"מי מפחד מהזאב הרע": אירוע קולנועי של ממש

כל השמועות נכונות: זהו לא רק סרט ייחודי ומרשים שכדאי מאוד לראות, אלא גם אירוע קולנועי של ממש, שמציב רף חדש לקולנוע הישראלי. אם הוא לא היה לוקה בייצוג בעייתי של נשים (קורבנות או אימהות נודניקיות), הוא כנראה היה מושלם

נטע אלכסנדר, עכבר העיר
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נטע אלכסנדר, עכבר העיר

זה די נדיר שסרט ישראלי מגיע לאקרנים כשהוא נישא על גל של ביקורות מתלהבות ממבקרי קולנוע בחו"ל, שמתחרים ביניהם מי ימצא סופרלטיבים מקוריים יותר כדי להלל את התסריט, הבימוי, המשחק והצילום. אבל זה לא הדבר היחיד שהופך את "מי מפחד מהזאב הרע?", שיתוף הפעולה השני של  אהרון קשלס ונבות פפושדו (שביימו יחדיו את "כלבת" מ-2010), לסרט יוצא דופן. זהו אחד הסרטים האלימים והגרפיים ביותר שנעשו במחוזותינו, ולמעשה מדובר בסרט הישראלי הראשון שמשתייך לז'אנר המכונה Gore, הכולל סרטי אימה ברוטליים כמו סדרת סרטי "המסור" או "הוסטל". » "מי מפחד מהזאב הרע?" - למועדי הקרנה»  הסרט שישנה את הקולנוע הישראלי"מי מפחד מהזאב הרע"? לא מתאים אמנם לבעלי לב חלש (או במילים אחרות, למי שכריתת איברים היא לא כוס התה שלו), אבל הוא מצליח לשלב באופן מבריק בין קומדיה שחורה למותחן עינויים פסיכולוגי. בנוסף, כל פריים בסרט נותן ביטוי להשכלה הקולנועית הנרחבת של קשלס ופפושדו: תוכלו למצוא כאן השפעות קולנועיות שנעות בין קולנוע דרום קוריאני (כמו טרילוגיית הנקמה המצוינת של פארק צ'אן ווק), מערבונים, מותחנים פסיכולוגיים (ובהם Hard Candy המצוין) וקומדיות שחורות כמו "פארגו" של האחים כהן.וכמו אצל האחים כהן, הסגנון חשוב לא פחות – ואולי אף יותר – מהעלילה. באמצעות פסקול מעולה של חיים פרנק אילפמן ועריכה מהודקת של אסף קורמן, "מי מפחד מהזאב הרע?" מגולל את סיפורם של שלושה גברים שנקלעים לסדרה של אירועים אלימים: גידי (צחי גראד), הוא אב שכול שפדופיל אכזרי חטף, אנס ורצח את בתו היחידה, מיקי (ליאור אשכנזי) הוא שוטר שפוטר מהמשטרה ויוצא ללכוד בכוחות עצמו את אותו פדופיל סדרתי, ואילו דרור (רותם קינן) הוא מורה לתנ"ך והחשוד העיקרי בחטיפתן ורציחתן של ילדות רבות, ובהן בתו של מיקי. הסגנון חשוב לא פחות מהעלילה. הטריילר לסרט:מבחינה עלילתית, הסרט בנוי במוסכמות הז'אנר של whodunnit ("מי עשה את זה"?), כאשר השאלה המרכזית שמניעה את העלילה היא האם דרור הוא אכן פדופיל מסוכן או מורה חף מפשע. אולם, במידה מסוימת הדמויות ב"מי מפחד מהזאב הרע?" מעניינות פחות מהסרט עצמו – ולמרבה האירוניה מדובר במחמאה. ההישג המרכזי של קשלס ופפושדו הוא השימוש במוסכמות של ז'אנרים כמו אימה ו-gore בתוך קונטקסט ישראלי שמצליח להפוך קלישאות קולנועיות לרכבת שדים של טוויסטים, הפתעות ורגעים קומיים. השילוב הזה אחראי לשתיים מהסצנות הטובות ביותר בסרט – במהלכן הגיבורים נתקלים בצעיר ערבי רכוב על סוס (קייס נאשף) שמגיח אל חייהם ללא התרעה מוקדמת. שתי הסצנות הללו מעוצבות כמו מערבון, אבל הדיאלוגים השנונים מסייעים לקשלס ופפושדו לשחק עם צופיהם משחק ציפיות מהנה ומתוחכם: הגיבורים היהודים חוששים שהגבר הערבי מבקש לפגוע בהם, אבל מהר מאוד הוא מצטייר כאביר על הסוס הלבן. דמות המשנה נטולת השם הזו היא רק מרכיב אחד ברובד הפוליטי שמפעפע מתחת לעלילה המסויטת של "מי מפחד מהזאב הרע?". בעוד שהעלילה עוסקת בחטיפתן ורציחתן של ילדות – תופעה שרווחת הרבה יותר בתרבות אמריקאית מאשר בתרבות הישראלית – הסאב-טקסט מספר סיפור על תרבות אלימה שמחביאה אינספור גופות במרתף. בהתאם, המילים "כיבוש", "שטחים"  או "מלחמה" לא מופיעות בסרט, אבל העובדה שהוא מתרחש ברובו ב"בית מבודד שמוקף בכפרים ערביים" (כפי שסוכנת הנדל"ן הנלהבת אומרת לגידי), וששתיים מהדמויות המרכזיות מזכירות שוב ושוב את ההכשרה הצבאית שלהן, יוצרת קשר ישיר בין העולם המסויט של הגיבורים לאקלים הפוליטי-חברתי שבתוכו הם פועלים.הדגש הייחודי הזה סייע ל"מי מפחד מהזאב הרע?" להפוך מעוד סרט ארט-האוס אלים לסנסציה של ממש בפסטיבלי קולנוע נחשבים כמו "טרייבקה" בניו יורק או פסטיבל "פנטזיה" בלונדון. קשלס ופפושדו הצליחו לעשות את הבלתי ייאמן, ולשלב בין אלימות קיצונית לקומדיה שחורה שכוללת אינספור קריצות לתרבות הפופולארית (וליהוק מבריק של דבל'ה גליקמן בתפקיד אביו של גידי). בגלל כל אלו, "מי מפחד מהזאב הרע?" הוא לא רק סרט ייחודי ומרשים שכדאי מאוד לראות – אלא גם אירוע קולנועי של ממש, שמציב רף חדש בכל הקשור לצילום, הפקה, ועריכת סאונד בקולנוע הישראלי. ליהוק מבריק. דבל'ה גליקמן (צילום: ירדן תבורי) ובכל זאת, רגע לפני שהסרט זוכה לרימייק אמריקאי וקשלס ופפושדו הופכים לשמות הכי חמים בהוליווד, כדאי לציין גם כמה הסתייגויות. כמו סרטים אחרים בקולנוע הישראלי העכשווי – ובהם "הנוער" של תום שובל או "פנתר לבן" של דני רייספלד – גם "מי מפחד מהזאב הרע"?  מציע ייצוג בעייתי מאוד, בלשון המעטה, של דמויות נשיות. אלו סרטים שבמרכזם עולם גברי קשוח, אלים ואפילו סדיסטי, במסגרתו הנשים הן דמויות חיוורות ופסיביות ביחס לגברים. בעוד שב"פנתר לבן" לדמות הנשית יש תפקיד עלילתי ואישיות מובחנת משל עצמה, אצל קשלס ופפושדו הנשים מתחלקות לשתי קטגוריות: קורבנות חסרות ישע או אימהות נודניקיות ומעצבנות שמגיחות מדי פעם לחיי הגיבורים בדמות שיחות טלפון מעיקות.הבחירה הזו מצערת, שכן היא הופכת את הנשים לקריקטורות. במקביל, האבות בסרט מזדעזעים שוב ושוב מהמעשים המיוחסים לפדופיל, אבל באותו זמן אנחנו לא יודעים כמעט כלום על הבנות שלהם, ועל כן לזעזוע הזה אין אפקט רגשי והוא נותר מחווה ריקה ואפילו חלולה.    הסתייגות נוספת קשורה לסצנת הסיום, שאין טעם להרחיב עליה את הדיבור מחשש לספויילרים. מבלי להסגיר פרטי עלילה, ניתן רק לציין שקשלס ופפשודו בחרו בסוף סגור על פני סוף אמביוולנטי יותר, והבחירה הזו מחלישה את תחושות החרדה והאמביוולנטיות המוסרית שהסרט מעורר לכל אורכו. למרות נקודות החולשה הללו, "מי מפחד מהזאב הרע?" הוא הישג קולנועי מרשים שמומלץ לחוות אותו על מסך גדול. זהו סרט ישראלי יוצא דופן שעומד להזניק שני יוצרים צעירים היישר לליגה של הגדולים – ובצדק. במקביל, הוא יכול לשמש כנקודת מוצא מצוינת לדיון נרחב יותר בקשר בין אלימות, אימה ופוליטיקה בקולנוע הישראלי העכשווי, שבאופן מעניין מתרחק בשנתיים האחרונות מעיסוק ישיר במלחמות ובכיבוש אבל הופך במקביל לאלים וקיצוני יותר ויותר.   

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ