"בני הנפילים": כל כך גרוע, שזה מצחיק

הניסיון השלישי לייצר מקבילה לסדרת "דמדומים" המוצלחת מתרסק לתהומות כל כך קיטשיים, שפשוט אי אפשר להתייחס אליו ברצינות. לפחות אפשר למצוא נקודת אור בדמות המשנה הגאה

אור סיגולי, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אור סיגולי, עכבר העיר

מאז שסדרת "דמדומים" סיימה את חייה בקול תרועה רמה בשנה שעברה, מחפשים האולפנים בהוליווד את סדרת הסרטים הבאה שתמלא את החלל אשר הותירו בלה ואדוארד, או יותר נכון, שתגדיל את המאזן השנתי של ההכנסות בקופות. עד היום נרשמו שלושה שלושה ניסיונות לחזר אחרי קהל הנערות והנערים הצעירים, שלושה עיבודים לרבי מכר הפונים לפלח דמוגרפי שהפך בשנים האחרונות למושא מספר אחת לחיזור. הראשון שבהם היה "משחקי הרעב" שהפך לשובר קופות מטורף והבטיח חוזים נוספים לכל המעורבים בדבר (גם זכייתה של השחקנית הראשית, ג'ניפר לורנס, באוסקר של אותה שנה על סרט אחר בוודאי לא פגמה). שני הניסיונות האחרים לעומת זאת התבררו ככישלונות גדולים. הראשון היה "יצורים יפהפיים" שלא מצא קהל למרות שהפגין איכות סבירה, והשני הוא "גוף מארח" שהתגלה כקטסטרופה גדולה ובלתי נסלחת.» "בני הנפילים - עיר של עצמות" - למועדי הקרנה

כעת עולה במחוזותינו הניסיון הרביעי לשחזר את הצלחת "דמדומים", הלא הוא העיבוד הקולנועי לסדרת הספרים "בני הנפילים" של הסופרת קסנדרה קלייר. לסדרה הספרותית יצאו עד כה חמישה כרכים, ועוד אחד בתכנון, ומעניין לראות האם הם יצליחו במקום בו נכשלו האחרים.

עלילת כל הסרטים האלו זהה באופן כמעט מטריד: בחורה צעירה, נורמלית ורגילה למראה, מגלה שיש לה קשר לכוח אפל ונדרשת לעמוד במבחן מול שני העולמות ולבחור בין כוחות האור לכוחות האופל. כמובן שהיא גם נאלצת להכריע בין שני גברים צעירים, כל אחד מסמל עולם אחר. אחד מסוכן ומסתורי, ובו היא איך לא מתאהבת, והשני רגיל יותר ומסעיר הרבה פחות.

העיבוד לספר הראשון של "בני הנפילים", שנקרא "עיר של עצמות", לא מנסה לחדש יותר מדי. קליי (לילי קולינס, בתו של פיל קולינס הזמר) היא מתבגרת יפה שמגלה כי אימה השתייכה לצבא של לוחמי צללים – קבוצה מחתרתית וגותית שנלחמת בשדים איומים שמסתובבים בעולמנו. כאשר אימה האהובה נעלמת, קליי יוצאת למצוא אותה ואגב כך נקרעת באהבתה לשני גברים: ג'ייס (ג'יימי קמפבל באוור, אחד מבוגרי סדרת "דמדומים"), לוחם צללים מסתורי, וסיימון (רוברט שיהאן, שהיה אפשר להישבע שהוא אחיו האבוד של ג'יימס פרנקו), נער מבית ספרה. כמובן שקליי תגלה ששורשיה נטועים עמוק בתוך העולם המסוכן של השדים והלוחמים ותהפוך ממתבגרת טיפוסית לנערה עצמאית וגיבורה.

בסקאלה שבין "גוף מארח" שהוא הנורא מכולם, ו"משחקי הרעב" שהוא הסביר מכולם, "עיר של עצמות" ממוקם למרבה הצער באיזור הפחות מוצלח. לסרט יש רגעים מרשימים של אפקטים מרהיבים וכמה סצנות פעולה ראויות, אבל כשהוא מגיע לחלק הדרמטי הוא מתמוטט וכשהוא מנסה לבנות את רגעי הרומנטיקה בין קליי וג'ייס הוא כבר נראה כמו פרודיה על הז'אנר. נראה כמו פרודיה על הז'אנר. הטריילר לסרט:

רגעי הרומנטיקה, הלחם והחמאה של הז'אנר, כתובים ומבוימים בחוסר חינניות כזה שממש קשה שלא לפרוץ בצחוק. באוור עושה תפקיד איום ונורא כנער הגותי המיוסר. הכימיה בינו ובין לילי קולניס – שהקסימה אותנו שנה שעברה בתפקיד שלגיה ב"מראה מראה – הסיפור האמיתי" – פשוט לא קיימת והשניים לא מצליחים לזייף אותה. דווקא ברגעים בהם קליי צריכה להילחם על חייה, קולינס לא רעה בכלל, מה שמחריף אף יותר את הקושי להיסחף עם סיפור האהבה.

הסרט בכל זאת מצליח להתרומם בעזרת כמה סצנות מגניבות, אבל כמו הרבה סרטים אחרים הקיץ, אורכו המוגזם (מעל לשעתיים) פוגם בו. כמה שחקנים מיומנים ביניהם לנה הדי ("משחקי הכס"), ג'ראד האריס ("מד מן") וג'ונתן רייס מאיירס ("שושלת טיודור") גם הם עושים את המיטב, אבל הכל כושל בגלל עוד רגע שבו קליי וג'ייס מנסים להתוודות על אהבתם זה לזו.

אם בכל זאת מחפשים נקודות אור אפשר למצוא אחת בעלילה המשנה הגאה, שכלל לא מובנת מאליה. היא אמנם לא מקבלת יותר מדי זמן מסך, אבל רק האומץ לשלב בתוך סרט נעורים דמות משמעותית של גיי, היא כבר לא עניין של מה בכך.

מה שכן, הסרט – שיש בו אי אילו רגעים תמוהים למדי – זוכה כרגע בתואר "המשפט הטוב ביותר של השנה", ברגע בו ג'ייס מגלה לקליי שבאך (כן, המלחין המפורסם) היה גם הוא לוחם צללים והמוזיקות שהלחין היו לא יותר מאשר רצף תווים שאמור לצרום לאוזני השדים ובכך לחשוף אותם. "אם כך", אומרת קליי, "באך לשדים הוא כמו שום לערפדים". ועל זה עונה לה קליי את משפט המחץ שתוכלו לשלב בכל שיחה מעתה ועד עולם: "ובכן, שום יכול להיגמר. המוזיקה תשאר לעולם". שירה."בני הנפילים - עיר של עצמות" - כל הפרטים ומועדי הקרנה

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ