"תיקון": לסבול כל הדרך אל ההנאה

סרטו החדש של אבישי סיוון נראה כמו אגדה מיסטית מבית היוצר של פרנץ קפקא, אבל למרות היומרה הגדולה שבצילום יצירה כזאת, התוצאה היא לא פחות ממושלמת

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
תיקון
אורון שמיר, עכבר העיר

אל ההיצע המרשים של סרטים ישראליים ששווים צפייה המוקרנים כעת בבתי הקולנוע, יש להוסיף החל מסוף השבוע שעבר גם את ״תיקון״. אלא שסרטו של אבישי סיון הוא חיה מסוג אחר - זאב בעור כבש, נמר שהפך חברבורותיו, או תנין באסלה, אם לשאול את אחד הדימויים הבלתי נשכחים שמופיעים בסרט עצמו. מעבר לשוני ולייחוד של היצירה המאתגרת הזו, שווה לציין כי העובדה שבתי הקולנוע במולדתו של הסרט זוכים להתהדר בו רק ב-2017 היא עניין פקידותי בלבד. הסרט עושה חיל ברחבי תבל כבר כמעט שנתיים, ולפני מספר חודשים זכה בפרס אופיר עבור עבודת הצילום המפעימה של שי גולדמן, שארון הגביעים שלו כבר מלא עד להתפקע. בקיץ 2015 זכה הסרט בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בירושלים, בנוסף לפרסי התסריט, השחקן, הצילום, וציון לשבח מטעם פורום מבקרי הקולנוע. מדובר בסרט שמבקש כי יהגו בו ויפרשו אותו משל היה מדרש תנ״כי. בין אם באדיקות של תלמיד ישיבה או בריכוז מוגבל של מי שמחשבותיו נודדות, ממש כמו גיבור הסיפור.

» אוסקר 2017 - כל מה שצריך לדעת» המנחים הכי גדולים של האוסקר» "אנשים שהם לא אני": דור מזוין» "לא פה, לא שם": הומור מתחת לחיג'אב»"החטאים": הסרט הישראלי הכי לא ישראלי» "לעבור את הקיר": ברידג'יט ג'ונס ינטל» הרגעים הגדולים של גלובוס הזהב

חיים-אהרון (אהרון טרייטל) הוא בחור ישיבה ההוגה בתורה יומם וליל, באופן מילולי. הדבקות שלו בספרי הקודש גורמת לחוסר שינה שמוביל לתשישות, שבגללה מפיל האברך את התפילין שלו. הוא גוזר על עצמו צום שמוביל אותו להתעלפות, שמובילה אותו לשבור את הצום בשתי דרכים - אכילת דבר מתיקה בהיחבא, והבחירה להתקלח בבית, למרות שאסור לו. האכילה בחדר מדרגות זר שולחת לעברו פיתוי בדמות אחת הדיירות שמבליחה לרגע, והמקלחת בבית מובילה אותו למפגש אינטימי עם גופו ועם יצרו. מה שקורה אחר-כך יכול להתפרש כהתערבות אלוהית, כמחווה לסצנת המקלחת ב״פסיכו״ של היצ׳קוק, או כצירוף מקרים מוזר. לאחר האירוע, חיים אהרון מוכרז כמת על ידי צוות ההחייאה שמגיע למקום. אביו (ח׳ליפה נאטור) מתעקש עליו ומצליח להחזיר את נשמתו אל גופו. או שאולי זו נשמה אחרת שעברה לשכון בתוכו? חיים-אהרון אינו כתמול שלשום מאז שחזר לחיים, ומבקש להמשיך לחקור את היצר. אביו, החושש כי התערב ברצון הבורא, מתחיל לסבול מסיוטים בהם הוא הורג את בנו ומשיב את הסדר על כנו.

יצירה כמו ״תיקון״ לא מגיעה משום מקום, ואבישי סיון בהחלט הראה פוטנציאל של אמן קולנוע אמיתי כבר לפני כמעט עשור. אז הייתה זאת יצירתו הנסיונית, ״טלנובלה של קולנוען בהקפאה״, שתיעדה את רצונו להפוך לבמאי מן המניין. ההצלחה של ״תיקון״ מביאה את הקולנוען לנקודת רתיחה - בזכותו הצליח סוף סוף להתאים בין גובה היומרה לגודל היצירה. מדובר בחוויה סוראליסטית וסהרורית שאי אפשר לזלזל בעוצמתה, כשם שמדובר בבמאי בעל שפה קולנועית רהוטה העושה שימוש עז באמצעי המבע כדי לחקור ולתהות לגבי מושגי יסוד שרובנו לוקחים כמובן מאליו.

מגוון חיות, וגם מתות, מופיעות בסרט כסמלים. "תיקון" צילום: שי גולדמן

במבט ראשון, אפשר לראות את ״תיקון״ כמעין תיקון של הטעויות שנעשו בסרט קודם של סיוון, ״המשוטט״. למעשה, כנראה שהם ייזכרו בעתיד כחלקים מתוך טרילוגיה העוסקת בדת ואמונה, שמתכנן הבמאי להשלים בשנים הבאות עם פרויקט בשם ״אשת לוט״. הדמיון בין ״תיקון״ ו״המשוטט״ נובע קודם כל מכך ששני הסרטים עוסקים בצעיר חרדי וירושלמי המתקשה לשלוט במחשבותיו, הנודדות מלימוד תורה אל ריסון היצר המיני. בשניהם מגלם שחקן ערבי-ישראלי את אביו החרדי (ב"המשוטט" זהו עלי נאסר), בשניהם מוצא הגיבור במקרר שלו מטאפורות לסבלו הגשמי (ביצים קשות בסרט הקודם, וגוש בשר המסמל את חטאי הבשר בזה הנוכחי), ובשניהם הוא יוצא לשיטוטים ליליים אל עיר החטאים התל אביבית במטרה למצוא מזור לחוסר המנוחה שלו. עוד נקודת דמיון קריטית היא הצלם, שהקומפוזיציות שלו שירתו היטב את ״המשוטט״ והצילום המוקפד שלו בשחור-לבן ב״תיקון״ מעניק לסרט נופך של אגדה.

כשיומרה פוגשת יצירה. "תיקון" - טריילר:

השוני הוא שהפעם מרחיב הבמאי את הדיון ביצר כמייצג של חיים, ומאזן זאת היטב בעזרת הנוכחות התמידית של המוות האורב. אביו של הגיבור מהווה סתירה הכרחית לבנו האברך העדין אך המרדן, והעיקשות של שניהם לדבוק בדרכם מייצרת את מירב כוחו הדרמטי של הסרט. דמות האב מבססת את הקונפליקט המעניין שלה מיד בסצנת הפתיחה: ראש של פרה מגיח בזווית שבהמשך תדמה הסתכלות של רופא על פעוט הבא לעולם מרחם אמו, אלא שמי שמגיע הוא שוחט שעומד לבצע את עבודתו. הבמאי אמנם חס על צופיו רגישי הלב ברגע הזה (ברגעים אחרים הוא פחות רחמן), שכן האקט עצמו מתבצע מאחורי מחיצה, בדומה לווילון מוסט בחדר לידה. הסצנה מהותית גם כדי לבסס את הדואליות שתהדהד לאורך כל הסרט, על הקשר המיתי בין לידה ומוות. בהמשך העלילה, כשהפרמדיקים שידיהם אמורות להביא מרפא לחיים-אהרון הגוסס כושלות מלהושיע, דווקא ידי אביו המורגלות בלקיחת חיים הן אלה שמשיבות אותו להכרה, באקט שנראה לא כמו החייאה אלא כלידה מחדש. לא פלא אם כך שאותו אב מתחיל להרהר בכך שאולי התערב ברצון הבורא, אחרי שהתרגל להרוג ולפתע החייה.

״תיקון״ יכול להתפרש במספר רב של דרכים, גם הסרט וגם שמו. הוא היה יכול בקלות להתקרא ״תיקן״, בשל האזכורים הרבים ל״הגלגול״ של קפקא, ובשל השימוש התכוף בחיוֹת כדי לדון בחיוּת. גן חיות שלם יש בסרט הזה, שלא לומר המחזה של השיר חד גדיא - החל מחרקים כמו זה שהוזכר לעיל, דרך בהמות כסוסים ופרות, וכלה ביצורים מפתיעים אפילו יותר. סרטו של סיון מוצא חיים בכל דבר, כולל במה שלא מוגדר כ״בעל חיים״ - גם בבשר שכבר הגיע אל המקרר, ואפילו בברז אמבטיה שנוזל החיים שמפעפע בתוכו הוא מים ולא דם. מוטיבים מאין אלה ואחרים לכאורה נוצרים יש מאין, אך חייבים את קיומם לבנייה ההדרגתית של הסיפור, בו דבר מוביל לדבר תוך הותרת מקום לפרשנות. העלילה חידתית במידה הנכונה ומאפשרת לסרט לטפל גם בשאלה של אמונה מנקודות מבט שונות, ולהסתכל עליה כמחזקת או מחלישה לסירוגין. ממש כשם שאור יכול להוות מקור לחום, או לעוור, אם מסתכלים ישירות אל השמש. זהו סרט מאוד לא פשוט לצפייה ברובו, אך כזה שמודע למגבלותיו ומתגמל את צופיו ברגע חסד מדי כל כמה סצנות קשות או איטיות. וזה בעיקר סרט שככל שסובלים בו יותר במהלך הצפייה, כך מרבים להרהר בו לאחר מעשה.

כשהוא חוזר לחיים, הוא מרגיש חובה למצות את המשיכה ליצר. "תיקון"צילום: שי גולדמן

"תיקון" - איפה ומתי לראות?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ