אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"צלף אמריקאי": יורה ולא מתנצל

שובר הקופות המפתיע של קלינט איסטווד מתהדר בסצנות לחימה מעולות ובעיצוב פסיכולוגי מרשים, אבל הלאומניות וחוסר ההומניות שבו מאפילים על הצלחותיו

תגובות

זה בוודאי לא מקרי שארצות הברית צורכת ומייצרת עכשיו לא מעט סרטי מלחמה אובר-פטריוטיים. בשנה שעברה ״השורד האחרון״ הצליח מעל למשוער, ולפניו בולטים צמד הסרטים של קתרין ביגלו - ״מטען הכאב״ ו״כוננות עם שחר״. כעת הגיע תורו של קלינט איסטווד, אייקון של גבריות אמריקאית בפני עצמו, לנסות את כוחו בדרמת מלחמה המבוסס על סיפורו של גיבור אמיתי. כלומר, גיבור בסטנדרטים הנוכחיים של ארצות הברית, ואולי גם של העולם וישראל, בסרט בעל השם הפשוט ולעניין ״צלף אמריקאי״. אבל קצת כמו במקרה של ״לא נשבר״, סרטה של אנג׳לינה ג׳ולי על סיפור אמיתי גדול מהחיים בעיניה, כנראה שאמריקה כבר לא יודעת לבחור את הגיבורים שלה.» צלף אמריקאי – כל הפרטים ומועדי הקרנה

כריס קייל (ברדלי קופר) גילה כשרון צליפה כבר בילדותו, עת יצא לטבוח בצבאים. החינוך הנוקשה של אביו הוביל אותו ואת אחיו להיות שני קאובואים טקסניים מודרניים, עם ספר הקודש בכיס שליד הלב, אבל כריס זנח את החיים הללו כשמצא אהבה ובחר להקים משפחה עם טיה (סיינה מילר). אלא שהאהבה האמיתית שלו תמיד הייתה למולדת, ובעקבות אירועי ה-11 בספטמבר בחר לממש את כישוריו ולהתגייס ליחידת העילית של אריות הים (SEALS). הוא הוכשר כצלף ונשלח לפעילות מבצעית בעיראק של שנות ה-2000, שם החל לרכוש לעצמו שם של אגדה.

» המועמדים לאוסקר: ניצחון הסרטים שלא שיחקו לפי החוקים

עוד ועוד פגיעות מדויקות בתנאים בלתי אפשריים הפכו אותו למצטיין עד כדי כך שהוכרז עוד בחייו כצלף עם הכי הרבה חיסולים בתולדות הצבא האמריקאי. כל זאת בזמן שבבית מחכה לו אישה הרה, שבהמשך תתפח למשפחה שלמה שבקושי רואה את ראש השבט שלה. גם כששב הביתה משהו ממנו נשאר שם, וכאזרח שלא מוצא את עצמו בבית הוא חוזר שוב ושוב למדים לתופת העיראקית. מה גם שיש לו עניין לא סגור עם המקבילה שלו, צלף מקומי בשם מוסטפה (סמי שיק).

עניין לא סגור. "צלף אמריקאי" - טריילר:

הסרט גרף שש מועמדויות לאוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר ולשחקן הראשי. שתי המועמדויות הללו מגיעות בזכותו של קופר, שגם הפיק את הסרט, והשלים בעזרתו מהפך עליו הוא עומל שנים - משחקן של קומדיות מטופשות נוסח ״בדרך לחתונה עוצרים בווגאס״, לשחקן שמועמד שלוש שנים ברציפות לפרס היוקרתי ביותר בהוליווד (״אופטימיות היא שם המשחק״ ו״חלום אמריקאי״ היו הקודמים). אם זה לא עושה די רושם, הגיע סוף השבוע האחרון בקופות הכרטיסים האמריקאיות, שם נרשמה הסתערות שהפכה את ״צלף אמריקאי״ לסרט המצליח ביותר מאז ומעולם בחודש ינואר - החודש החלש יחסית של השנה - עם הכנסות של כ-90 מיליון דולר. כאמור, אין זה פלא שהאמריקאים נוהרים בתקופה הנוכחית של התרבות שלהם לסרט עם כותרת המשנה ״מבוסס על סיפורו האמיתי של הצלף הקטלני ביותר בתולדות צבא ארצות הברית״, אבל נדמה שאפילו יוצרי הסרט מופתעים מהפרגון. אחרי הכל, בטח גם הם יודעים שהמוצר שלהם לא באמת מדהים משום בחינה ושבניגוד למושאו, אינו מצליח לקלוע במדויק ברוב המטרות שהציב לעצמו.

לזכותו של הסרט, המבוסס על הביוגרפיה של קייל ותסריט מאת ג׳ייסון הול (״פרנויה״), ניתן בהחלט לזקוף מספר הישגים לא מבוטלים בשני מישורים עיקריים. האחד הוא העברת מצבו הפסיכולוגי של הגיבור אל הצופים, באופן מלחיץ למדי. קייל של השגרה המבצעית הוא חייל שתמיד דרוך, אבל זה של הבית הוא פצצת זמן מתקתקת שנדמה כאילו עומדת להמית אסון על יושבי ביתה בכל רגע. ההצלחה הגדולה השנייה של הסרט נוגעת לסצנות הלחימה עצמן, ויש לא מעט כאלה, שהאפקטיביות שלהן מוכחת באופן מצטבר. כלומר, אם בהתחלה ייתכן שהקהל יחשוב שבסרט הזה הוא כבר היה, השחיקה של הלוחמים עוברת אל הצופים שעלולים להתקשות מלהכיל את הקרבות האחרונים בסרט (הכוללים גם רגע אחד מופלא באינטנסיביות שלו בתוך סופת חול). הסרט מציג את המלחמה בתור גיהנום מוצדק והכרחי, אבל את הפרקטיקה ואת החוויה של כל לוחם ולוחם כסיוט שאין לו שום הסבר או סיבה מספקת. אבל כאן פחות או יותר נגמרת המורכבות, ואיתה מסתיים גם העומק של הסרט.

כריס קייל של ״צלף אמריקאי״ לא בדיוק מצטייר כעיפרון הכי מחודד בקלמר. הוא גם איש משפחה איום ונורא, איך שלא מסתכלים על זה, ולמרות התירוץ שהוא מגן על משפחתו מפני הטרור. בעיקר, זהו אדם שפשוט לא מבין אף אחד מהערכים שהוא מקדש ונשבע להגן עליהם במחיר חייו. חוסר הרצון שלו לטפל בפוסט-טראומה המתמשכת שלו אינו רק הגבריות במירעה, אלא פשוט חוסר מסוגלות מנטלית להבין את המציאות המורכבת כפי שהיא. למרות זאת, הוא מוצג כגיבור ללא עוררין, כזכר אלפא אופטימלי, וככזה שתמיד עושה את הדבר הנכון בזמן הנכון. שוב, כמו ב״פוקס-קצ׳ר״, נוצר מצב בו הקהל אמור להריע לערימת שרירים נטולת בינה בתפקיד הראשי. זה יכול להיות נחמד בסרטי אקשן מגוחכים, אבל בדרמות רציניות וכבדות משקל ההרגשה היא שהגיחוך אינו מכוון.

הדמות המעניינת באמת. סמי שיק, "צלף אמריקאי" (צילום: יח"צ)

לעומת זאת, האויבים שלו ושל חבריו ליחידה מכונים ״פראים״, כאלה שהאמריקאים באו לתרבת (אוי למדינה שלא לומדת מההיסטוריה שלה ונותנת לה לחזור בשנית). כמעט כל האוכלוסייה האזרחית בעיראק היא טרוריסטית או מחבלת בפוטנציה, ואת אלה כדאי להרוג לפני שיממשו את הפוטנציאל, כך על פי הסרט. בשל תפיסת עולם זו, המגובה בעשייה המאדירה את הלחימה באשר היא, יש להניח שהסרט יזכה לשכפל את ההצלחה בקופות ארצות הברית וגם ישראל, בסדר הגודל המקומי כמובן. יש בו משהו לא רק פטריוטי אלא לאומני ואולי קצת, איך לומר, לא מתנצל. קהל הומני יותר ומתלהם פחות ייאלץ לחכות לסרטים המציגים מציאות מלחמתית פחות חדגונית, או אולי לייחל לסרט-מראה שלעולם לא יקרה על הדמות הבאמת מעניינת בסיפור הזה - מוסטפה. אפשר יהיה לקרוא לו ״הצולף באמריקאים״.» צלף אמריקאי – כל הפרטים ומועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#