אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"את לי לילה": זולגות הדמעות מעצמן

עשר דקות בלבד עברו מתחילת ההקרנה של סרטם החזק, המכאיב והיפהפה של אסף קורמן ולירון בן שלוש, ועד שאורון שמיר התחיל לבכות. מעניין כמה זמן ייקח לכם

תגובות

כל העניין של סוף שנה אחת ותחילתה של אחרת נראה מאוד שרירותי אם בוחנים את חודש ינואר 2015. לא אחד, אלא שני סרטים ישראליים מופלאים עולים לאקרנים, אחד בראשית החודש ואחד לקראת סופו. שניהם מהווים המשך ישיר וטבעי של 2014, השנה הזוהרת של הקולנוע הישראלי, ובהחלט עומדים באותה השורה עם היצירות שהרשימו במהלכה. האחרון הוא ״הגננת״ של נדב לפיד, עליו נרחיב כשייצא למסכים, והראשון, שעולה לאקרנים בסוף שבוע זה לאחר סבב פסטיבלים חובק עולם שהחל בקאן ונגמר (לעת עתה) עם זכיות בחיפה, הוא ״את לי לילה״. מדובר בשיתוף הפעולה הקולנועי של בני הזוג גם בחיים אסף קורמן (במאי ועורך) ולירון בן שלוש (תסריטאית ושחקנית). קורמן הוא העורך שהעניק את מגע הקסם שלו ללא מעט הצלחות ישראליות בתור הזהב הנוכחי (״מי מפחד מהזאב הרע״, ״הנותנת״, ״המשגיחים״), המביים לראשונה סרט באורך מלא. בן שלוש היא שחקנית שכבר נשאה על גבה סרטים בתפקידים ראשיים (״מאיה״ וסרטים קצרים רבים), וכתבה לראשונה תסריט המבוסס לא מעט על חייה שלה לצד אחותה. אל הזוג המלכותי מצטרף צוות פלאי שהתחבר בצורה כמעט קוסמית ליצירת אחד הסרטים החזקים והמכאיבים שתראו בקולנוע בזמן הקרוב.

» את לי לילה – כל הפרטים ומועדי הקרנה

בן שלוש מגלמת את חלי, המתפרנסת בקושי מעבודתה כשומרת בבית ספר במהלך היום ושומרת אחותה, גבי (דאנה איבגי, זוכת פרס אופיר על הופעתה), במהלך היממה והחיים כולם. גבי סובלת ממוגבלות שכלית התפתחותית, מה שכונה בעבר ״פיגור שכלי״, ולא רק שאינה עצמאית אלא גם בעלת נטייה לפגוע בעצמה, לעיתים אנושות. שירותי הרווחה מאיימים על חלי, המחזיקה את אחותה בביתה בתנאים לא תנאים, וחייהן של שתי הצעירות כבר קשים מנשוא בין כה וכה. ההחלטה להכניס את גבי למעון יום המותאם לצרכיה פוער חלל בחייה של חלי, אליו מבקש להידחק גבר, מורה בבית הספר ששמו זוהר (יעקב זדה דניאל). המשולש שנוצר מערער את יחסי הכוחות בבית והשינויים הנוספים בחייהן של השתיים הופך על פיה את מערכת היחסים ביניהן, שמראש הייתה הרבה פחות חד משמעית ממה שהוצג לנו מלכתחילה.

צפייה כותשת ומרגשת. "את לי לילה" – טריילר:

מועקה, הברקה, פורקן

על פניו, ״את לי לילה״ נשמע כמו דרמה סוחטת דמעות מהסוג שכבר ראינו בקולנוע האמריקאי. הקישור הזה נעשה בעיקר דרך סוג הדמות שמגלמת איבגי בכשרון שאין לתארו במילים, ונדמה שגם תנועות ידיים וצווחות התפעלות לא יגדירו את גודל ההישג שלה בסרט הזה. האמת לגבי זהותו ומהותו של הסרט מורכבת יותר, אבל שאלה שבהחלט יהיה מעניין לשאול את מי שצפה בו היא מתי הגיע הבכי. מתי הדמעות חנקו את הגרון, טיפסו מעלה וזלגו דרך העיניים שמנסות לראות את הסרט אבל לא יכולות להכיל יותר את הקושי, ומאידך את האנושיות, הניבטים חזרה מהמסך. עבורי זה קרה כבר בתוך 10 דקות, שיא אישי, ומה ששבר אותי היה בלתי צפוי בעליל - הדוגמה של המצעים המעטרים את המיטה הנפתחת שעליה ישנות גיבורות הסרט במרכז דירתן. קשה להסביר למה, אבל משהו בכיעור ובעליבות היה כה מדויק, והגיע ברגע שסיים היכרות קצרה אך מעמיקה עם שגרתן של הדמויות, שהדמעות הגיעו מיד. זאת כנראה הפעם הראשונה שבכיתי בסרט בגלל הברקה של מחלקת העיצוב האמנותי, שלא לדבר על הזמן הקצר מרגע תחילתה של היצירה. בכל מקרה, זו רק דוגמה, ספק מגוחכת, לרמת הדקדקנות ותשומת הלב לפרטים בה נעשה הסרט הכביר הזה.

» מיוחד: כך זכינו בפסטיבל הקולנוע של קזחסטן

דוגמאות נוספות לעיצוב עולמן החיצוני שזולג לפנימי של הדמויות אפשר למצוא בבחירות מבריקות הנוגעות לסאונד. למשל, יש דמות שלמה של שכנים שנבנית באמצעות עולם סאונד בלבד, שכן את פניהם אנחנו לא ממש רואים אבל כיוון שהקירות דקים מלשמור את טעמם המוזיקלי של השכנים לעצמם, יכול הצופה להרגיש את המחנק וחוסר הפרטיות של הדמויות הראשיות אפילו בין כתלי ביתן שלהן. כמובן שבהיותו עורך מנוסה, השכיל קורמן, ושותפתו לעריכה שירה הוכמן, לשכלל לשיא את האסתטיקה הקולנועית שהפכה למגדירה עבור הקולנוע הישראלי העכשווי. במקום להגיש לצופה הכל על מגש של כסף, סיטואציות שלמות נקרעות מהבאות אחריהן וגם מעצמן, כדי לטעת בקהל תחושת תלישות ולהשאיר אותו עם מועקות במהלך הצפייה, עד לפורקן בסיום. אותן מחמאות מגיעות לצילום של עמית יסעור (״הנותנת״), ההופך את הדל והשגרתי למפואר בעליבותו. החלטות קולנועיות אלה ואחרות, ובעיקר הביצוע ורמת הגימור הגבוהה שלהן, מניפות את הסרט מעל לסיפור הבסיסי שלו, שבידיים פחות מיומנות היה עלול להפוך לדרמה אמריקאית מהסוג שתואר לעיל.

תפקיד להרוג בשבילו

מצד אחר, התבונה והרגישות בטיפול בנושאים עימם מתמודד ״את לי לילה״ ודאי החלו כבר בשלב התסריט. הדבר נכון בעיקר לגבי בניית האופי לשלוש הדמויות המרכיבות את המשולש, כך שהקרדיט מגיע גם לשחקנים וגם לבן שלוש ככותבת. זדה דניאל הוא לא רק ליהוק המשלים בדיוק רב את הצמד הנשי, כגבר המשנה את המאזן האנרגטי, אלא מספק דווקא מעט רכות ונועם שחסרונם מורגש בפתאומיות רק לאחר בואו. כמו בן דמותו, גם השחקן מהלך על קצות האצבעות כדי לא להסב אליו את תשומת הלב שבפירוש תיגזל מאחת הנשים, ועושה זאת באופן שראוי לשבחו.

» יעקב זדה דניאל: "התהליך שאני עובר הוא ללמוד להרגיש בנוח"

מירב הפוקוס מתחלק בין שתי האחיות מוכות הגורל, כשאת הפרסים ואהבת הקהל כאחד מקבלת איבגי על תפקיד ששחקנים היו הורגים בשבילו. איבגי, המאופרת באופן ששינה את תווי פניה, לא הייתה יכולה להשתמש בכלים הרגילים העומדים לרשותו של שחקן קולנוע - הטקסט שלה מוגבל למספר מילים עליהן היא חוזרת שוב ושוב, ומחוות המביעות רגשות בפנים או בגוף אינן מנת חלקה של הדמות. השחקנית המחוננת לוקחת את כל החסרונות הללו ובוראת דמות המצליחה להביע את עצמה ואת רצונותיה באופן שניתן להבין באופן אינסטינקטיבי, כיוון שהוא בליבת ההוויה האנושית.

אי אפשר לא להתחבר. יעקב זדה דניאל ולירון בן שלוש בסרט (צילום: עמית יסעור)

עניין של טעם

את הקונטרה ההכרחית ואת נקודת המשען של הסרט כולו מספקת בן שלוש, המתמודדות עם אתגר מאיים לא פחות מזה של שותפתה למסך. חלי היא דמות שהולכת ונבנית מולנו באופן המגדיר את הסרט כולו, עד לסצנה מכווצת סרעפות באמצע הסרט המשנה את כל מה שהוצג בפנינו עד כה. ההתהפכות הזו לא מפילה את הסרט מהרגליים, אלא מאפשרת קריאה נוספת ומרתקת במיוחד שלו - אולי חלי היא הלוקה האמיתית מבין השתיים. אולי גם היא בעלת מוגבלות, ודאי שבכל הנוגע לאינטימיות והתנהלות מול בני אדם, כפי שמתבטא בדייט הראשון עם זוהר ועומד בסתירה להתנהגות המינית של אחותה. מה שמעלה את השאלה - האם הטיפול המסור באחותה שחק את נפשה עד לשבר עליו לא נתנה את הדעת?

לצד כל אלה, אפשר להזכיר גם את הנקודות בהן הסרט מצטיין פחות. כמו יותר מדי סרטים ישראלים, המערכה השלישית אינה שלמה כקודמותיה, למרות – או אולי דווקא בגלל - שהיא הדרמטית מכולן. עם זאת, גם את שתי הבחירות התסריטאיות שלכאורה הופכות אותה לכזו, אפשר לסייג כעניין של טעם בלבד, משום שהן מעוגנות היטב בעלילה ובמידה רבה אפילו נובעות ממנה. כלומר, אלה לא ממש כשלים בסרט, הבוחר ללכת בנתיב ההופך למכביד יותר ויותר ככל שהוא מוסיף להתקדם בו, גם אם זה כבר נדמה כהשלמה עם הגורל במקום קריאת תיגר עליו. הדבר מבטיח צפייה כותשת, אבל גם מרגשת - כזאת שהולכים לקולנוע בשבילה ואז מדברים עליה עם המשפחה והחברים גם ימים ולילות לאחר מכן. וזהו כוחו האמיתי של ״את לי לילה״ - הוא לא רק נשאר לאחר הצפייה בזיכרון אלא גם מתעצם ומתעצב מחדש בכל שיחה עליו, באופן שאי אפשר שלא להתחבר אליו או לכל הפחות להעריך.» את לי לילה – מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#