"צל הימים": הסרט הכי עמוק של גונדרי

לפעמים ההמתנה משתלמת. כך הייתה גם ההמתנה לסרטו החדש של מישל גונדרי, בו הדימיון עולה על המציאות

אורון שמיר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורון שמיר, עכבר העיר

בחודש יולי האחרון היה אמור לעלות לאקרנים בישראל הסרט "צל הימים", לאחר שכבר הוקרן במספר מדינות אירופאיות. אך הסרט נדחה ובהסבר די חריג - הבמאי, מישל גונדרי, החליט לצמצם את סרטו בן 125 הדקות לגרסה של 100 דקות. ייתכן שמדובר בתעלול יחסי ציבור עקב תלונות הקהל, שכבר הספיק לראות וסבל מגודש בלתי ניתן להכלה. ואולי זהו מקרה של קולנוען שהיה מוכן להניח את האגו שלו בצד ולהודות, גם אם אחרי הדקה ה-90 (תרתי משמע), שהפעם הגזים. כך או כך, נדמה שההקשבה לתגובת הקהל, ובעיקר הפעולה בעקבותיה, ראויות להערכה. כעת נוחת "צל הימים" המקוצר בבתי הקולנוע שלנו. ונדמה שבין אם הצופים מכירים את סיפור הקיצור או רואים את הסרט ללא ידע מוקדם, תחושת הגודש בכל מקרה תתקוף, ולמרבה האירוניה - במיוחד בגרסה הקצרה יותר, שכן מהותו של הסרט היא הקצנה פרועה של ההוויה האנושית.

צל הימים - כל הפרטים ומועדי הקרנה

במרכז העלילה ניצב בחור בשם קולאן (רומן דוריס), שמצבו הכספי מאפשר לו להתבטל כל היום ואף להעסיק את ניקולא (עומאר סיי, "מחוברים לחיים") כטבח. אך קולאן מקנא בכישוריו של ניקולא עם נשים, וכאשר חברו הקרוב צ'יק (גד אלמלח) מתחיל לצאת עם מישהי, לקולאן באמת נמאס - גם הוא רוצה להתאהב! קולאן מחליט להתערבב קצת בחברה, ובמסיבה בורגנית הוא פוגש בחורה. שמה קלואי (אודרי טוטו), והם מתחילים את העניינים ברגל שמאל, כלומר בצורה שלא יכולה להוביל לשום מקום אחר מאשר התאהבות וחתונה. אך האידיליה מופרת לפתע כאשר קלואי נופלת למשכב בעקבות מחלה נדירה – שושנת מים שגדלה באחת מריאותיה.

"צל הימים" - טריילר:

לרוץ הביתה וליצור

עד לשורת התקציר האחרונה, ניתן היה לחשוד שמדובר בסרט נורמטיבי. אבל "צל הימים" מתרחש כל-כולו בעולם שאין בו אפילו רגע נורמלי אחד. למעשה, אפילו בסצנה בה שתי הדמויות הראשיות מנסות להתנהג ולדבר בטבעיות, כל מה שיוצא להן מהפה נע בין המוזר למלגלג על הנורמה. הסיפור ומהלכיו רק נדמים מוכרים, אבל ההתרחשויות מזכירות יותר מצב מתקדם של חלימה מאשר הצגה קלאסית של אירועים. מי שיגיד שבניקוי הגימיקים זהו סיפור שגרתי של בחור פוגש בחורה, יפספס לפחות חצי מהסרט. ולצופה שאינו בקיא בצרפתית גם ככה הולך לאיבוד מימד שלם (שימו לב לשמות הדמויות, למשל), שכן אם לשפוט על פי צחוקים ממקומות אסטרטגיים באולם, הסרט הזה משובץ בבדיחות שפה רבות. בנוסף, מי שיאמר כי מדובר בסרט מדכא, יהיה גם הוא בין המחמיצים. הסרט בהחלט מדכא בשלב מסוים, אבל בשלבים אחרים הוא מצחיק, מרומם רוח ובעיקר מעורר השראה ברמות של לרוץ הביתה וליצור. קצת כמו החיים עצמם. אבל מצולם, כתוב ומשוחק באופן הרבה יותר מעניין ויצירתי.

ככה זה כשהבמאי הצרפתי האקסצנטרי מישל גונדרי חתום על עיבוד קולנועי לספרו הקאנוני של בוריס ויאן, יוצר שעונה גם הוא לשתי ההגדרות האלה. החיבור בין השניים נראה הגיוני, מה גם שגונדרי מנפיק את היצירות היותר שלמות שלו כשהוא נעזר בחומרים של אחרים. "המין האנושי" ו"שמש נצחית בראש צלול", אותם ביים על פי תסריטים של צ'רלי קאופמן, נחשבים למגובשים ומורכבים בהרבה מיצירות הסולו שלו, "מדעי החלום" ו"קדימה, תריץ אחורה". אך שתי אלה, מצידן, נחשבות לכן ציור מתאים יותר לביטוי עולמו הפנימי הייחודי של גונדרי. אותו עולם שניכר היטב במיזמים הצידיים של הקולנוען: שטויות שהוא מעלה ליוטיוב, פרק בסדרת המופת "טיסת הקונקורד" בו היה במאי אורח, וכמובן הוידאו קליפים שפרסמו אותו. במצעד 100 הקליפים הגדולים בכל הזמנים, לא יהיה זה מופרך להגיד שהעשרה הראשונים יהיו שייכים לגאון הצרפתי, שסגנונו הוויזואלי הפך למקור לחיקוי והוא זה שמייחד אותו מכל שאר אמני הקול והתמונה שבנמצא.

דימויים מרובה אוטומטי

ב"צל הימים" רותם גונדרי את כל מעיינות ההשראה שלו כדי להשפריץ על המסך דימויים קולנועיים, כמו מקנה של רובה צבע אוטומטי. כנראה שמכאן הגיעו התלונות על העומס, אבל זו הרי הרגשה שלא זקוקה ל-100 או 125 דקות, משום שכבר בפתיחה היא משתלטת על הראש ועל הלב. הסיבה שבגינה לדעתי היה ויהיה קשה לאחדים מן הצופים להתמודד עם "צל הימים", היא רגשית. זה לא שהסרט מלא בשטיקים ריקים שניתן למצות אחרי כמה זמן, אלא שהצפייה בו מביאה את הנפש לחוסר יכולת להכיל את כמויות הרגש הטהור שצובעות את בד האקרן. תחילה בכל הצבעים שתוכלו לדמיין, לאחר מכן בעוד כמה שרק גונדרי יכול, ואז בשחור-לבן.

עולה על כל דמיון. צל הימים (מתוך הסרט)

עבורי, מדובר בסרט העמוק ביותר של מישל גונדרי, שבגרסתו הארוכה הוא יצירת מופת שהטוטאליות והאיזון שבה הופכים את פגמיה לפרחים. כל אותם אימג'ים קולנועיים מקסימים וחמודים למראה, העשויים בטכניקות אנימציה אורגניות להפליא, הם למעשה בריאת ייצוגים חזותיים וממשיים לרעיונות פילוסופיים מופשטים (פרשנות המגובה בדמותו של ז'אן-סול פארטר, פראפרזה של הסרט על פילוסוף קיים). דרך נקודת המבט הילדותית-מוקסמת שלו, חושף הבמאי את השקרים שבמציאות וממלא אותה במניפולציות ואשליות משלו, שעבור בעלי הנפש הילדותית שבינינו ודאי יהיו עדיפים בהרבה על המציאות. לדוגמה, הסרט משופע בכל מיני הסברים לתופעות שונות, הדומים להסברים שילדים ממציאים לדברים שהם לא מבינים, כמו מדוע זורחת השמש או למה יורד גשם. אבל אלה הסברים לא פחות משכנעים מכל הסבר מדעי, בסרט שמאתגר את המשמעות המקובלת של מילים כמו "מוזר". “צל הימים" הופך את אולם הקולנוע למקום בו ניתקים כבלי המציאות המכבידים, מאפשרים לכל מי שרק יחפוץ בכך להתרומם אל על כמו כדור פורח הנישא על אנרגיית הדמיון הגועשת. והרי מהי המציאות אם לא משהו שהמצאנו? ומי החליט שהיא עדיפה על הדמיון?

צל הימים - מועדי הקרנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ