אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"אנשים כתומים": קולנוע נשי מעורר תיאבון

סרטה החדש של חנה אזולאי הספרי מתהדר בסצנות שמעוררות את בלוטות הרוק ונופים קסומים ממחוזות רחוקים, אבל מוותר על אמינות והיגיון. ובכל זאת, יש סיכוי טוב שתיהנו ממנו

תגובות

לאחרונה מתגבר השיח על גל קולנוע נשי ששוטף את מחוזותינו. מבלי להיכנס לוויכוח האם יש דבר כזה "קולנוע נשי" ומהם מאפייניו, אפשר בהחלט לברך על ריבוי הבמאיות והתסריטאיות שהציגו ויציגו פרויקטים חדשים בתקופה הנוכחית. לצד יוצרות צעירות שזוכות להכרה כבר בפיצ׳ר הביכורים שלהן, כפי שקרא לטליה לביא שקטפה את הפרס הגדול של פסטיבל טרייבקה ממש באחרונה עם סרטה "אפס ביחסי אנוש", גם ותיקות יותר כמו קרן ידעיה יחשפו השנה סרטים חדשים ("הרחק מהיעדרו"). במקרה של ידעיה, כמו גם של שירה גפן ורונית אלקבץ, זה אומר השתתפות בפסטיבל קאן היוקרתי מאין כמוהו. המקרה של "אנשים כתומים", שבכורתו נערכה בפסטיבל חיפה האחרון, מעניין בהקשר זה משתי סיבות סותרות. הראשונה היא שלא בטוח כי הסרט הזה מסתדר עם האג׳נדה או ההגדרה הרווחת של "קולנוע נשי", אבל כאן כבר מתחיל הוויכוח שאין בו טעם. השנייה והמשלימה, היא זהות הבמאית – חנה אזולאי הספרי, אשת תרבות מוערכת בתחומים רבים, שמביימת לראשונה לקולנוע בקריירת המשחק והכתיבה שלה.

» אנשים כתומים – כל הפרטים ומועדי הקרנות» סרט משלך: דנה גולדברג על קולנוע של נשים

הסרט, שהיה מתאים יותר לו היה נקרא "נשים כתומות", הוא ממשיכו התמתי של סרטה הקודם של אזולאי הספרי כתסריטאית – "שחור". אם תרצו, כתום זה השְחוּר החדש, וסרטה הנוכחי מתמקד בשלושה דורות של נשים ממוצא מרוקאי המנהלות את חייהן בין המסורת למודרנה. זוהרה (ריטה שוקרון), סבת המשפחה, היא מדיום בעלת שם שאליה עולים לרגל מכל הארץ בבקשה לניבוי העתיד. את החזיונות שלה היא מקבלת בהתעלפויות שהופכות לחלימה, או סתם בשינה. בתה, סימון (אסתי ירושלמי), לא המשיכה את דרכי אמה כ"חולמת" ובמקום זה מנהלת מסעדה של אוכל ביתי חסר ייחוד ומתכחשת חלקית למורשתה. בתה שלה ונכדתה של זוהרה הגדולה, זוהר (מיטל גל-סויסה), עדיין בתיכון אבל כבר מתעניינת בדרכי סבתה ויודעת כי הכיוון המיסטי מושך אותה, למורת רוחם של אימה ושל אביה (יורם טודלנו).

כתום זה השחור החדש. "אנשים כתומים" - טריילר:

את מערכת היחסים המשפחתית מערבלת האחות הנוספת, פאני (אזולאי הספרי עצמה), שאחרי שנים של נתק מגיעה לביקור מולדת אצל האנשים הכתומים, המכונים כך בשל צבע עורם שבאמת נוטה לכתום-גזר. מה שמעניק להם את הגוון הייחודי הוא רק עוד אחד מהסודות המשפחתיים שצפים ועולים בסרט, ולא מדובר כאן בקרם השיזוף שצולה תיירים צרפתים בשמש הישראלית.

בגידות ומחילות

הרבה יותר מזהותה המגדרית של היוצרת, מעניין להסתכל על הסרט הזה דרך שני הז׳אנרים הבולטים ביותר בהם הוא מתנהל – הדרמה המשפחתית וסרטי אוכל. הסוגה הראשונה שכיחה מאוד בקולנוע הישראלי והסרט לא מנסה לחדש בה דבר. הדמויות מעוצבות בפשטות יחסית, רובן נעות בתוך שני קטבים או שהקונפליקט שלהן ניתן להגדרה כבחירה בין א' לב', או יותר נכון בין א' לת', לשם יצירת דרמה ולעיתים גם מלודרמה. בחירה סיפורית זו, של בגידות בלתי נסלחות המלוות בסליחות מיידות, מזכירה את המנוע הדרמטי של סרטים כמו "ולקחת לך אשה" ו"שבעה", בהם לקחה אזולאי-הספרי חלק כשחקנית, וכמובן גם של "שחור" שהוזכר לעיל, אותו גם כתבה והשאירה את מלאכת הבימוי לבעלה, המחזאי והבמאי שמואל אזולאי הספרי.

המעניינת מכולן היא סימון, לה מערכות יחסים מורכבות עם כל אחת מן הדמויות האחרות, והסרט מצליח להתמקד בכולן בשלבים השונים שלו. אבל בכל פעם שהדרמה מתלקחת ושוכחת, הסרט הולך ומתרחק מהצופה המחפש עלילה סבירה ואמינה. בפעם הראשונה שהדמויות צועקות ומאיימות אחת על השנייה, או מבטיחות כי לעולם לא ידברו זו עם זו, החרדה של הקהל יכולה להיות אמיתית, וכך גם ההקלה כשהדמויות סולחות אחת לשנייה בחיבוקים ונשיקות. אבל ברגע שהעניין מתחיל לחזור על עצמו, ובעוצמות הולכות וגוברות, רמת העניין במתרחש דועכת. האיומים הקשים ביותר הופכים לאיומי סרק כשאנו יודעים שעוד סצנה או שתיים תגיע ההתנצלות שתתקבל בוודאות, והאקט של המחילה מרגיש לא אמיתי בקלות ובדרמתיות שבה הוא נעשה. ראוי לציין שכל העוסקים במלאכה עושים את התפקידים שכתבו להם היטב, ובהחלט הופכים את החוויה למשכנעת ככל שניתן בעולם בו מתרחש הסרט.

האוכל אמין, העלילה פחות. חנה אזולאי הספרי ואסתי ירושלמי בסרט (צילום: יח"צ)

קוסקוס בחוף הים

סוגת הקולנוע הנוספת אליה ניתן לשייך את הסרט היא סרטי אוכל. ז׳אנר נדיר יותר בנוף המקומי, ואולי בשל כך פונה הסרט לנופים זרים, בעיקר טנג'יר, אליה שבה סבתא זוהרה בפלאשבקים אל ילדותה המעציבה והמעצבת במרוקו. זה המקום להזכיר שלסרט שני צלמים וגם שני סגנונות צילום – את מרוקו הפיוטית צילם איתי מרום ("מנתק המים") ועל הלוקיישנים המקומיים אמון אסף סודרי ("למלא את החלל"), שמצליח לגשר על הים התיכון, שמפריד בין גיברלטר של הזיכרונות לבין ישראל של העלילה. לא בכדי סצנות הכנת הקוסקוס המסורתי והסודי של זוהרה מתרחשות על חוף הים בעודה צופה בכיסופים אל האופק, ממש כמו שאין זה מקרי שחברת מוצרי קוסקוס נתנה חסות לסרט זה. הדבר השלישי שכל סרט אוכל צריך, חוץ מסצנות הכנת מזון מעוררות תיאבון ונופים קסומים (שבהחלט יש כאן משניהם), הוא מטאפורה בולטת שתקשר בין אהבת האוכל והכנתו לחיי הגיבורים. גם כאן הסרט הולך על הכיוון המיסטי, שכן צבע העור הכתום של הדמויות מסמל את קרבתן או התרחקותן מן המסורת, מטנג'יר הכתומה (שימו לב שהדמות הגולה של אזולאי הספרי אינה ניחנת בצבע זה). קישור זה יפה כשם שהוא בנאלי, כמו סימבולים אחרים בסרט ואולי כמו כל הסרט עצמו.

מעניין יהיה לראות כיצד יתקבל "אנשים כתומים" בקרב הקהל הרחב, ולא פחות, האם ישתלב בשיח על קולנוע נשי או שימודר כמו שקרה ל"עמק תפארת" - סרט נהדר שבויים ונכתב על ידי אישה (הדר פרידליך), צולם בידי אישה (טוליק גלאון), ומכיל מערכות יחסים בין שלושה דורות של נשים - אך בכל זאת נותר מחוץ לחיבוק ולדיון על "קולנוע נשי". האם גם סרט כמו "אנשים כתומים", על אישה שבוחרת להגשים את עצמה דרך המטבח ושרצונה הוא להיות רעיה ואשת משפחה יותר מאשר אישה חופשיה בעלת "כוחות-על" שעוברים בירושה רק מעצם נשיותה - יוזכר בנשימה אחת עם אותו גל קולנוע נשי.

» אנשים כתומים – מועדי הקרנות

*#