"קארי": סיכוי קלוש להנאה מזוכיסטית

ברימייק לסרט האימה הקלאסי יש שני דברים טובים: ג'וליאן מור וקלואי מורץ. חוץ מזה, "קארי" החדש בעיקר מזכיר שבימי פוסט "משחקי הכס" צריך לעבוד הרבה יותר קשה על כל טבח מדמם

אור סיגולי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

עד אמצע שנות ה-70, אף אחד לא הכיר את השם סטיבן קינג. זה בעיקר אומר שעד אז יותר אנשים ישנו כמו שצריך בלילות. כי מאז שפרסם את ספרו הראשון, קינג הביא לחיינו ליצנים רצחניים, מעריצות מופרעות, בתי מלון מאיימים, חתולים מהגהנום ושלל שדים ומפלצות שרודפים אותנו עד עצם היום הזה. כניסתו של קינג לעולם הסיוטים התרחשה ב-1974, עם ספר ביכורים מרתק. עלילתו הוגשה כקובץ עדויות ומכתבים שחשפו סיפור מהפך קרביים על תיכוניסטית אומללה שמשלחת את נקמתה העל טבעית בכל אלו שהתעללו בה בתיכון, הופכת את העיירה בה היא גרה לעיי חורבות ומשמידה מאות בני אדם. פחות או יותר מה שכל תיכוניסט רוצה לעשות בשלב כזה או אחר של בית הספר. הספר נקרא על שם גיבורתו, קארי וויט.

קארי - כל הפרטים ומועדי הקרנותהשחקנית שנושפת בעורפה של קלואי מורץשנתיים לאחר מכן, עיבוד קולנועי ראשון לסרט יצא למסכים. בראין דה פלמה, בתקופה בה הוא היה מלך, ביים את "קארי" ונעץ סופית את המעשייה המדממת על קיר ההיסטוריה של התרבות הפופולרית. הסרט היה להצלחה עצומה בקופות ואצל המבקרים, נתן הזדמנות לכמה שחקנים צעירים שמאז הפכו לכוכבים (ג'ון טרבולטה, ננסי אלן), העניק לנו את אחת מסצנות הזוועה הנהדרות בכל הזמנים וחופן ציטוטים שהפכו לקאלט ("הם כולם יצחקו עלייך!"). "קארי" המקורי אפילו שריין מועמדויות לאוסקר לשחקניותיו, סיסי ספייסק ופייפר לורי. לא עניין מובן מאליו לסרט אימה סמי-טראשי. "קארי" זכה לסרט המשך כושל בשנת 1999, הספר הפך למחזמר (לא, באמת. מחזמר), קיבל רימייק נוסף בתחילת שנות ה-90 ונאסר לקריאה בלא מעט בתי ספר אמריקאים. כמעט 40 שנה לאחר שיצא לראשונה, זוכה "קארי" לעיבוד קולנועי מחודש. כזה שמתעלם לחלוטין מהסרטים הקודמים ופונה הישר אל המקור הכתוב.

החלום של כל תיכוניסט. "קארי" - טריילר:

אשמה נשית מפוספסת

"קארי" של 1976 הוא סרט נהדר, אבל הוא לא מסוג יצירות הקולנוע הקדושות שאסור לגעת בהן, כך שעל פניו אין כל רע בלחזור אחורה אל ספר הקאלט ולבדוק איך אפשר להעביר אותו אל ימינו אנו, אולי אפילו ליצוק בו איזו אמירה חדשה על נעורים, התבגרות, נקמה, דת, יחסי אם-בת, אהבה ראשונה או עשרות תיכוניסטים הנשרפים בעודם בחיים. אחד הדברים היותר מסקרנים ב"קארי" גרסת 2013 הוא ששרביט הבימוי ניתן לבמאית. מדובר בקימברלי פירס, שכבר העבירה צעירה אחרת מסע של יסורים בדרמה המטלטלת "בנים אינם בוכים" (1999), שזיכה את הילארי סוואנק באוסקר הראשון שלה. אישה שתנתב את "קארי" יכולה לתת פרשנות משלה לסיפור, שמתמקד באשמה נשית. מה גם ששווה להזכיר שאחד העיבודים הקולנועיים לספר מבית היוצר של קינג, "בית קברות לחיות", גם הוא בוים על ידי אישה, מרי למברט, שהפכה אותו לסרט האימה המפחיד ביותר בכל הזמנים.

למרבה האכזבה, לא רק שפירס לא מצאה לנכון להביא משהו משלה אל הסרט, היא גם די ביאסה את כל מה שהיה מגניב בסרט הקודם. כמו דה פלמה, גם פירס וצמד התסריטאים שלה החליטו לוותר על הסגנון של הספר ולהפוך אותו לסרט ליניארי המסופר ממבט חיצוני. הם שמרו אמונים לעלילתו עד לעשר הדקות האחרונות של הסרט, אז, כמיטב המסורת של הקולנוע האמריקאי, שיבצו מונולוג שיבהיר גם לטיפש שבצופים מה הייתה כוונת המשורר. וממש לא מדובר בכוונה מורכבת. מלבד קלואי מורץ האהובה ("קיק-אס"), השחקנים שפירס ליהקה לתפקיד התיכוניסטים נראים בני 25 לפחות, והיא עושה ככל שהיא יכולה להגחיך את הדור הצעיר. אף לא אחד מהם משחק כמו שצריך, ומי שמצטיין בגזרת המשחק הגרוע הוא אלכס ראסל ("כרוניקה בזמן אמת"), שבאמת לא ברור איך הפך לבחור הפופולרי ביותר באזור. גם האפקטים מאכזבים למדי, ולמעשה אין שום דבר שיהפוך את העיבוד המחודש למשהו מחוייב מציאות. לעזאזל, הסרט הזה אפילו לא מספיק גרוע בשביל להתעצבן עליו.

 הכל אודות אמא

הנושא בו פירס הבמאית בכל זאת מוצאת עניין, כך נראה, הוא בדמותה של האמא המטורפת של קארי, מרגרט. לתפקיד לוהקה ג'וליאן מור, אחת השחקניות הקיצוניות ביותר של הקולנוע האמריקני (שבימים אלה אפשר להנות ממנה גם ב"דון ג'ון", להבדיל אלף הבדלות). הסצנות של מור – להוציא את סצנת הפתיחה שהיא גם לא סבירה מבחינה אנטומית וגם בלתי נסבלת באופן כללי – בולטות מעל השאר. אולי היה כדאי להעניק לדמותה יחס מעמיק יותר מזה שמספק החומר המקורי. חוץ ממור, קטע משמעותי שעושה את העבודה הוא סצנת הטבח המפורסמת, אך גם היא ממש לא מצליחה להסעיר, בטח בימי פוסט "משחקי הכס" ו"דם אמיתי".

"קארי" יכול היה להיות הרבה דברים, אך בסופו של דבר הוא שום דבר. שוב, לא מדובר באחת הפאדיחות הגדולות של הקולנוע או בסרט משולל כל הנאה. אולי הדור שלא ידע את הספר ואת הסרט מהסבנטיז אפילו יפיק ממנו איזו הנאה מזוכיסטית. השאר יכולים להתנחם בשידורים חוזרים של אותה אימה מקפיאת דם מלפני 40 שנה ובסצנת הסיום המקפיצה שלה, שהולידה אין ספור פארודיות קולנועיות.

קארי - מועדי הקרנותגם כאן ג'וליאן מור מככבת

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ