אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"להילחם על זה": 50 גוונים של קלישאה

סרט האגרוף החדש מציג עוד סיפור אמיתי על אלוף אגרוף לרגע, כולל כל המכשולים וההצלחות המוכרים. השחקנים אמנם מצליחים לרגש אבל "רוקי" זה לא

תגובות

סוף סוף יש תירוץ לפנים המעוותות של מיילס טלר. "להילחם על זה" (צילום: יח"צ)יש מעט מאוד מתאגרפים באמת אגדיים, או כאלה ששווה לעשות עליהם סרט. אבל בגלל שבספורט האגרוף כל מי שמנצח את האלוף הופך בעצמו לכזה, יוצא שהיו המון אלופים-לרגע, וישנם הרבה מאוד לוחמי זירה עם עליות ומורדות תלולות בקריירה, מהסוג שיכול לתדלק דרמות ספורט. קחו לדוגמה את רוברטו דוראן, המכונה ״ידי האבן״ - הוא כיכב בסרט על שמו ממש השנה, אבל בסרט החדש ״להילחם על זה״ הוא מגיע בתור היריב של הדמות הראשית, ויני פזיאנזה. זה רק מוכיח שעל כל מתאגרף שאי פעם דרך בזירה אפשר לעשות סרט המציג אותו כלוחם בלתי נלאה ומנצח מלידה, או לחילופין, להשתמש בו כתפאורה לעלייתו של מתאגרף אחר שפעל באותה תקופה (סוף המאה הקודמת, במקרה הנידון).» מדור סרטים עכבר העיר» "החטאים": הסרט הישראלי הכי לא ישראלי שיש» "סארו - הדרך הביתה": להיות אגדה בכוח» דורון תבורי: הנרטיב הישראלי כולו בנוי על שקר» "בעלי ברית": זוהר מזויף» עד כמה אתם מכירים את בראד פיט?» "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" - איפה הפלא?» "מנצ'סטר ליד הים": פלא קולנועי אמיתי» "המפגש" - פסגת המד"ב

פזיאנזה (מיילס טלר), המכונה ״השד הפזמאני״ (גם באנגלית זה נשמע מטופש), נולד וגדל ברוד איילנד ופעל מאמצע שנות ה-80 ועד ראשית שנות ה-2000. כמתאגרף שנמצא תמיד בין קטגוריות משקל, המאמן שלו הכריח אותו להרזות לפני תחרויות באופן הגורם להתייבשות ומשם לאשפוז. יחד עם טמפרמנט איטלקי עצבני ומשפחה מחבקת ומתערבת מדי - נדמה היה שלא נועד לגדולות. אבל כמו שקורה לא מעט בקריירות אגרוף, קרב אחד שינה את גורלו, יחד עם מפגש עם מאמן חדש, קווין (אהרון אקהרט), שמתחבר אליו ומוציא ממנו את המיטב.פרוטגוניסט שמתנהג כמו אנטגוניסט, שלא לומר "דוש". "להילחם על זה" (צילום: יח"צ)

בדיוק כשנדמה שיצא לדרך חדשה אל עבר הפסגה, מחוץ לזירה אירוע מחריד יותר מכל קרב אגרוף מסיט את חייו של ויני ממסלולם - הוא נפצע אנושות בתאונת דרכים, שמותירה את חוליות הצוואר שלו במצב כה שברירי, עד כי הרופאים לא בטוחים שילך שוב. אבל ויני משוכנע שהוא אפילו ישוב לזירה, מסרב לניתוח בזק ומבקש שהצוואר שלו יחלים באופן טבעי. בזמן שראשו נתון בסד ברזלים המוברג לגולגולתו כדי לקבע אותה, מה שמשווה לו מראה של המפלצת של פרנקנשטיין, הוא ממשיך להתאמן בחשאי לקראת הקאמבק המזהיר. כמאמר הקלישאה, עכשיו הקרב הקשה ביותר שלו נמצא מחוץ לזירה והיריב הגדול ביותר שלו הוא עצמו.

קלישאות הן אבות המזון העיקריות בסרטו של בן יאנגר, שנעזר בכתיבה באנג׳לו פיצו ופיפה ביאנקו. כמובן ששבלונות חבוטות הן מצרך נחוץ לכל סרט ספורט בכלל ולדרמות אגרוף בפרט, אבל כיוון שלפחות חצי מהסרט הוא סיפור על התמודדות והחלמה, נדמה שהן מגוונות למדי במקרה של סרט זה. עם זאת, היומרה של ״להילחם על זה״ אינה להיות חדשני במיוחד, אלא להביא אל קדמת המסך סיפור מעורר השראה על מישהו שאולי לא יודע לעשות שום דבר אחר מלבד לדהור קדימה, אבל יצטרך ללמוד גם לשמור על עצמו במקום רק להסתכן. מתאגרף הרי לא נמדד רק ביכולות שלו להחטיף, אלא גם לספוג ולעמוד איתן."להילחם על זה" - טריילר:

עוד בעניין מהלומות משנות פרצופים, סוף סוף לא צריך להסביר או להתעלם מפניו המצולקות באופן טבעי של טלר, החמוש בשפם בר מצווה ומסת שרירים מנופחת לטובת גילום הדמות. הרי בתור מתאגרף מגיל צעיר, סביר שהדמות הראשית חטפה כמה מכות שהותירו סימנים נצחיים בפניה. מכל סיבה אחרת, טלר נראה כמו ליהוק מעט תמוה - נדמה שאנחנו אמורים לחבב את הגיבור, בעוד השחקן המגלם אותו אפוף הילה של אנטגוניסט, שלא לומר דוש. אבל ממש כמו ב״וויפלאש״ שפרץ עבורו את גבולות הטייפקאסט, גם הפעם מגלם הכוכב הצעיר בחור פשוט שלא יודע מה זה לוותר. השחקנים שסביבו, חלקם מפורסמים למדי דוגמת קייטי סגל (״נשואים פלוס״) וקירן היינדס (״מינכן״), בעיקר שם כדי לתמוך. היחיד שמקבל דמות של ממש לעבוד איתה הוא אקהרט, עם קו שיער לא אופייני, שמצליח להיות בעיקר נוגע ללב.מתגבר על המכשולים באופן לא מפתיע. "להילחם על זה" (צילום: יח"צ)

הדמות שמגלם אקהרט, המאמן קווין, דואג כי ויני הוא מתאגרף אופנסיבי מדי, כזה שלא מבין את ההבדל בין סיכון להימור. התסריט מספק עוד כמה מקרי מבחן של ההבנה (או חוסר ההבנה) הזאת, ובכך מצליח ליצור וליצוק מעט יותר עניין מדרמת ספורט ממוצעת. כסרט אגרוף, רגעיו המוצלחים יותר של ״להילחם על זה״ הם כמובן רגעי הכאב. הכוונה גם לקרבות עצמם, שמהווים שיאים מטבעם, אבל גם לייחוד של הסרט בהתמודדות של גיבורו עם כאב פיזי לפני ואחרי התאונה. מבחינתו, עינויי הגוף הם כאין וכאפס לעומת התענית המנטלית שבמחשבה כי לא יוכל להילחם שוב.

לכן, הקטעים בהם ייתכן ויתכווצו הצופים אפילו יותר מאשר במפגשים בין אגרופים לפרצופים, הם אלה שבהם נפגשים בשר ומתכת בחדר הניתוח. במאים כמו דארן ארונופסקי או דייויד קרוננברג ודאי היו מתענגים יותר על הפוטנציאל הקולנוע של סצנות מסוג זה, אבל גם יאנגר יודע איך לסובב את הברגים כך שאי אפשר לא להיות לטובת הגיבור, שבהחלט חסר לו בורג. כנראה שכמו גיבורו, גם ״להילחם על זה״ לא יותיר חותם משמעותי על העולם. מצד אחר, ובהקבלה נוספת בין הסרט לדמות המובילה אותו, בהחלט אפשר להריע לו חרישית על עבודה שבוצעה כהלכה."להילחם על זה" - איפה ומתי לראות?

כתבות שאולי פספסתם

*#