אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"משחק החיקוי": סרט נורמטיבי על סיפור מטורף

בנדיקט קמברבאץ' מגלם בגאונות את אלן טיורינג, אחד האנשים הפחות שגרתיים בהיסטוריה. אבל הביוגרפיה הקולנועית על חייו מנסה לפנות לקהל רחב ככל האפשר, כשלעיניה מטרה אחת: האוסקר

תגובות

אלן טיורינג היה אחד האנשים המרתקים שחיו במאה ה-20. הוא היה איש מדע גאון באופן בלתי סביר והקדים את זמנו בתחומים רבים. יכולותיו האנלטיות סייעו לבריטניה במלחמת העולם השנייה בפענוח מכונת ההצפנה הנאצית ״אניגמה״, שהקנתה יתרון עצום לגרמנים בהעברת תשדורות עד הפתרון של טיורינג וצוותו. הפתרון הפך הלכה למעשה למחשב הראשון בהיסטוריה, הנודע כ״מכונת טיורינג״, שהייתה רעיון תיאורטי כבר בימיו כסטודנט בקיימברידג׳. דבר נוסף הקרוי על שמו הוא ״מבחן טיורינג״, שיטה לבדיקת רמת האינטליגנציה המלאכותית של מחשב כלשהו הרבה לפני שהיו מחשבים, והשוואתו לבינת האדם. כל זה היה מדהים למדי בשנות ה-40 וה-50, אבל אישיותו החריגה של טיורינג התקבלה באהדה פחותה באותה תקופה. לכך התווספה גם היותו הומוסקסואל, מה שהיווה עבירה פלילית בבריטניה של אותה תקופה, כי איידס עדיין לא היה בנמצא והחברה הייתה פשוט חייבת להפיל איזה תיק על הומואים, אז למה לא האשמה בריגול ותועבה? כך סיים טיורינג את חייו לפני שמלאו לו 42, לאחר שנים של טיפול הורמונלי מסרס שכפה עליו הממשל.

» משחק החיקוי – כל הפרטים ומועדי הקרנה» אוסקר 2015 – הסיקור המלא

סיפור חייו והנסיבות בהן התרחשו האירועים הינם כל כך ייחודיים, עד שהיו חייבים להפוך מתישהו לסרט מסחרי מז׳אנר הביוגרפיה הקולנועית. בצירוף מקרים, בבתי הקולנוע מציג בימים אלה גם ״התיאוריה של הכל״, על גאון בריטי אחר, אבל ״משחק החיקוי״, הסרט לשמו התכנסנו, מזכיר באופן כמעט מעורר תמיהה סרט נוסף על מוח מבריק הכלוא בחברה שלא יכולה להכיל את המוזרות שלו - "נפלאות התבונה" זוכה האוסקר. אם כי לזכותו של "משחק החיקוי" ייאמר שהוא גם מתעלה עליו בכל פרמטר אפשרי.מפצחים את האניגמה. "משחק החיקוי" – טריילר:

מכונת האוסקר בפעולה

בנדיקט קמברבאץ׳ המופלא מצטרף לשורה של שחקנים שגילמו את טיורינג על המסכים החל משנות ה-80 המאוחרות, כשהראשון בהם היה דרק ג׳קובי. בקו העלילה הנוגע לטיורינג בצעירותו, מגלם אותו אלכס לותר, בעל הדמיון המסויים לקמברבאץ׳ (חיצונית, איש מהם לא מאוד דומה לטיורינג). הסרט מתנהל בשלושה קווי זמן שהמעברים ביניהם גסים מדי או לא מורגשים מספיק, כשהמרכזי ביניהם נוגע כמובן למאמץ המלחמתי של בריטניה לפענח תשדורות גרמניות מוצפנות. טיורינג מגיע אל לשכתו של ראש המדור (צ׳רלס דאנס) ומיד עושה רושם מאוד משונה עליו ועל קהל הצופים כאחד. בזכות יכולותיו ולמרות אישיותו, הוא מגוייס ליחידת פענוח ההצפנה, שם הוא לא ממש זוכה לאהדה אבל מתחיל לעמול על שיטות מתקדמות לאין שיעור מאלה של חבריו לנבחרת (בראשות מתיו גוד). חוברת אליו אישה מבריקה לא פחות ממנו (קירה נייטלי) והוא רוכש את אמונו של אאוטסיידר נוסף - איש הצללים העומד בראשו של השירות החשאי (מארק סטרונג).

במקביל לבניית המכונה שתפצח את האניגמה הגרמנית ותנצח במלחמה כולה, נחשפים בפנינו ההתחלה והסוף של חיי הגיבור. החל מהיותו נער צעיר וחריג, ועד לשנים שאחרי המלחמה, בהן נחשד בריגול והסתגר בביתו בשל הטיפול התרופתי ששיבש את גופו ומוחו.

עובדים הפוך על הפוך. בנדיקט קמברבאץ' וקירה נייטלי בסרט (צילום: יח"צ)

את הסרט ביים מורטן טילדום, במאי נורווגי ששני סרטיו האחרונים היו מותחנים, שנשכר לעבודה כדי להזריק קצב ואנרגיה לסיפור על אנשים שיושבים בחדר ומפענחים צפנים - וההצלחה שלו בכך אינה בלתי מבוטלת. על התפרים מכסה שטיח מוזיקלי נהדר נוסף מבית היוצר של המלחין אלכסנדר דספלה, המחליק כל טעות שעושה הסרט. גראהם מור הוא התסריטאי, בעבודת ביכורים שנכתבה כעיבוד לספרו של אנדרו הודג׳ס ״אלן טיורינג: האניגמה״. זהו העיבוד השני לספר זה, אחרי סרט הטלוויזיה ״לפענח את הצופן״ מלפני כ-20 שנה. כותרת הספר מצביעה על ניסיון לפענח את טיורינג, האיש ביקש לקרוא לעומק חידות שלא היו ברורות לו - בין אם אלה תשבצים בעיתון היומי, מסרים טקטיים של צבא גרמניה או הזמנה לארוחת צהריים מפי חבריו למחלקה. לו היה חי בימינו ודאי היה מושם על הקשת האוטיסטית, אבל ייתכן שפשוט מדובר בגאון יחיד במינו שכישורים חברתיים לא עניינו אותו. מה גם שבשל יכולותיו הפך לנרדף בגיל צעיר מאוד, כפי שקורה לאנשים מבריקים רבים שהחברה מתקשה להכיל, ובהמשך גם זהותו המינית הלא מוצפנת כלל היוותה סיבה להתנכל לו.

כל זה היה יכול להיות מעניין לו היה זוכה לטיפול בסרט, שבכל זאת מתעסק באדם מרתק, אלא שהסרט הוא למעשה מכונה שנבנתה בידי מומחים להשגת מטרה אחת - אוסקר. אל תתפלאו אם הוא אכן ישיג אותה, ויותר מפעם אחת, בטקס שיתקיים בסוף החודש הבא.

עוד תפקיד גאוני. בנדיקט קמברבאץ', "משחק החיקוי" (צילום: יח"צ)

חבר מכוכב אחר

״משחק החיקוי״ הוא במידה מסויימת טיורינג להדיוטות. עבודת פענוח הצפנים לא זוכה ליותר מדי הסברים, והתהליכים העלילתיים בנויים כך שהם עוקפים כל בעיה ומאפשרים לכל צופה להתחבר לדרמה ולמירוץ נגד השעון הנאצי. זו בחירה מאוד מובנת בהתחשב באופי הסרט בעל הכוונות המסחריות והחלומות על פסלונים מוזהבים, אבל הדרך בה הושגה המטרה אלגנטית רק בקושי. הבחירה בשלושת קווי הזמן שהכתיבה את מבנה הסרט, מאלצת את העריכה להיות מסומנת מדי.

כך, לדוגמה, במפגש הראשון של ההיכרות עם צוות המפענחים מתבדחת בסרקסטיות דמותו של מארק סטרונג על כך שאלן ודאי היה פופולרי בבית הספר. קאט - ואנחנו בבית הספר של טיורינג, לא כפלאשבק אלא כקו עלילה נוסף. לו היה זה מקרה בודד היה ניתן לפתור זאת כמעידה, אבל האמת היא שהסרט עושה לעצמו חיים קלים הן במעברים בין הזמנים, והן בפתרונות עלילתיים שמציפים לתודעה את ״נפלאות התבונה״. יש משהו קצת טלוויזיוני וסטרילי בעשייה של ״משחק החיקוי״, שהופך אותו לצפייה כמעט נינוחה בסרט שהיה יכול להיות מסעיר מאין כמוהו.

צפייה נינוחה מדי. "משחק החיקוי" (צילום: יח"צ)

יתרה מכך, ניתן לומר שיוצרי הסרט לא ביקשו לרדת לסוף דעתו של המוח המבריק בעל הנפש הרגישה, אלא רצו רק להנגיש אותו לקהל רחב ככל הניתן. הצידוק הרגשני לרצון של טיורינג להחליף את בני האדם במכונות הופך את סוף הסרט למרגש מחד, אבל פחדני מאידך. שוב ניסיון לקסום לכל קהל, למרות שכמעט כולנו מראש לא מסוגלים להבין את נפשו ותודעתו של האיש, וכך נוצר עיוות שהופך אותו לאנושי בכל מחיר. ייתכן שצופים רבים יחשבו שהוא חריג, מוזר, לא אנושי - ממש כפי שהיה בימי חייו. כמובן שזה נכון, אבל ללא הקונוטציה השלילית - אלן טיורינג היה על-אנושי, על-אדם, המחשב הראשון האמיתי. כל הנורמטיביות של הסרט מתגמדת בזכות האיש וסיפור חייו, ולמעשה עובדת בהפוך על הפוך - הסרט השגרתי עושה חשק לחקור ולגלות עליו עוד, לנסות לפצח את האניגמה שהיא אלן טיורינג.

מסייע לכך קמברבאץ׳, חבר מכוכב אחר בזכות עצמו, בעוד תפקיד ענקי של גילום גאון חריג, המשלב בחוכמה בין האנושי לאנושי יותר ופחות. זה אולי לא הסרט שמגיע לאלן טיורינג, אבל הסרט הכי טוב נכון לכרגע שנעשה עליו ועל פועלו. לסוגו, כלומר כביוגרפיה מושטחת ומבדרת, הוא צפייה מהנה למדי. בהנחה שאתם מעדיפים אנשים על מחשבים ומכונות.

» משחק החיקוי – מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#