אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"שקופים": דרמה חזקה על אנשים חלשים

סרטו האותנטי והמחוספס של מושון סלמונה סבל מהתעלמות לא מוצדקת בפרסי אופיר האחרונים. עכשיו הוא מגיע למסכים, וכמו הדמויות במרכזו, מבקש הכרה מהקהל. האמת, מגיע לו

תגובות

ודאי לא יפתיע אתכם שסרט בשם ״שקופים״ אינו סרט ישראלי חדש על גיבורי על בעלי יכולות מרשימות, אלה דווקא על האנשים השקופים בחברה, החיים בינינו ולא בחרו להיות בלתי נראים עבור הציבור בכלל ומקבלי ההחלטות בפרט. אבל יש הרבה אוכלוסיות שקופות בחברה הישראלית של היום, כך שהניחוש לגבי זהותם הופך קשה יותר מהניחוש על זהות הסרט. האם אלה הקשישים שעומדים במרכזו של ״שקופים״? אולי דווקא בני הנוער חסרי הבית והתקווה? אולי הפריפריה? מבקשי המקלט מאפריקה? מעמד הביניים? לא חסרים כאן אנשים שקופים, אירוני בהתחשב בעובדה ששקיפות דווקא חסרה פה.

» שקופים – כל הפרטים ומועדי הקרנה

הסרט זכה להתעלמות לא לגמרי מובנת בפרסי אופיר, וניתן לנחש שבשנה פחות חזקה מ-2014 היה מקבל קצת יותר אהבה מחברי האקדמיה. בהמשך דרכו הוקרן הסרט בפסטיבל חיפה, במסגרת התחרות הישראלית, גם שם יצא ללא פרסים. כעת מגיע המבחן האמיתי, שיכריע האם גם הסרט יהיה שקוף או שיזכה באהבת הקהל.

חוויה כוללת של הצלחה. "שקופים" - טריילר:

עלילת הסרט מתרחשת בדרום הארץ, ומתמקדת בשלוש דמויות. ראיד (מחמוד שלבי) הוא צעיר בדואי שהשתחרר זה עתה מהצבא וחוזר לבית הוריו. יש לו חלום לפתוח מסעדת דרכים ומשפחה שלוחצת עליו להשתדך. בן המשפחה המשפיע בחייו של הצעיר הוא בן דודו, סלימן (אדם אלהוזייל), המבקש מראיד להצטרף אליו במעשי פשע קטנים כגדולים, ולועג לפנטזיה העסקית-קולינרית שלו. בעניין הזוגיות, ראיד דווקא שם עין על מישהי, אבל שמה נופר (בת חן סבג) והיא יהודיה מבאר שבע, הסמוכה לפזורה הבדואית. אם זה לא די מסובך, נופר מתגלה כבת זוגו החדשה של סלימן דווקא, מה שהופך למשולש אהבה על רקע מצב חברתי לא פשוט בכלל.

זהו סרטו העלילתי השני באורך מלא של מושון סלמונה, דוקומנטריסט בעיקר, ושתי השוואות מתבקשות בעניינו. הראשונה נוגעת אל סרטו הקודם של הבמאי, ״וסרמיל״, שהציג את חייהם של שלושה צעירים באר-שבעים ממוצאים שונים, החיים במציאות בלתי אפשרית. ייתכן שזו הכשרתו התיעודית של הבמאי, או אולי גורם אחר הקשור לכשרון נטו, אבל האותנטיות והחספוס משחקים תפקיד מרכזי בשני סרטיו של סלמונה. הדיאלוגים נשמעים כמו עברית מדוברת, לא העברית המכובסת או המתוסרטת שהורגלנו בה, והמשחק של הדמויות נשען על הניסיון לברוא דמויות המוכרות לכל מהחיים עצמם. הסכנה הגדולה כאן היא נפילה לסטריאוטיפים וקלישאות, אבל השחקנים והבימוי מתגברים עליה בזכות הליהוקים הרעננים. גם האופן בו הסרט שובר את האסתטיקה המלוטשת שכבשה את הקולנוע הישראלי העכשווי מסייע לו בהשגת היעד של הצגת פיסת מציאות של כאן ועכשיו, במקום סרט נוצץ על שגרה של סבל. ״שקופים״ אמנם לא מפתיע בעוצמתו כמו ״וסרמיל״, אבל ייתכן שזאת בשל העובדה הפשוטה שהגיע אחריו.

לא נמנע מעימותים. מחמוד שלבי ובת חן סבג בסרט (צילום: יח"צ)

ההשוואה השניה שמעניין לערוך היא עם ״שרקייה״ של עמי ליבנה, זוכה פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל ירושלים לשנת 2012. ההשוואה מתבקשת הן בשל העיסוק בחברה הבדואית, כולל קו עלילה מקביל ממש בין שני הסרטים, והן בשל התזכורת מעניקה הופעתו של עדנן אבו ואדי, שגילם את גיבור ״שרקייה״ ומגלם דמות משנה בסרטו של סלמונה. שני הסרטים מתקיימים על בסיס גישות קולנועיות שונות, אבל בשניהם בולט הקונפליקט על רקע השייכות ואי-השייכות של החברה הבדואית כמובלעת בתוך החברה הישראלית, החיים כאזרחים שווי חובות אבל לא שווי זכויות. הדבר בא לידי ביטוי בהתנגשויות הישירות בין הצדדים, בחיכוכים פנימיים ואפילו בשימוש בביטויים אירוניים דוגמת ״כפר לא מוכר״ ודומיו. בסופו של דבר, ״שרקייה״ בוחר בדרך פיוטית להצגת המציאות הכלל לא פיוטית של גיבורו, בעוד ״שקופים״ תוקף את הדרמה ישירות ולא נמנע מעימותים. הדבר מוביל לצניחה מסוימת במרכזו ולדרמה גדולה מהחיים בסופו, אבל כחוויה כוללת הוא הצלחה.

״שקופים״ הוא סרט שאפשר לסכמו כדרמה חברתית עשויה היטב, ומעניין באמת לדבר עליו רק עם מי שכבר צפה ואין להרוס את הנאתו מהתפתחות העלילה ומהמשמעות הרבה של הדרך בה היא מסתיימת. לכן, לא נותר אלא להמליץ על סרטו הנוכחי של סלמונה ולחכות לסרטו הבא, בתקווה שיגיע בתוך פחות משבע השנים שמפרידות בין ״וסרמיל״ ו״שקופים״.

» שקופים – מועדי הקרנה

כתבות שאולי פספסתם

*#