אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ערבים רוקדים": לרקוד בין שתי זהויות

אחרי דחייה אינסופית, סרטו של ערן ריקליס מגיע למסכים. יתכן שכמו אורון שמיר, תשפטו את חלקו לחומרה, ויתכן שתאהבו אותו באופן שלם, אבל בשביל לגלות צריך שתלכו לקולנוע. כן, דווקא עכשיו

תגובות

כמה חוסר מזל יכול לנחות על ראשו של סרט מסכן אחד? אם תשאלו את סרטו החדש של ערן ריקליס, התשובה היא אינסוף. הסרט החל את דרכו כ״ערבים רוקדים״, עיבוד קולנועי לשניים מספריו של סייד קשוע, אחד ששמו כשם הסרט והשני הוא ״גוף שני יחיד״. קשוע, הנודע גם בזכות הסדרה ״עבודה ערבית״ וטוריו ב״הארץ״, כתב את התסריט בעצמו. ריקליס הרים הפקה גדולה בעזרת קואופרודוקציה עם צרפת וגרמניה, כפי שהוא יודע לעשות היטב, והסרט הפך אוטומטית למתמודד שכדאי לקחת בחשבון במירוץ לפרס אופיר האחרון. במקביל, נודע כי הסרט נבחר לפתוח את פסטיבל הקולנוע ה-30 של ירושלים, כבוד שנפל בחלקם של סרטים מקומיים בודדים. כל זה התרחש לפני הקיץ האחרון, ולפני שמישהו ידע איזה סיוט מדיני-בטחוני עומד לעבור על המדינה כולה, ולשבש גם ענייני התרבות.

» ערבים רוקדים: זהות שאולה - מועדי הקרנה» ערן ריקליס: "המציאות צוחקת על כולנו"

פסטיבל ירושלים לא הורשה לקיים את טקס הפתיחה המסורתי שלו בבריכת הסולטן, בשל הסכנה של קיום אירוע בשטח פתוח בימים של אזעקות המתריעות מפני נפילת טילים. ייתכן גם שלזהותו הפוליטית של הסרט היה קשר לכך, אבל זאת רק ספקולציה. כך או אחרת, ״סרט הפתיחה״ הוקרן רק לקראת סיום הפסטיבל, וגם בחזית האופיר המצב לא נראה מעודד. כשהוכרזו המועמדים בספטמבר התברר שלסרט ארבע מועמדויות, אף אחת מהן אינה בקטגוריות הראשיות. לבסוף עזב הסרט את טקס האופיר בידיים ריקות, וזו השנה השנייה ברציפות בה האקדמיה הישראלית מתעלמת כמעט לגמרי מסרט של ערן ריקליס, שהתמודד שנה שעברה עם ״להישאר בחיים״. זאת למרות הרקורד המרשים של היוצר (״הכלה הסורית״, ״עץ לימון״), שרק לפני ארבע שנים סחף את החברים באקדמיה עם סרטו ״שליחותו של הממונה על משאבי אנוש״, שזכה בפרס הסרט הטוב ביותר באופיר 2010.

חד ורלוונטי. "ערבים רוקדים" - טריילר:

גם בזירה הבינלאומית לא זכה הסרט להצלחה המצופה, שכן אמנם השתתף בפסטיבלים עולמיים (לוקרנו, לונדון) אבל שב הביתה בידיים ריקות. כמות כזו של ביש גדא מצריכה כבר שינוי אסטרטגיה, וממש כשם שהורים מודאגים הולכים לקבל את עצת הרב המפציר בהם לשנות את שם הצאצא, כך הפך ״ערבים רוקדים״ ל״ערבים רוקדים – זהות שאולה״. זה בהחלט עלול לגרור בדיחות על הופעת אורח של מאט דיימון, שגילם את ג׳ייסון בורן בסדרת סרטי ״זהות״, אבל למעשה זהו רמז לחלק הכי מעניין בסרט ולסוגיה המרכזית בו.

הסרט נפתח עם תיאור ילדותו של איאד (ראזי ג'בארין), המתגורר עם משפחתו בטירה בשנות ה-80. לאחר היכרות עם תבנית נוף מולדתו וביסוס סגנון ההומור השנון המאפיין את קשוע, אנו עוברים לפרק המשמעותי בחייו של איאד - ההתבגרות, אז מגלם אותו תאופיק ברהום, סוג של ליאור מילר הפלסטיני. איאד נשלח לפנימייה בירושלים, והימים הם ימי מלחמת המפרץ המתוחים. הוא שם עין על נעמי (דניאל קיציס) והיא עליו, אך רומן ביניהם נדמה חסר סיכוי או לכל הפחות משהו שיצטרך להישמר בסוד. אינטרקציה נוספת ומרכזית לא פחות של הגיבור עם האוכלוסיה היהודית קשורה לבית המשפחה אצלה הוא מתנדב מטעם בית הספר, שכמו מאמצת אותו בתקופת לימודיו. עדנה (יעל אבקסיס) מעוניינת שיארח חברה לבנה המשותק יונתן (מיכאל מושונוב), ועם הזמן נוצרת ביניהם קרבה מיוחדת. דמויות אלה ואחרות יסתחררו עד מהרה במערבולת של שנאה, אהבה וזהויות נזילות כפי שאפשר לצפות מישראל, ואיאד ייאלץ להתמודד עם שתי ה״משפחות״ שלו ולהיקרע בין שתי הזהויות שלו – הישראלית והערבית.

סרט בשלוש מערכות. "ערבים רוקדים" (צילום: איתן ריקליס)

השחקנים המוכרים, שאמורים לתמוך בטירונים, משחזרים לעייפה את התפקידים שכבר שיחקו בעבר הקרוב. אבקסיס מתנהגת בדומה לדמות שגילמה ב״הרחק מהיעדרו״, מעין אם מלאכית ומגנה, ומושונוב עוטה על עצמו את הנכות והפרצוף המסכן של ״מבול״, שם גילם נער אוטיסט. זה לא רע, אבל גם לא מספיק טוב, במיוחד כשהשחקנים הצעירים לא ממש חורכים את המסך. בכלל, יש תחושה שהסרט מסומן מאוד, כלומר מבצע ריצה בין קונוסים שהועמדו עבורו מראש – כאן סצנה המציגה את האינטליגנציה של הגיבור בכיתה הערבית ואחר כך בזו היהודית, פה איזו בדיחה על ערבים, שם קצת עירום לא מוצדק עלילתית. הסימונים האלה מובילים את היצירה אל הבינוניות, ממנה קשה להיחלץ, מה שאולי יכול להסביר את ההתפתלות החדה שהוא מבצע במערכה האחרונה אל עבר כיוונים חדשים.

את ״ערבים רוקדים - זהות שאולה״ אפשר לחלק אותה לשלושה חלקים, כמו את שמו, אליהם יכול כל צופה וצופה להתחבר או להסתייג. המערכה הראשונה, להלן ״ערבים״, היא למעשה סרט קצר על ילדות של גיבור עם שכל נדיר, שאני מצאתי קריקטוריסטית מדי, במיוחד בסגנון ההומור שלה ובניסיון לזייף אותנטיות. החלק השני של הסרט הוא ״רוקדים״, מחול אהבה בלתי אפשרי בין ערבי ויהודיה, שבהחלט היה יכול לעבוד טוב יותר. אבל אז מגיע החלק השלישי, שרמזים אליו נשתלו קודם אך מלוא מורכבותו מתגלה ממש בסיום. מבלי לחשוף פרטים מסגירים שיקלקלו את ההנאה, זהו החלק שהעניק לסרט את התותב ״זהות שאולה״ בשמו החדש, והוא פשוט מצוין. אז מדוע לא לבנות סרט שלם סביב הקונפליקט שמגיע רק בסיום ולהקטין את החלקים האחרים? ייתכן שהתשובה טמונה בעובדה ששני ספרים נדחסו כאן אל סרט אחד לא ארוך במיוחד (105 דקות). השאלה הבאה צריכה להיות מי החליט לעבד כך את הסיפורים, אבל זו כבר שאלה שמחזירה אותנו לעניין חוסר המזל בהתחלה.

דמות מפתח בכסא גלגלים. מיכאל מושונוב בסרט (צילום: איתן ריקליס)

באופן אישי, קשה לי לקנות את כל עניין שינוי השם ודחיית היציאה לאקרנים בטענה ש״המצב היה מתוח״. כאילו שבתקופה אחרת הגזענות ושנאת האחר בחברה הישראלית תדעך, כאילו שעכשיו, כשהסרט עולה לאקרנים, האוכלוסייה הערבית בישראל חיה בדו קיום מופתי עם היהודית. אגב, זה לא הפריע ל״אפס ביחסי אנוש״, מהסרטים הביקורתיים ביותר על צה״ל והאתוס הצבאי שנראו כאן על המסכים בעיניי, להגיע ליותר מחצי מיליון צופים, רובם בזמן מבצע צבאי. ״ערבים רוקדים – זהות שאולה״ לא באמת סבל מחוסר מזל, ואין ספק שגם רצון טוב לא חסר כאן. מה שמשאיר אותנו עם חוסר יכולת, וזה מצער במיוחד מכיוון שהחומרים רלוונטיים וחדים ברובם. בהחלט יכול להיות שקהל פחות מחמיר יאהב את הסרט באופן שלם, אבל בשביל זה צריך שתלכו לראות אותו. כן, דווקא עכשיו.

» ערבים רוקדים: זהות שאולה - מועדי הקרנה» פרסי עכבר העיר: בחרו בסרטים הטובים של השנה ואולי תזכו בטיסה לחו"ל

*#