"לב שקט מאוד": קלאסיקה ושמה אניה בוקשטיין

הסרט החדש, שמחזיר את אחת הכוכבות הגדולות של הקולנוע הישראלי למקומה הטבעי, מצייר תמונה קודרת של ירושלים - חונקת ולא נותנת לחיות. ועדיין הוא מוצף באופטימיות עדינה, כמו מוזיקה קלאסית ברגעי המשבר של החיים

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
לב שקט מאד
חוזרת אחרי היעדרות מוגזמת מהמסך הגדול. אניה בוקשטיין, "לב שקט מאוד" צילום: מוש משעלי

קשה להאמין שהפעם האחרונה בה אניה בוקשטיין הופיעה בסרט ישראלי הייתה ב-2010, ב״כלבת״ של אהרון קשלס ונבות פפושדו. מאז הספיקה להשתתף במספר סרטים בינלאומיים (״המנצח״ הרוסי לדוגמה), לא ויתרה על עולם התיאטרון, הקליטה שני אלבומי אולפן כמוזיקאית, כיכבה בסדרות כמו ״כפולים״ ו״הבורר״ ואפילו קפצה להופעת אורח מדוברת ב״משחקי הכס״. אלא שכל ההצלחות הללו רק מגבירות את התמיהה על היעדרותה של השחקנית המועמדת לשלושה פרסי אופיר מן המסך הגדול. את המועמדות השלישית והטרייה גרפה בזכות תפקידה בסרט ששבר את הבצורת - ״לב שקט מאוד״ של הבמאי והתסריטאי איתן ענר (״סיפור חצי רוסי״). גילוי נאות: הבמאי ייעץ לי בעבר בפרויקט בו הייתי מעורב, אבל אני מקווה ומאמין שזה לא פוסל אותי מלכתוב על סרטו החדש.» אוסקר 2017 - כל מה שצריך לדעת» רשימת המועמדים המלאה לאוסקר» "שתיקה": יש אלוהים וקוראים לו סקורסזה»"תיקון": לסבול כל הדרך אל ההנאה»" לא פה, לא שם": יש הומור מתחת לחיג'אב» הבמאי שנשאר אחרון: איך זה שמרטין סקורסזה עדיין יורה?

בוקשטיין מגלמת את נעמי, המגיעה לירושלים מתל אביב מסיבות שיתבררו רק בהמשך. הדבר הראשון שהיא עושה הוא לסגור על דירה, ואחר כך להתקבל לעבודה בתחנת הרדיו ״קול המוזיקה״. במהרה מגלה נעמי כי ירושלים יכולה להיות לא ידידותית במיוחד כלפי זרים, במיוחד בשכונה בה היא עברה לגור זה עתה. קרית יובל ההולכת ומתחרדת מזמנת לה מפגש עם השכנה (עירית קפלן), אלמנה ואם לחמישה, שבוחנת אותה ואת דרכיה. אחד מילדיה, שמחה (ליאור ליפשיץ), אף מתגנב דרך החלון אל דירתה של נעמי, כדי לנגן בפסנתר שמצוי שם והיה שייך לדיירת הקודמת. עוד פחות ידידותי הוא פקח החנייה (אורי גוטליב), שספק מבצע את עבודתו ספק מתנכל לנעמי מכיוון שהיא מתל אביב, ובהמשך מגיעים אל הגיבורה החילונית גם איומים כתובים.

מצד אחר ירושלים יכולה גם להיות ידידותית, גם אם באופן מעיק וכופה. בין אם זאת לוחמת בהתחרדות השכונה (רונה לי שמעון) המבקשת לעזור עוד לפני שהחלו הצרות, או המאבטח (יואב לוי) בכניסה למקום העבודה החדש של נעמי, המעוניין בחברתה. רסיסים מחייה הקודמים של הגיבורה גם הם מתדפקים על דלתה, ואת הנחמה היחידה היא מוצאת דווקא בנגינת העוגב של האב פבריציו (ג'ורג'ו לופאנו), אותם שמעה במקרה בעת שנדדה אל שכונת עין כרם, ומאז נמשכת אל הצלילים השמימיים הבוקעים מן המקום. אלא שביקוריה במנזר, גם אם רק מאהבת המוזיקה (ואולי גם ניצוץ של משיכה לנזיר הפרציסקני), עלולים לסבך אותה עוד יותר.

את מארג הדמויות והזהויות החברתיות פורש הסרט בפתיחה, ודואג לדשן את השוליים באופן המשליך ומצביע אל הדמות הראשית. בעוד קל לקרוא את דמויות המשנה מרגע הופעתן, ומשם הזהות שלהן רק מתחדדת, המקרה של נעמי הפוך – אנחנו לא יודעים עליה דבר בתחילה, ואת חידת חייה היא מנסה לפתור יחד עם הצופים ככל שמתקדמת העלילה. היא עושה זאת באמצעות חידה נוספת שעליה נרמז בראשית – גורלה של הדיירת הקודמת. זה כאילו ״הדייר״ של רומן פולנסקי הופך להיות כאן הדיירת, כשנעמי מתחקה אחר סיפורה של קודמתה ולאט לאט מתחילה למצוא, או להמציא, הקשרים בין שתיהן. הפן הזה של הסרט אפל למדי, ןמאירות אותו אהבותיה של הגיבורה - לא האקס המיתולוגי (לביא זיטנר) שקופץ לבקר או המאבטח חבוש הכיפה, אלא נגינתו הקסומה של פבריציו, ובעיקר האהבה הכבויה שנדלקת מחדש - למוזיקה הקלאסית.

סיפור על עיר שחונקת את תושביה. "לב שקט מאוד" - טריילר:

המוזיקה בסרט, עליה חתום המלחין יונתן בר גיורא, מתקשה לרומם אותו בזמן שהיצירות הקלאסיות מצליחות לרומם את נפשה של נעמי. זה חבל במיוחד משום ששאר האלמנטים הקולנועיים בעיקר תומכים בבידוד ובניכור שהיא חווה, ולכן החסד בסרט מועט. ״לב שקט מאוד״ מצולם אך ורק בירושלים, כאשר תל אביב והעבר רק נשמעים או מגיעים לבקר אבל לא נוכחים בפריים. על הצילום מופקד משה משעלי (״מסווג חריג״), שעושה שימוש נבון באסתטיקה של שכונת קרית יובל הנישאת ובוואדי של עין כרם בו ממוקמת הכנסייה בעלת העוגב הממגנט. נעמי מוצאת עצמה כלואה בדירתה, בחדר המדרגות, ובארכיון תחנת הרדיו, תמיד מחפשת אחר חלון ואור. כשהיא מגיעה אל הכנסייה, על החצר הרחבה וכמובן פנים ההיכל, נדמה שהיא נושמת שוב - וגם הצופה יכול להתרווח לרגע יחד אתה.

הקשר המשולש של סרט-דמות-קהל לא יכול היה להתרחש ללא עוד הופעת קסם של בוקשטיין. הסרט משתמש בחוכמה בכל מה שיש לשחקנית להציע, החל מן החיבור המוזיקלי, המשך בהפגנת והסתרת רגש לסירוגין בכל קלוז-אפ מחדש וכלה אפילו בגודלה הפיזי. בדרך כלל בקולנוע, בפרט האמריקאי, הנטייה היא לאזן גבהים של שחקנים, אלא אם מדובר בקומדיה. ״לב שקט מאוד״ כמו מנסה להדגים את מצוקות הגיבורה שסביבתה מנסה להקטין אותה. לא רק הדמויות הגבריות מסתכלות על נעמי מלמעלה, אלא גם שתי הנשים הנוספות שחולקות אתה מסך מצולמות תמיד כשהן רוכנות מעליה. נראה כאילו השבריריות שלה תכריע בסופו של דבר, שכן אפילו הילדים המשחקים בחדר המדרגות מאיימים עליה פיזית, אבל נעמי מתגלה כחזקה הרבה יותר ממה שנדמה בתחילה. גם כאן הרבה מהקרדיט צריך ללכת אל בוקשטיין, שיודעת להצפין את הכריזמה שלה ולשמור אותה על אש קטנה לאורך רוב היצירה, רק כדי לתת לה להתלקח על המסך ברגעי המפתח.

גם הגובה שלה משחק תפקיד משמעותי בסרט. "לב שקט מאוד"צילום: מוש משעלי

על אף שנעמי מוצאת מקלט דווקא בכנסייה, אין כאן ניסיון למסיונריות נוצרית או להעדפתה על פני היהדות, כפי שמאמינים שכניה. המטרה היא להציף על בד האקרן את הנושא החשוב מאין כמותו של התחרדות שכונות בירושלים. אם כי חשוב לציין שכמו ב״ישמח חתני״, או סרטים אחרים בנושא מהתקופה האחרונה, זרמים מסוימים ביהדות מצוירים בגוונים קודרים מדי. מצד אחר, בניגוד לסרט ההוא, ״לב שקט מאוד״ לא שופט את הדמויות שלו ולא חוסך שבטו מאף פלג אוכלוסייה ישראלית, תל אביבית או ירושלמית המיוצג בו. כיוון שכך, האנטגוניסט האמיתי של הסרט היא ירושלים עצמה - העיר שלא מאפשרת להיות בה מי שאת או אתה. או כפי שנעמי שואלת בהתרסה את פקח החנייה: ״מה יש לכם נגד אנשים?״. כנראה שאם חיים בעבר, קשה להתמודד עם ההווה. אבל לפחות יש בו גם דברים יפים, למשל מוזיקה קלאסית.

» "לב שקט מאוד" - איפה ומתי לראות?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ