כל הזמן שבעולם: געגועים ליו גרנט

למרות המבטא הבריטי והבמאי שחתום על "נוטינג היל" ו"ברידג'יט ג'ונס", "כל הזמן שבעולם" לא מצליח להתרומם מעל לגבולות החינניות

ליאה לוין, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליאה לוין, עכבר העיר

בין אם הוא בוגד ברנה זלווגר עם רזונת ברונטית, דופק ברז לחתונה של עצמו או מוכר ספרים לג'וליה רוברטס, יו גרנט הוא הגבר הכי סקסי בעולם. מי שהפך אותו לגבר הזה הוא ריצ'רד קרטיס, התסריטאי/במאי של "ארבע חתונות ולוויה", "נוטינג היל", "ברידג'ט ג'ונס" "מיסטר בין" ועוד כמה וכמה קומדיות רומנטיות שגרמו לנו להבין שהז'אנר הספציפי הזה עובד הרבה יותר טוב במבטא בריטי. אבל יו גרנט כבר בן 53, שזה אומר (באנגליה בכל מקרה, בארצות הברית בהחלט היו גורמים לזה לקרות), שהוא כבר לא יכול לגלם בני תשחורת שעוד לא חגגו 25. מה שאילץ את קרטיס למצוא שחקן ראשי חדש לקומדיה הרומנטית התורנית שלו, "כל הזמן שבעולם".כל הזמן שבעולם - מועדי הקרנההעלילה של הממתק הבריטי הנוכחי היא מעין שילוב של "דלתות מסתובבות", "לקום אתמול בבוקר" (הרולד ראמיס, 1993), וכל קומדיה רומנטית סטנדרטית אחרת שראיתם. טים לייק (דומנל גליסון) הוא בחור ג'ינג'י גמלוני שגדל בבית ליד החוף עם אימו הקרירה-אך-בסך-הכל-בסדר (לינדזי דאנקן), אביו שחקן הפינג פינג החובב (ביל ניהיי בעוד תפקיד שובה לב), והשטאנץ הרגיל של קרטיס – אחותו המטורללת אך נהדרת (לידיה וילסון). כשטים מגיע לגיל 21, אביו מחליט שהגיע הזמן לשתף את בנו בסודות החיים. אבל במקום לשמוע על ציפורים, דבורים ואמצעי מניעה, טים מגלה שהגברים במשפחת לייק ניחנו ביכולת יוצאת דופן. כשהם עומדים לבד בחלל חשוך, מאגרפים אצבעות ועוצמים עיניים (המקבילה הקרטיסית לשלוש נקישות בעקבים), הם יכולים לחזור בזמן לכל רגע בו יבחרו, ומתוך ידיעת העתיד לשנות את הדרך בה פעלו בו באותו רגע. לעניין הזה יש סייג אחד רציני: החזרה בזמן מתאפשרת רק בגבולות חייהם שלהם, או במילותיו של אבא לייק, "אתה לא יכול להרוג את היטלר, או לשכב עם הלנה מטרויה". כמצופה מבחור שטוף הורמונים, טים משתמש בכוח העל החדש שלו למטרה אחת ויחידה – להשיג בחורות. או ליתר דיוק בחורה מסויימת אחת. חיוך מתוק לא הופך אותך ליו גרנט. כל הזמן שבעולם (צילום יח"צ)בתול שלוש פעמים

מתבקש לומר שמכאן העלילה הולכת ומסתבכת, אבל זאת תהיה הגזמה פראית. טים הופך לעורך דין, עובר ללונדון, פוגש את מרי (רייצ'ל מקאדמס עם פוני שנותן פייט לפונינט), וחוזר בזמן כדי להתחיל איתה שלוש פעמים בפעם הראשונה, ואז כדי לשכב איתה שלוש פעמים בפעם הראשונה. בפעם השלישית זה סוף סוף מצליח, ומלבד כמה חריקות קלות, הם חיים בעושר ואושר לנצח. האם העלילה הזאת נשמעת מספיק בשרנית כדי להחזיק סרט שלם, קיטשי ככל שיהיה? ובכן, לא. מה גם שאפילו בסיפור הדליל הזה יש חורים לא הגיוניים שהם עלבון לאינטלגנציה של הצופים, ותובנות בגרוש ("אני צריכה להפסיק לצאת עם אידיוטים ולפגוש בחור נחמד ומשעמם") שגם הן, ובכן, עלבון לאינטלגנציה. אבל אפילו בהתחשב בסיפור ההתרחשות נטול הדרמות והקונפליקטים, "כל הזמן שבעולם" הוא סרט חינני למדי. תורמים לכך שתי תצוגות משחק מלאות קסם. הראשונה היא של ביל ניהיי ("אהבה זה כל הסיפור", ועוד עשרות סרטים והצגות תיאטרון), שמממש כל טיפת פונטציאל שהתפקיד שלו טומן בחובו והופך כל סצנה בהשתתפותו למשעשעת ונוגעת ללב גם יחד. ויש גם את לידיה וילסון בתפקיד קיט-קט, האחות נטולת המסרק וחובבת החיבוקים של טים, שהיא הדמות היחידה המתהדרת בטיפה של עומק. חינני למדי. כל הזמן שבעולם:הבעיות נפתרות מעצמן מה שמוביל אותנו לדמויות הראשיות. גליסון הגיע לאודישן כמעט טרי מהניילונים, יעני הישר מסט הצילומים של ההפקה הקולנועית האחרונה של "אנה קרנינה". קרטיס סיפר בראיון שליהק אותו כי הוא נראה לו כמו הבן של השכן, והוסיף בשעשוע ש"יו גרנט לא מספיק נחמד לסרט הזה". לזכותו של גליסון נזקף דבר אחד: למרות שתאריך הלידה שלו טוען שהוא בן 30, קשה לתת לו יום יותר מ-19. מה שנראה לא אמין בעליל בחצי השני של הסרט, אבל בחציו הראשון נראה הגיוני בהחלט. בכל שאר ההיבטים גליסון נטול הסקס אפיל רחוק שנות אור מלהיות יו גרנט. שזאת בעיה, כי לצ'ארם של גרנט היה תפקיד מפתח בהפיכת הקומדיות של קרטיס למה שהן.

את תפקיד המקסימה הבינלאומית החדשה ממלאת רייצ'ל מקאדמס, והיא דווקא עושה את זה ממש ממש טוב. כל כך טוב שזה מעצבן. למקאדמס יש את החיוך הכי יפה בעולם, והמבט הכי מנצנץ בעולם, מה שיגרום לכל אחד מהצופים להתאהב בה, וגם לגלגל עיניים כל פעם שהיא תפגין חוסר ביטחון ותשאל "אז אתה באמת חושב שאני יפה?". מקאדמס עושה את הסרט הזה לנעים לצפייה, אבל גם למעורר קנאה. בעיקר כי אף גבר לעולם לא יתייחס לבת זוגו יפה כמו שטים מתייחס אליה. אם הייתה ל"כל הזמן שבעולם" יומרה להגיד משהו עמוק למחצה על הבחירות שאנחנו עושים בחיינו, ההתקשרות שלנו לילדים שנולדים לנו והחד פעמיות של כל רגע וכל מפגש בין שני בני אדם – זה לא משתקף בתוצאה הסופית. כי בסרט הזה הבעיות נפתרות כמעט מעצמן, הילדים גדלים כמעט מעצמם, נשים אחרי לידה חוזרות בהרף עין למידה אקסטרא-סמול ובסוף ברור מאליו שהרגעים הקטנים בחיים הם אלו שצריך להתענג עליהם באמת. חוץ מזה יש בסרט סצנה גאונית למדי של מדידת שמלות, חתונה שהיא אנטיתזה מעוררת מחשבה לחתונות שאנחנו מכירים, וכאן מסתיימות מעלותיו. במידה מסויימת, "כל הזמן שבעולם" מחזיר אותנו לימים בהם קומדיות רומנטיות הסתפקו בלהציג אלטרנטיבה מתוקה למציאות - כזאת שלעולם לא תוכל להתרחש מחוץ למסך. אם להתייחס אליו לפי הסטנדרטים האלו, מדובר בשעתיים חביבות למדי. בכל קנה מידה אחר, קצת קשה לקחת את "כל הזמן שבעולם" ברצינות. וזה למרות המבטא הבריטי, שבהחלט גורם גם לסרט הזה לעבוד יותר טוב.        כל הזמן שבעולם - מועדי הקרנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ