אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"למה דווקא הוא?": שטותי אבל מצחיק

הקומדיה החדשה בכיכובם של בריאן קרנסטון וג'יימס פרנקו מצחיקה לפרקים, ואפילו מעלה שאלות חשובות, אבל רחוקה שנות אור מהסרט שהייתה רוצה להיות - כזה של סת' רוגן נניח

תגובות
אף אחד לא היה רוצה חתן כמוהו, אבל גם כשחקן הוא לא משהו. ג'יימס פרנקו, "למה דווקא הוא?"
יח"צ

במקרה והסרט ״מסיבת השנה״ לא הבהיר שחג המולד בפתח כבר בשבוע שעבר, עוד קומדיית כריסמס חדשה וכמעט-מבדרת מגיעה אל בתי הקולנוע גם השבוע. מדובר בסרט ״למה דווקא הוא?״, שאמור לפתות אותנו אל האולמות עם שמות נוצצים והומור פרוע, אך ממש כמו במקרה של ״מסיבת השנה״ - זה עובד רק בקושי. הפעם מינון הקללות, הסקסיזם ובדיחות השירותים גבוה יותר, והז׳אנר המרכזי הוא בכלל היפוך של סרטי ״פגוש את ההורים״. כלומר, סוג של ״פגוש את הבחור הביזארי שיוצא עם הבת שלך״, אם לפשט את הדברים.

» "מיס סלואן": ג'יימס בונד מגיע לוושינגטון
» כל המועמדים לגלובוס הזהב
» "לה לה לנד": מאוהב בעצמו
» "להילחם על זה": 50 גוונים של קלישאה
» "החטאים": הסרט הכי לא ישראלי שיש
» "מסיבת השנה": פוליטקלי קורקט זה לא מצחיק
» "רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים": נשנוש בדרך לעיקרית

הבחור הביזארי הוא לרד מייהיו (ג׳יימס פרנקו), הייטיקיסט אמיד ואימפריית משחקי מחשב של איש אחד. הוא הוסתר מזה תקופה ממשפחתה של זוגתו, סטפני פלמינג (זואי דויטש), ועצם קיומו מתגלה להם בעיתוי ובאופן הכי פחות נאותים שיש. משפחת פלמינג, נד (בריאן קרנסטון), ברב (מייגן מולאלי) וסקוטי הצעיר (גריפין גלאק), אורזת את עצמה ועולה על מטוס ממישיגן לקליפורניה כדי לפגוש את הבחור ולבקר את תלמידת הקולג׳ הפרטית שלהם. זהו סוף השבוע של חג המולד, אבל האווירה אינה חגיגית במיוחד, נוכח מצבו הכלכלי של העסק המשפחתי - בית דפוס מיושן. עם הגעתם אל החוף המערבי, ובעיקר אל ביתו הראוותני של לרד, כל אחד מבני המשפחה מגיב אחרת לטיפוס המוחצן ומלא הכנות הברוטאלית שמתגלה בפניהם. מי שלוקח את הדברים הכי קשה הוא נד, שהרגיש קרוב לבתו ונותר פגוע מכך שהסתירה ממנו את אהובה וגם מצוי בעיצומו של משבר לא פתור בעבודה.

נדמה כאילו כל קומדיה אמריקאית עכשווית מחייבת את הצופים שלה לשחק במשחק ״חמישה צעדים לסת׳ רוגן״. נפסול את חברו הוותיק ג׳יימס פרנקו כדי להקשות על המלאכה, ונסקור את השמות מאחורי המצלמה: על התסריט חתומים ג׳ון המבורג שגם ביים (״ואז הגיעה פולי״, ״I Love You, Man״) איאן הלפר (״The Oranges״), וג׳ונה היל, גם הוא קרוב לרוגן - אז יש לנו פיצוח. כמובן שגם רפרנסים לתרבות הפופ נוכחים לכל אורך היצירה, עוד מצרך חובה לא ברור מאז עלייתו לגדולה של קיסר קומי הוליוודי אחר, ג׳אד אפטאו. כתמיד, זה יותר מתיש מאשר משעשע, כמו גם הזכרת סרטים אחרים, שבוודאות היו טובים יותר מזה, מאחר ושרדו את מבחן הזמן - החל מ״משחקי הכס״ או ״האיש שנולד מחדש״, שמטרתם כנראה לבשר באיזו שנה מתרחש הסרט, ועד ״הפנתר הוורוד״ או ״שכחו אותי בבית״ כדי להוכיח על העומק והגיוון של היוצרים ככל הנראה.

אבל האזכור החוזר והמרכזי בסרט הוא בכלל מוזיקלי - להקת ״קיס״ מקבלת כאן מקום של כבוד כאילו הייתה הרכב הרוק החשוב בהיסטוריה (כלומר בעולם בו מתרחש הסרט, אלא אם שכחו לעדכן אותי במשהו). אבל אולי ״קיס״ יכולה להיות גם חלק מן הדיון העולה בסרט על האסכולה הישנה מול העולם החדש, על דברים שפעם נחשבו חדשניים ומרדניים והיום נראים קצת מגוחכים, גם אם עדיין יש להם מקום. הדיון מתבצע דרך הדמויות הגבריות המרכזיות - אביה של סטפני הוא הרי בעל בית דפוס בעולם שהולך ונהיה וירטואלי, ובן הזוג של סטפני הינו יזם הייטק שאין לו אפילו חתיכת נייר בכל הבית העצום וחסר הטעם שלו. פערי הדורות והתפיסות הללו מובעים בסרט בשלל דרכים, החל מתוכנת-על בסגנון סירי ששולטת באחוזת מייהיו ומשוחחת עם הדמויות כמעין אח גדול, ועד פתרונות העידן הדיגיטלי להיעדר נייר טואלט בשירותים.

"למה דווקא הוא?" - טריילר:

בתור סרט המתמודד עם סוגיה של אב הפוגש את הסיוט הגדול ביותר שלו כמחזר של בתו, אבל אז אמור להבין מה היא מצאה בו, השאלה שבכותרת נותרת פתוחה. פרנקו הוא אולי ליהוק מתאים בתור טמבל בלתי נסבל ודי מביך, שלא ברור למה שמישהי תרצה לחלוק איתו את חייה, אבל הוא הרבה פחות מתאים בחלקים בסרט בהם הוא אמור להיות מקסים - כי מדובר בשחקן כה מוגבל מכל בחינה אפשרית. ליד שאר הקאסט הוא בכלל מחוויר. בריאן קרנסטון, לדוגמה, משכיל לסגל לעצמו פרצוף וטון דיבור שונה בהתאם לשחקן עמו הוא חולק את הסצנה, משהו שפרנקו לא מסוגל לעשות. עם זאת, הוא מתקשה להגיע לשיאים הקומיים של ימי ״מלקולם באמצע״, ונותר מעט תקוע בדמות שמזכירה הרבה יותר מדי את זו של רוברט דה נירו בסרטי ״פגוש את ההורים״ - אב לחוץ וחונק, שמרן עם עבר פרוע, שיודע הכי טוב מה הבת שלו צריכה.

אפשר היה לסיים בפחות משעתיים. "למה דווקא הוא?"
יח"צ

מי שמובילים את הסרט מבחינה קומית הם קיגן-מייקל קי, בתפקיד יד ימינו האקסצנטרי של המולטי-מיליונר הצעיר, וגם מולאלי גונבת-הסצנות שלוקחת בהליכה את תואר השחקנית המצחיקה ביותר בכל רגע בו היא על המסך. עוד מבחינה קומית, ניכרת חופשיות יחסית בעבודת השחקנים, כולל הרבה אלתורים והרבה יותר ניבולי פה או בדיחות הכוללות רמיזות מיניות ונוזלים לא רצויים, אבל לא מעבר לגבול הטעם הטוב - די במפתיע. עם זאת, קשה לומר שהסרט מעודן במיוחד, ואירועים שהיו דורשים התמודדות פסיכולוגית עמוקה, או אשפוז פסיכיאטרי, נסחטים חזק מדי כדי להצחיק בסצנה מסוימת, אבל לא משאירים חותם על הדמויות בזו שאחריה. אולי אלה בקשות מוגזמות או תהיות עמוקות מדי מקומדיה שטותית במהותה, אבל ״למה דווקא הוא?״ מותיר אחריו שובל של שאלות חסרות מענה כמו זו שבכותרת, שהיו יכולות לשמש כשם חלופי. למשל, מדוע התעללות בבעלי חיים נחשבת משעשעת בחוגים מסויימים? ולמה לעזאזל קומדיה צריכה להימשך בימינו כמעט שעתיים?

"למה דווקא הוא?" - איפה ומתי לראות?

*#