"התחלה": הסרט הכי טוב של השנה

עירוב ז'אנרים מבריק, סצנות אקשן מושלמות ובראש כל אלה אחד - כריסטופר נולאן. אורון שמיר מסביר למה "התחלה" הוא הדבר הכי טוב שתראו השנה

אורון שמיר, עכבר העיר אונליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אורון שמיר, עכבר העיר אונליין

בעתיד הלא רחוק, כאשר התקשורת בין בני האדם תצטמצם למינימום, תחלופת המידע תעשה באמצעות שורות קצרות וממצות. מסרים יהיו למסרונים והכל יצטמק למשקל ציוץ בטוויטר. לו הייתה זו ביקורת קולנוע במתכונת טוקבקית, המילה היחידה שהייתי יכול להקליד לאחר צפייה בסרט "התחלה", הייתה "וואו". זו גם המילה היחידה אותה הייתי יכול לחשוב, להגות או לדמיין לאחר המסת המוח הטוטאלית אשר מעביר הסרט את הקהל שלו. לאחר כשעה של סידור המחשבות והתאוששות מההלם המוחלט, המשתק והמבלבל, ודאי היו מתנסחים משפטים ארוכים יותר. כמו למשל: “זה הסרט הכי טוב אי פעם וכריסטופר נולאן הוא הבמאי הכי טוב בעולם. נקודה". בעצם, שלושה סימני קריאה. עם הספרה 1 אחריהם.

התחלה - מועדי הקרנהכריסטופר נולאן - דיוקן של גאון קולנועי

ברם, יש כאן פרדוקס. בעולם שכזה, לא היו קיימים סרטים של כריסטופר נולאן. אנשים לא היו הולכים לבתי הקולנוע כדי שמוחם יתפקע מרוב עומקים ורבדים, אלא היו צופים בסרטון ביוטיוב. ואמנם, קונטרדיקציות מהוות את אחד הנושאים המרכזיים במופת הקולנועי הזה, אשר בו מוכיח נולאן כי הדמיון עולה על כל מציאות. כלומר, אם בכלל ישנה אחת כזאת.

במציאות בה מתרחשת עלילת הסרט, ישנם אנשים שיכולים לחדור אל חלומותיהם של אחרים. כמו שהאקר פורץ למחשב. קוב (ליאונרדו דיקפריו) נחשב למיומן שבהם, המסוגל לשלוף רעיונות היישר מתת-המודע של קורבנותיו. הצעת עבודה מפתיעה מגיעה מכיוונו של איש עסקים אסייתי בשם סאיטו (קן וואטאנבה), המעלה בפניו משימה הפוכה בתכלית – עליו לשתול רעיון חדש במוחו של מתחרה עסקי (קיליאן מרפי). לצורך כך מגייס קוב צוות אשר יסייע לו לחדור אל המוח של מטרתו בכדי לזרוע נבט רעיוני שיגדל בתוכו ויהיה להשראה. עם הכוח נמנים יד ימינו ארתור (ג'וזף גורדון לוויט), אדריכלית בשם אריאדנה (אלן פייג'), זייפן מומחה (טום הארדי) וכימאי הבקיא בסמי הרדמה (דילאפ ראו). החבורה טווה תוכנית פעולה שתאפשר לה לבנות שכבות על גבי שכבות של מצבי חלומות המשתלבים האחד ברעהו, עד לנקודה בה אי אפשר להבין עוד מהו חלום, מהי המציאות ומה בעצם ההבדל בין השניים.

המציאות מלאה סתירות - אם בכלל יש מציאות (דיקפריו וקיין)

הצפייה ב"התחלה" משולה לבהייה במספר סרטים במקביל. המבנה הסבוך דמוי מבוך המראות של הסרט מכניס את מוחו של הצופה להיפר-ונטילציה, ממנה תתקשו להתאושש דקות ארוכות. מה גם שהסרט עוסק באפשרות של הפיכת המוח האנושי לדייסה תוך כדי שהוא עצמו עושה זאת לצופיו, שותל בראשם בזמן שהוא מדבר על שתילת רעיונות, ועוד כהנה וכהנה לולאות מחשבה אינסופיות. מפתה להתפייט ולהתחיל דיון המנסה לפענח ולהסביר את הסרט, אשר מעודד את צופיו לעשות כן. רשת האינטרנט כבר סוערת בנושא ורק הזמן יגיד עם מושגים קולנועיים חדשים ייכנסו לז'רגון האקדמי ע”ש מקגאפין, כמו למשל "טוטם". אם זאת, מדובר בסכנת ספויילרים מסיבית ובמאמר בפני עצמו. אז כדי לצאת ידי חובה דעתי הקצרה תואמת פחות או יותר את אופציה מספר 5 בלינק הזה.

מבחינת חלוקה לז'אנרים דרושה כאן עבודת פירוק שוות ערך למלאכת המחשבת של הרכבת התצרף הקולנועי עצום המימדים הזה. בתוך 148 דקות גדושות מצויים סרט מדע-בדיוני מקורי, סיפור מתח מרתק, חתיכת פאראפרזה יצירתית על סרטי שוד/עוקץ, בנוסף לעלילת משנה רומנטית בנויה כהלכה וסצינות פעולה מרטיטות אישונים, אשר ביניהן גם הזוכה המוכתרת בתואר "סצינת השנה של 2010”. זהו סרט אקשן פילוסופי שכולו פליטות פרואידיאניות ובסיכומו של דבר, סרט על אמונה ועל יריבה המר – הפקפוק. נולאן, הידוע כאלוף העולם בהטלת ספק למרחק, חושף סוף סוף את הצד המאמין שבו.

חושף סוף סוף את הצד המאמין של נולאן - "התחלה" (דיקפריו וקוטייר)

היו שהגדירו את "התחלה" בתור “'שמש נצחית' פוגש את ה'מטריקס'”. לעניות דעתי אין הגדרה זו, או אחרות מסוגה, מספיקות כדי להעביר את המורכבות והרפלקסיביות העצמית, שכן מדובר למעשה בהתכה של כל הסרטים של נולאן עד כה – לתוך סרט אחד. רק צורף אמן אמיתי יכול להעז ואף להצליח בכך. רק במאי גאון שהוא גם תסריטאי עם יכולת בריאת עולמות אלוהית ממש. העבודות הקודמות של היוצר מופיעים בסרט כנושאים או כתמונות: אדם אשר פטירתה של אשתו האהובה גוזלת ממנו את הכלים להתקיים במציאות (“ממנטו”), סצינות אקשן מושלגות (“אינסומניה”), יורש אמיד החוסה בצלו של אביו (“באטמן מתחיל”), עלילות שלמות המתרחשות בין השורות של העלילה הראשית, עם דגש על צלילה לעוד ועוד שכבות של סיפור (מוטיב קריאת היומנים של שני הקוסמים ב”יוקרה”) וכן הלאה.

אומרים שכאשר המוח נמצא במצב של שנת חלום, הידועה גם כ-R.E.M, תת המודע בעצם מסדר מחדש גירויים שנקלטו בזמן העירות ועדיין מעסיקים אותו. הוא עושה זאת עד ידי הצפתם אל החלום והנחתם במקומם החדש כזכרונות. במילים אחרות, המוח מבצע תהליך המזכיר Defragment (איחוי דיסק) שהמחשב מבצע בכונן הקשיח שלו, בו מאוחסנים הזכורנות. אם כך, הרי שסרט של כריסטופר נולאן על חלומות ותת-המודע, בהחלט ראוי שירגיש כמו השלכות של כל הנושאים שהטרידו אותו בקריירה הקולנועית שלו. סיכום של כריסטופר נולאן עצמו, אותו כתב במשך עשר שנים, לרזומה הקולנועי שלו עד עתה. כנראה כדי שיוכל להמשיך בראש נקי להשלמת התסריט הכה מצופה של סרטו הבא, שיהיה המשך עלילות איש העטלף אחרי "באטמן מתחיל" ו"האביר האפל".

הסרט הכי טוב שתראו השנה - "התחלה" (דיקפריו)

עד אז, אפשר להסתפק בהבטחה - לא תראו השנה סרט טוב מ"התחלה". באחריות. בשביל סרטים כמותו המציאו את הקולנוע. והרי לא ייתכן שיהיה אחד דומה לו ברמתו, אלא אם אנחנו חיים באוטופיה, במציאות בלתי סבירה ממנה כולנו עתידים להתעורר יום אחד. אם כך הדבר, נקווה רק שהחולם האחרון, יהיה כריסטופר נולאן.                         

התחלה - מועדי הקרנה

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ