אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"סארו - הדרך הביתה": מנסה בכוח להיות אגדה

הסרט התורן, שמציג את מסעו של ילד מהמזרח למערב ובחזרה, נועד למרק את המצפון המערבי ותו לא. עוד הוכחה לכך שלפעמים סיפורים אמיתיים צריכים להישאר במציאות

תגובות
לא סיפור על חזרה הביתה אלא סיפור על אשמה. "סארו - הדרך הביתה"
Mark Rogers / The Weinstein Comp

מעטים הדברים שצופי הקולנוע המערביים אוהבים יותר מסרטים עצובים אך מתקתקים על העולם השלישי. במיוחד אם גיבוריהם הם ילדים עניים מברזיל (״עיר האלוהים״, ״טראש״), או הודו (״נער החידות ממומבאי״, ״סידהארטה״). לטובת מי שזוהי בדיוק כוס התה הקולנועית שלו, מגיע כעת אל בתי הקולנוע ״סארו - הדרך הביתה״, שבאנגלית נקרא פשוט ״Lion״. שתי הכותרות מתייחסות אל גיבור הסרט, אחד מרבבות ילדים הודיים שאיבדו את הדרך חזרה אל משפחתם במדינה הענקית, ומצאו עצמם חסרי בית במחוז זר. השאלה מדוע עובד לקולנוע דווקא הסיפור הזה זוכה לתשובה סותרת במהלך הסרט, שמצד אחד כן מכיל איזה ייחוד לעומת חבריו, ומצד אחר מתעלם מהשונות הגלומה בו, כנראה כדי למצוא חן.

» "החטאים": הסרט הישראלי הכי לא ישראלי שיש» "בעלי ברית: זוהר מזויף"» עד כמה אתם מכירים את בראד פיט?» "חיות הפלא והיכן למצוא אותן" - איפה הפלא?» "מנצ'סטר ליד הים": פלא קולנועי אמיתי» "המפגש" - פסגת המד"ב» מדור סרטים עכבר העיר» למה השתלטו הסרטים "האמיתיים" על המסך?» דורון תבורי: "לנרטיב הישראלי אין קשר למציאות"

העלילה מתחילה בסוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, עם סארוּ בן ה-5 (סוּני פוואר) שעוזר לאחיו הגדול גוּדוּ (אבהישק בהארטה) לגנוב פחם מרכבת נוסעת. הם יודעים שאם ימכרו אותו בשוק יוכלו לקנות קצת חלב לאימם ואחותם הקטנה, אבל בהיותם ילדים הם חולמים דווקא על ממתקים מטוגנים. בלילה גודו רוצה לחזור לרכבת לעבודה נוספת, וסארו הקטן מציק לו שייקח אותו איתו. אחרי מסע שכנועים מגיעים שני הילדים לתחנת רכבת זרה, סארו מאבד את אחיו ומוצא עצמו מרחק אלפי קילומטרים מהבית, שאת שמו הוא אפילו לא יודע לבטא. בכלכותה, אליה הגיע בשגגה, המקומיים דוברים בנגלית ולא הינדי, כך שאפילו להסביר את עצמו סארו לא מצליח. הוא משתמש בחושיו החדים כדי להתחמק מן הצרות שנוחתות עליו, אבל החיים ברחוב מייאשים ומדכאים.

למזלו, משפחה מהאי האוסטרלי טזמניה מסכימה לאמץ אותו, וכך גדל הנער אצל בני הזוג ברירלי (ניקול קידמן ודיוויד וונהם). אחרי יותר מ-20 שנה של חיים נוחים יותר מכל מה שהיה יכול לדמיין כילדון נטול קורת גג בהודו, מחליט סארו (המגולם בשלב זה בידי דב פאטל, הלא הוא נער החידות) לנסות ולהתחקות אחר עברו. בעידודה של חברתו (רוני מארה) הוא נעזר בתוכנה שהייתה חדשה לפני עשור, גוגל ארץ, המאפשרת לשוטט על פני הגלובוס מבלי לעזוב את מסך המחשב. כמובן שהחיפוש אחר המקום לו קרא בית מילדות, מערער את הבית החדש שהעניק לו כל מה שיוכל לבקש בבגרותו. כלומר, כמעט הכל.התסריט של לוק דייויס מבוסס על ספר זכרונותיו של סארו ברירלי האמיתי, והפך לסרטו הראשון באורך מלא של גארת׳ דייויס (אין קשר משפחתי לתסריטאי). מדובר בבמאי פרסומות שהיה אחד השותפים ליצירת המיני-סדרה ״קצה האגם״ של ג׳יין קמפיון, ולא נח לרגע - סרטו הבא ייצא כבר בשנה הבאה, ויביא את סיפורה של מריה מגדלנה. הסרט נשמע מסקרן רק מעצם הליהוקים: כוכבים בינלאומיים כמו רוני מארה, צ׳וואטל אג׳יופור וחואקין פיניקס, לצד שחקנים ישראליים לא מעטים, ביניהם אורי גבריאל, הדס ירון, זהר שטראוס, לובנה איזבל וגם רועי אסף. אפשר רק לייחל שבפרויקט הנ״ל יבחר הבמאי המתהווה ללכת בדרכים מעניינות יותר ולא באותו השביל שהלכו בו כל האפוסים ההיסטוריים-דתיים לפניו. החשש שיבחר דווקא בנתיב המוכר נובע מכך ש״סארו – הדרך הביתה״ בוחר להסתיר את ייחודו כדי להידמות לאותם אלפי תאומים. אבל מעניין לדבר דווקא עליו, היות ואין בסרט שום היבט טכני או אמנותי שראוי לציון מיוחד. אולי למעט התספורת הבלתי נסלחת של פאטל, אולי כמחווה לשיערו הפרוע של הבמאי.

"סארו - הדרך הביתה" - טריילר:

״סארו״ היה רוצה להיות סרט על השלמה עם העבר, חיפוש עצמי, סגירת מעגלים רגשיים ושאר חומרים מהם עשויות אגדות הוליוודיות עם טעם לוואי של ממתיק מלאכותי. אפילו השיר שמהדהד בכותרות הסיום נקרא ״Never Give Up״, אבל אין שקרי ממנו. אם זה באמת היה סרט על מישהו שחיפש את משפחתו ולא ויתר, לא היה פער של רבע מאה מאז נותק מהם בידי הגרול ועד שהתחיל לחפש. לא משנה כמה חזק תשיר על כך סיה - שנדמה שזימרה בכל רולר קרדיטים השנה - זה עדיין לא יהיה סרט על מאבק, אלא סרט על אשמה.

למה לקח לו עשרים שנה לצאת למסע? "סארו - הדרך הביתה"
Mark Rogers / The Weinstein Comp

הרגש הבוגדני והלא נעים הזה הוא שמניע את הגיבור – שפתאום אחרי שני עשורים בעולם המערבי חש אשם על הפריבילגיות שלו, בזמן שאמו ואחיו הביולוגיים ודאי עוד מחפשים אחריו, כך לדעתו. הוא אפילו מדמיין את האשמה שחש אחיו על שנטש אותו באותו לילה משנה חיים. גם במפגש מכריע שלו עם אמו המאמצת, הוא מחפש אצלה רגשות אשם. אין ספק שזהו הגורם ששולט בחייו, גם אם בחלק מהמקרים אין לו הצדקה רציונלית. התירוצים של הסרט לתפניות רגשיות כל-כך קלושים, והפתרונות העלילתיים שלו כמעט מצחיקים מרוב עילגות כשהם מנסים להדמיע, כך שלא נותר אלא להתבאס על הבחירה ללכת מסביב לנקודה היחידה בו שהייתה יכולה לייצר עניין אמיתי.

לא רק התספורת ראויה לעונש, גם האמצע של הסרט. "סארו - הדרך הביתה"
Mark Rogers / The Weinstein Comp

כיוון שבחר כפי שבחר, כל החלק האמצעי של הסרט מלא חולשות, ואכן רגעיו הטובים ביותר מצטברים למסה קריטית בפתיחה המתמשכת, המלאה בהרפתקאותיו של סארו הילדון, וכמובן בסיום שאותו תוכלו לנחש לבד. זה כולל הרבה מאוד קטעים של קולנוע טהור, נטול דיאלוגים ומרובה פעולות או המחשה של תחושות ומחשבות שחוות הדמויות, וזה כמובן לזכותו אך גם מחליש עוד יותר את הבטן הרכה. עם בוא כותרות הסיום (אין כאן ספוילר), רגע לפני השיר המזויף, מבקש הסרט להזכיר כי מדובר בסיפור אמיתי. אלא שבעשותו כך, הוא הורס בנשיפה אחת את כל מה שבנה - מספר תמונות וקטע וידאו בודד מסיפורו של סארו האורגינל המוצגים על המסך, מצליחים לרגש פי אלף מכל מה שתוסרט ובוים במשך כשעתיים. עוד תזכורת לכמה מקורי ועוצמתי יותר הסרט יכול יהיה להיות אילו היה בוחר באמת ללכת עם סארו בדרך חזרה הביתה.

"סארו - הדרך הביתה" - איפה ומתי לראות?

*#