"המרגל - סנודן": למה לספר סיפור שכבר סופר?

הסרט החדש של אוליבר סטון מתיימר להבין את המציאות החדשה והמורכבת בעזרת כלים קולנועיים מיושנים. למה לעשות סרט עלילתי על אדם שכבר זכה לסרט דוקמנטרי זוכה אוסקר? כנראה שסתם 

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
המרגל - סנודן
גם שינוי הקול שלו לא עזר לייצר אמינות. ג'וזף גורדון לוויט, "המרגל - סנודן" צילום: /אי־פי
אורון שמיר, עכבר העיר

(צילום: יח"צ)במאי אמריקאי בעל שם עולמי, שקצת ירד מגדולתו בשנים האחרונות, מחליט לקחת סרט דוקומנטרי זוכה אוסקר, ולהפוך אותו לדרמה הוליוודית ממוצעת. הוא מלהק לתפקיד הראשי את ג׳וזף גורדון לוויט, המעוות את קולו כדי ליצור חיקוי משכנע של האדם האמיתי עליו מבוססת הדמות, טיפוס לא שגרתי שהימם לרגע את העולם כולו. לפני כשנתיים התיאור הזה היה נכון רק לסרט ״על חבל דק״ של רוברט זמקיס, המבוסס על ״איש על חבל״ ועל סיפורו של הלוליין פיליפ פטי. אלא שכעת מתווסף אל סרט זה קרוב-רחוק אבוד בדמות ״המרגל - סנודן״. מדובר בסרטו של אוליבר סטון, המגיע כשנתיים אחרי ״אזרח מספר ארבע״ התיעודי, שגם הוא מתחקה אחר קורותיו של איש המחשבים והביון האמריקאי אדוארד סנודן.

» "יצורים ליליים": יפה ומכוער» אוסקר 2017כל מה שצריך לדעת» המנחים הכי גדולים של האוסקר» "אנשים שהם לא אני": דור מזוין» "לא פה, לא שם": הומור מתחת לחיג'אב»"אמונת המתנקש": התנקשות באינטליגנציה» הרגעים הגדולים של גלובוס הזהב

גם אם שבתם מביקור במאדים שמנע מכם לצרוך חדשות מאז 2013, על אדוארד סנודן ודאי שמעתם. סרטו של סטון מתאר את אותו מפגש גורלי בין סנודן לבין הדוקומנטריסטית לורה פויטרס (מליסה ליאו) והעיתונאי גלן גרינוולד (זאכרי קווינטו), שטסו להונג קונג כדי לראיין את מי שכינה עצמו ״אזרח מספר ארבע״. הם עשו זאת בשל הבטחה מצדו להדליף להם מסמכים סודיים המוכיחים כי ממשלת ארצות הברית עוקבת לא רק אחר טרוריסטים בפוטנציה, אלא אחרי כולנו - כל הזמן ובכל מקום - ופוגעת פגיעה חמורה בחופש הפרט.

בבית המלון הם פוגשים במי שמתגלה כצעיר ממושקף המצוי בפראנויה מתמדת - הוא מבקש להכניס את הטלפונים הסלולריים שלהם למיקרוגל, מסתתר תחת שמיכה בכל פעם שהוא מקיש סיסמה במחשב, אבל מצד שני גם מדבר בבהירות ובהיגיון. הוא מספר להם את סיפורו, עם דגש על התקופות המעצבות בחייו, לפני שנאלץ לבגוד ולברוח מהמדינה עליה נשבע להגן בעקבות מה שגילה. אלא שכעת מצפונו שהציק לו גרם לכך שהוא לא רק נמלט מן הרשויות שפעם היה חלק מהן, אלא גם פונה לעיתונות כדי ליצור את פרשיית הענק שהיא אחד האירועים המכוננים של העשור הנוכחי.

מלבד הסרט הדוקומנטרי זוכה האוסקר של פויטרס האמיתית, הסרט העלילתי של סטון והתסריטאי השותף שלו קירן פיצג׳רלד (״המסע״) מתבסס גם על שני ספרים - ״שעת התמנון״ של אנטולי קוצ׳רנה ו״תיק סנודן״ של לוק הרדינג. ככזה הוא מלא במידע, אבל אינו מחדש. היוצרים כנראה מודעים לכך ומבקשים בעיקר להציג את הדברים הידועים מכמה שיותר זוויות, ובעיקר לצייר דיוקן רב פנים וסתירות של סנודן. או כמאמר אחד הפוסטרים הלועזיים של הסרט: ״חייל, בוגד, מרגל, גיבור, האקר, פטריוט״. זאת בניגוד לכותרת העברית הבוחרת צד בודד וחוטאת לסרט שהיא מייצגת בצורה מטופשת אפילו יחסית לשם עברי לסרט. התוספת של המילה ״המרגל״ לשמו של סנודן מקטינה אדם מפורסם מספיק בכדי לא להזדקק למילת עזר על מנת להיזכר מאיפה שמו מוכר.

כדי ליצור את פיצול הפרסונה הנ״ל, נעזר סטון בכמה ז׳אנרים קולנועיים שבחלקם הצטיין בעברו. ניתן לראות את ״המרגל - סנודן״ כמותחן פוליטי מהאסכולה הישנה, כשהבמאי מתייחס אל המקרה באותה הרצינות אותה הקדיש ל-״JFK״ ו״ניקסון״. אלא שהחלטה זו מובילה לכמה רגעים אמריקאיים מלהכיל, לצד אווירת פרנויה ושיחות ברומו של עולם עם אנשים שעדיף שלא ינהלו את העולם. אפשר גם לחוש השפעות מרחיקות לכת של ז׳אנר סרטי המלחמה (למשל ״פלאטון״ שביים סטון), משום שהמלחמה הקרה החדשה כבר מזמן בעיצומה ומתרחשת יום יום בשדה הקרב הקיברנטי. זה כולל מוסכמות ז׳אנריות כמו המפקד אחריו כרוך הגיבור (ריס איפנס), שהאופן בו תופס אותו הגיבור משתנה במהלך הסרט, לצד הדגשת עברו הצבאי של סנודן עצמו, ובעיקר ניסיון לייצר רגעים קולנועיים גדולים מהחיים - חלקם מוצלחים ומקצתם מגוחכים.

המרגל - סנודן
עלילה רומנטית מהמופרכות בהיסטוריה. "המרגל - סנודן"צילום: Jֳ¼rgen Olczyk/אי־פי

סרט פשטני על מציאות מורכבת. "המרגל - סנודן" - טריילר:

הז׳אנר השלישי והמפתיע מכולם נוגע לעלילה הרומנטית בין סנודן לזוגתו (שיילין וודלי), המוצגת בסרט מא׳ עד ת׳ וזוכה לזמן מסך נכבד, כמעין מצב קיצון של מערכות יחסים מבוססות סודות או קשר לונג-דיסטנס. בעזרת קו עלילה זה מבקש סטון לא רק להאניש עוד יותר את מי שנדמה כאחד מהטיפוסים שמסתדרים יותר עם מחשבים מאשר עם אנשים, אלא גם להסביר את המהפך הפנימי שחל בו. סנודן מתחיל את הסרט כשמרן (רפובליקני) והופך לליברל (דמוקרטי), מעבר אותו מייחס הסרט לקשר הזוגי שחשף בפני איש התוכנה והביון כי בחזהו פועם לב אוהב. יש בהחלטה זאת כדי להקרין על המלאכותיות האופפת את הסרט כולו, המצביעה על ניתוק של יוצריו.

״המרגל - סנודן״ מתייחס בזעזוע אל מול מצב בו הפרטיות של אזרחי ארצות הברית עלולה להיפגע, אבל מתעלם מכך שהוא נוצר במציאות של ימינו. זו שבה כולם מנדבים מרצונם החופשי הרבה יותר מדי מידע, כולל היכן הם נמצאים בכל רגע נתון ומה מעשיהם. הסרט גם מייצר הבחנה בין פטריוטיזם ולאומנות, ומציג סתירה בה לעשות את הדבר הנכון כדי להגן על המדינה הוא לבגוד באחד מערכיה. אלא שהעולם כבר התקדם למקום אבסורדי בו רוב המילים הללו נעדרות את המשמעות המקורית שלהן (מה שנכון גם בישראל). כמובן שיש בנושאים האלה תחום אפור, שמייצר את עיקר העניין, אבל הסרט כושל מלהתעמק ונמצא לפחות צעד אחד אחרי רוב הקהל. כפי שקרה עם ״הרשות החמישית״ על ג׳וליאן אסאנג׳, או אפילו ״הרשת החברתית״ על מארק צוקרברג - שוב במאי שתקוע חזק מדי בעבר חתום על סרט העוסק במאורעות עכשוויים. התוצאה היא סרטים שנעשים מתוך תפיסה מאוד מוגבלת של האירועים והאנשים שמעצבים את עולמנו מחדש, אפילו מעבר לרידוד שבעיבוד הוליוודי. כיוון שאדוארד סנודן כבר זכה לסרט ביוגרפי מייצג בדמות ״אזרח מספר ארבע״, לא ברורה לגמרי תרומתו של הסרט החדש-אך-מיושן הזה.

"המרגל - סנודן" - איפה ומתי לראות?

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ