"המשחק של אנדר": הסרט לו חיכו המעריצים?

העיבוד הקולנועי הכה מצופה ל"המשחק של אנדר" מצטיין בשחקן ראשי יוצא דופן, אבל לא מצליח להעביר את עומק הרעיונות המוצגים בספר

אורון שמיר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

הסיפור המופלא הזה קיים בערך מאז שאני זוכר את עצמי. סיפור על מלחמות גדולות, על מוסריות בעולם בו הגבול בין טוב לרע מטושטשים, על תקוות שווא שנועדו להניע את הגיבורים לפעולה, ובעיקר על ילדים שמנסים לשלול מהם את הזכות להיות ילדים. אני מדבר על הסיפור המופלא "בואו נעשה מזה סרט", שבו קברניטי הוליווד הבחינו באהבה הרבה שמקבל ספרו של אורסון סקוט קארד, “המשחק של אנדר", וחמדו אותה לעצמם. בזמן שקארד ממשיך לפתח לכדי סדרת ספרים אימתנית את יצירתו זוכת פרסי ה"הוגו" היוקרתי וה"נבולה" (לספרי מדע בדיוני), בהוליווד ממשיכים להבטיח סרט שיתבסס על ההצלחה המקורית.

מדי כמה שנים מעריצי הספר מדירים שינה מעיניהם בעקבות ידיעה נוספת על גרסה קולנועית מתקרבת, מזדקנים קצת יותר מהר ומחזיקים מעט יותר חזק את זכרון הילדות המתוק. כך הדברים מתגלגלים מאז שנת 1985, שנת יציאת הספר לאור. בכל כמה שנים מדווח על במאי שאולי מעוניין, אופציה חמה לליהוק הקריטי כל כך של הגיבור, ואז התאיידות. הכל במקביל ליציאת ספר נוסף בסדרה. אבל הפעם זה סוף סוף קרה, ו”המשחק של אנדר” הפך לסרט. האם התוצאה הייתה שווה את הציפייה? תצטרכו לשאול מישהו שאשכרה קרא את הספר.

"המשחק של אנדר" – כל הפרטים ומועדי הקרנות

פשרה מאוחרת

אנדר מהכותרת הוא ילד בשם אנדרו וויגין (אסא באטרפילד, “הוגו”), המכונה בקיצור "אנדר", שם שמשמעותו (“מסיים", מלשון end) מתאימה לו יותר. אנדר הוא הבן השלישי בעולם עתידני שבו יש להגיש בקשה חריגה כדי לעבור את מגבלת שני הילדים המותרת לכל זוג. זהו גם עולם שעדיין מלקק את פצעיו מפלישה חייזרית שהתרחשה לפני יובל, כמעט מחקה את הגזע האנושי, והותירה אותו בטראומה שגרמה לכינון תוכנית הכשרת מפקדים וגנרלים מגיל אפס. אחיו הבוגר של אנדר, פיטר (ג'ימי פינצ'ק), התקדם יפה בתוכנית אבל נפסל בשל מזגו החם. האחות, ולנטיין (אביגייל ברסלין, לעד “מיס סאנשיין הקטנה”), לא עברה גם היא מסיבה הפוכה - היא רחומה מדי.  איש הצבא האחראי על התוכנית, קולונל גראף (הריסון פורד), מאמין שאנדר הוא השילוב הנכון בין התכונות של אחיו ואחותו. בניגוד לעצת הפסיכולוגית הראשית (ויולה דייויס), הוא מבצע עליו מניפולציות נפשעות ושולח אותו לאימונים קשים מנשוא, פיזית ונפשית. הכל כדי שיהפוך למפקד העשוי ללא חת שינהיג את האנושות במידה וישובו החייזרים העוינים לתקוף, וזאת למרות שאנדר טרם הגיע אפילו לגיל מצוות.

שיאים מהנים לצפייה. "המשחק של אנדר" – טריילר:

זהות הבמאי שנבחר לפרויקט עוררה הדים של שליליות. האם גאווין הוד, הבמאי של המותחן הכמעט סביר "חקירה מעבר לקווים” וסרט הקומיקס האיום "אקס-מן: המקור – וולברין", הוא המושיע שחיכו לו בעיר הסרטים כדי לעבד את הספר הזה לקולנוע? ואם לא, אז מדוע הפשרה הגיעה דווקא עכשיו? הסרט לא ממש מספק הסבר מניח את הדעת לבחירה בהוד. מבחינה תסריטאית, חסרים בו תהליכים. כאלה שיעזרו לצופה להתרגש מהשיאים הרבים שיש בסרט, או להפוך את האנשים המצולמים על המסך לדמויות. היעדרות של תחושה תהליכית גורמת לתחושה נוראית יותר, של דפדוף מהיר בין דפים של ספר מורכב ומעניין, המכיל רעיונות ודיונים שזוכים רק להצגה בסרט. הכל מסומן מדי, ולכן גם מעט שטחי. וכשהסרט עוסק בנושאים כמו מיליטריזם ובסוגיות מוסריות הנוגעות לילדים ולרצח עם – יש בהשטחה הזו סכנה אמיתית. הוד כנראה מודע מספיק למבנה של התסריט, ולכן כבמאי מתמקד באותם שיאים שיצר, שחלקם מהנים למדי לצפייה. אנדר הוא אסטרטג גאון מלידה, וצפייה בו מבצע תמרונים במהלך קרבות ההדמייה הרבים שבסרט עשויה לספק בהחלט את חובבי המד"ב ו/או משחקי מלחמה למיניהם.

על מחשבים וליהוקים

עוד בנוגע למשחקים, אספר כי הטאגליין של הסרט היא הספוילר הכי גדול שסרט עשה לעצמו מאז "סוילנט גרין", גם אם מדובר בתפנית עלילתית צפויה למדי. זאת משום שמשחקים ומשחקיוּת הם לייט-מוטיב בסרט זה, שאף מגדיל לעשות ומשלב בעלילה משחק מחשב באופן שהרגיש לי חדשני: אנדר מבלה חלק מזמנו החופשי בבית הספר הצבאי במשחק מחשב שנועד לבחון את מצבו הפסיכולוגי. הסרט חותך מדי פעם לנקודת מבטו של אנדר, ולמעשה מדמה באופן מדוייק את החוויה של שחקן במשחק מחשב, ולא של צופה בסרט קולנוע. כיוון שלמשחקי מחשב יתרון עצום על הקולנוע ביצירת הזדהות מיידית ורבת עוצמה עם הקהל שלהם, הבחירה של הסרט "להפסיד" למשחקי המחשב ופשוט להצטרף אליהם, כמאמר הפתגם, היא אסטרטגיה נבונה.

נקודת זכות נוספת היא הליהוק של השחקן הראשי. בסרט אמנם משתתפת כמעט כל השמנת של השחקנים-ילדים בהוליווד, כולל ברסלין שהוזכרה לעיל וגם היילי סטיינפלד (“אומץ אמיתי”, “רומיאו וג'ולייט”), כשלצידם כוכבים בסדר הגודל של פורד, דייויס וגם בן קינגסלי עם קעקועים על כל הפנים ומבטא ניו-זילנדי מודבק. אבל באטרפילד הצעיר, הוא שעושה את הסרט. הדמות שנכתבה עבורו כמעט ולא מאפשרת לעבור מהלך רגשי והתבגרותי יחד איתו, אבל כמו המפקד העליון שאנדר נועד להיות, כך באטרפילד מנווט ומתמרן בגבורה בין שני האפיונים שהעניק לו הסרט - מחסל אכזרי ומנהיג המבין את הצד השני. והוא עושה את הדרך לניצחון שהוא לא רק אישי אלא גם קבוצתי. האולפנים חיפשו ילד-שחקן שיוכל לשאת על כתפיו עול דומה לזה של אנדר עצמו, ומצאו שחקן-שחקן. המעריצים, או אפילו הקוראים של הספר, אולי יחלקו עליי בנושא, שכן ייתכן ובאטרפילד מהווה סטיה מאנדר של הספר. אבל אותם ממילא אין לרצות, שלא באשמתם כמובן.

» "המשחק של אנדר" – מועדי הקרנות» היילי סטיינפלד לא ממהרת להתבגר

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ