהשורה התחתונה: לכו לראות את הסרט הזה. מצאו את האולם עם תנאי ההקרנה האופטימליים, איכות הסאונד הגבוהה ביותר, ולא פחות חשוב - הקהל השקט ביותר, ותתמסרו להרפתקה. אל תתפשרו אל איכות האולם, כי זה בדיוק הסרט שנועד למסך הגדול ולתלת מימד, וכל פשרה בנושא תגרע מהחוויה. אחריף ואומר שאם אתם צרכנים שיכולים להרשות לעצמם רק סרט אחד בשנה, הנה מצאתם אותו.

כוח משיכה - כל הפרטים ומועדי הקרנות

לא בגלל שהוא הסרט הכי טוב של השנה (יש עוד חודשיים עד שנוכל לקבוע זאת), אלא בגלל שהוא בקלות החוויה הכי מסעירה וסוחפת שנתן לנו הקולנוע ב-2013. זה כל מה שאתם צריכים לדעת בשלב הזה. אם אתם מבקשים לדעת עוד על הסרט, נשמח אם תמשיכו לקרוא. ספויילרים לא תמצאו פה, אבל פירוט על כל מה שעובד ופחות עובד, בהחלט כן.

להתמסר להרפתקה. "כוח משיכה" - טריילר:

רחוק כמו המינוס בחשבון של ג'ורג' קלוני אלפונסו קוארון ממצב את עצמו כאחד הבמאים המרתקים ביותר של האלף החדש. את הקריירה שלו הוא התחיל במקסיקו מולדתו, ובאמצע שנות ה-90 עבר לביים בהוליווד. הוא התחיל באופן מתון למדי עד שקיבל על עצמו את בימוי הסרט השלישי בסדרת "הארי פוטר" ("האסיר מאזקבן") והקפיץ את הרמה של הפרנצ'ייז מרסק הקופות הזה, שבשני סרטיו הראשונים דשדש בבינוניות. סרטו הבא, "הילדים של מחר", נחשב בצדק לאחד הסרטים הטובים ביותר שנעשו בשנים האחרונות, ואפילו הגיע לפתח פרסי האוסקר, שם היה מועמד בקטגוריות התסריט, הצילום והעריכה. "כוח משיכה" הוא סרטו השביעי של קוארון, והוא מגיע למסכים אחרי שנים של עיכובים ודחיות, בעיקר מכיוון שקוארון רצה לחכות שהטכנולוגיה תתיישר עם החזון שלו.

הסרט מספר על ניסיון ההישרדות של האסטרונאוטית ד"ר ראיין סטון (סנדרה בולוק), שבעקבות תקלה מופרדת מתחנת החלל שלה ונאלצת למצוא דרכים לשרוד את הסכנה ולהגיע חזרה לכדור הארץ. שלא כמו מותחני החלל אליהם הורגלנו, אין פה מפלצות או רובוטים משוגעים, אלא ניסיון לדבוק במציאות כמה שיותר. למעשה, אפילו השימוש בסאונד מתואם לחלל בו, ובכן, אין כזה. למרבה הצער, כותב שורות אלו הוא רק מבקר קולנוע, והידע שלו בפיזיקה, חלל, או פיזיקת חלל רחוק כמו מרחקו של ג'ורג' קלוני ממינוס בבנק, ולכן אני לא יכול להתייחס לרמת הריאליזם של הסרט. שזה בסדר, כי כחוויה קולנועית "כוח משיכה" מספק מספיק דברים לדון בהם.

אהדה הזדהות ואוסקר בכל מה שנוגע לפן הטכנולוגי, נדמה שלא היו כאן פשרות. השילוב של צילום ואפקטים מגיע לשיאים חדשים, שבטח יקפיצו אוסקר או שניים לידי העוסקים במלאכה. עמנואל לובצקי, צלם בחסד עליון שעבודותיו המוכרות יותר הן "עץ החיים", "סליפי הולו" וכמובן "הילדים של מחר", מביא את אמנותו למקומות חדשים. ובמקרה שלו, הרף מלכתחילה גבוה במיוחד.

בנוסף לבימוי ולצילום, ניצחון נוסף של הסרט גלום בשחקניתו הראשית, סנדרה בולוק, שמילים רבות כבר נשפכו על המהפך שעשתה בחייה האישיים והמקצועיים בשנים האחרונות, ששיאו היה בפרס האוסקר בו זכתה על הדרמה הבינונית "הזדמנות שנייה". בשונה משחקניות אחרות שזוכות באוסקר שלא בצדק, בפרספקטיבה של ארבע שנים אפשר לראות שבולוק לא טונפה ברשת ובעיתונים (בשונה מגווינת' פאלטרו או ריס ווית'רספון), מה שבעיקר משקף את הכוח שלה.

הפעם, בולוק עומדת בפני משימה קשה במיוחד. קשה יותר אפילו מלשייט בחלל או להצדיק אוסקר שנלקח ממריל סטריפ. היא צריכה לסחוב על הגב סרט שלם, בעודה עוטה חליפת חלל אימתנית (שעשויה מאפקטים ממוחשבים), ללא קרקע יציבה לרגליה. והיא עומדת בזה בגבורה ומייצרת גיבורה אמיתית שמעוררת אהדה והזדהות. אלמנט קריטי לסוג כזה של סרט.

יותר קשה מלקחת אוסקר ממריל סטריפ. בולוק ב"כוח משיכה" (צילום: יח"צ)

כרוניקה של אבל ידוע מראש בראש רשימת הנקודות הפחות חזקות של הסרט ניצבת המוזיקה שהלחין סטיבן פרייס. מכיוון שבחלל אין סאונד, ויוצרי הסרט הלכו עם העובדה הזו עד הסוף, הסרט נשען בעיקר על מוזיקת הרקע שנכתבה במיוחד. הבעיה היא שהמוזיקה משתלטת על הסצנות, הופכת לאגרסיבית ובולטת יתר על המידה. אם תפקידה של מוזיקה הוא ללוות את הסרט ולהעצים את הרגעים, ב"כוח משיכה" היא משולה לצעקות הבמאי שמכריח את הצופים להילחץ, להירגע, לפחד או לשמוח. כך שעידון של פס הקול המולחן יכול היה ליצור סרט מתוחכם יותר.

ועוד בענייני תחכום, חייבים לומר כמה מילים על התסריט. מבנה הסרט הוא כשל משחק מחשב: משימה ניתנת לגיבור, הוא עומד בה, ואז ממשיך למשימה הבאה, שקשה יותר מקודמתה. לתוך זה יצקו קוארון ובנו/שותפו לכתיבה ג'ונאס, דמות שבעקבות ניסיונות ההישרדות שלה מול עליונות היקום מצליחה להתמודד עם כאבה האישי ואפילו להפוך לאדם טוב יותר. אותו קו עלילה בדיוק הוביל גם את הסרט הלא מוערך דיו "שטח פראי" (2012). שם היה זה ליאם ניסן האבל שמצא טעם לחייו בעודו נלחם בטבע הארצי ובלהקת זאבים, ופה סנדרה בולוק היא אם אבלה הנאבקת בחלל וברסיסי לווין ומוצאת את אותו הדבר בדיוק. מקוריות תסריטאית אמנם אין פה, אבל קשה לומר שזה מציק בזמן הצפייה. העשייה הקולנועית והתעוזה מחפות על דיאלוגים סבירים ודמויות מסומנות.

קשה, ואולי אפילו מיותר, לקבוע כרגע האם "כוח משיכה" עומד להביא את הקולנוע לסף חדש. האם הוא עומד להיות סרט שנדון בו באותה התלהבות שנים מעכשיו, או שיתפוגג בחלוף הזמן. כרגע כל מה שנדרש מאתנו הוא ללכת ולראות את הסרט הזה, שמעניק לנו את החוויה הקולנועית בצורתה הטהורה ביותר, שכבר כמעט שכחנו מהי.

» כוח משיכה - מועדי הקרנות» איך סנדרה בולוק נחלצה מהטייפקאסט?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ