"ספליט": רעיון טוב מחפש ביצוע שפוי - ביקורת סרטים - הארץ

"ספליט": רעיון טוב מחפש ביצוע שפוי

הסרט החדש של במאי "החוש השישי" הצליח לבלבל את המבקרים, אבל צפייה בו מותירה טעם מר של הולכת שולל. אולי עם במאי, תסריט ושחקן אחר התוצאה הייתה שונה

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ספליט
אורון שמיר, עכבר העיר

בשנים האחרונות קיבע עצמו מ. נייט שיאמאלן, הבמאי ההודי הפועל בארצות הברית, כבדיחה. מי שהחל את הקריירה כמאסטר המתח ואלוף הטוויסטים העלילתיים בזכות ״החוש השישי״ ו״בלתי שביר״, החל להראות סימני דריכה במקום ב״סיינס״ ו״הכפר״, ודעך לגמרי עם רצף מביך למדי הכולל סרטים כמו ״נערה במים״ ״ביום שזה יקרה״ ו״העולם אחרי״. בשנה שחלפה חבר שיאמאלן אל מפיק האימה המצליח ג׳ייסון בלום (״הרוע שבפנים״, ״רוח זדונית״ וגם ״וויפלאש״) והשניים יצרו את ״הביקור״. השנה מגיע שיתוף פעולה נוסף בין חברת ההפקות בלומהאוס לקולנוען, שמתיימר להלך באותו נתיב של אימה המיועדת גם לבני נוער. הסרט נקרא ״ספליט״ אבל הביקורות בארצות הברית דווקא לא היו חצויות בדעתן - רובן נטה אל החיובי כולל כמה טענות כי המאסטר חזר לגדולתו. לאחר צפייה בסרט עצמו, מתגלה שכמו תמיד אצל שיאמאלן, האמת מורכבת הרבה פחות.

» אוסקר 2017 - כל הכתבות» "מאחורי המספרים": בנאליות מרגשת» הנשים שולטות: עתיד הקולנוע הנשי דווקא וורוד» כל הזוכים בפרסי הסאג» "לה לה לנד" ועוד 14: המועמדים לאוסקר» "אור ירח": כל הציפיות מתגשמות בלב» "לב שקט מאוד": קלאסיקה ושמה אניה בוקשטיין»  10 הסרטים הכי סקסיים בהיסטוריה

ההבטחה שבבסיס הסרט היא שהופכת אותו למעניין, וכנראה שימשה גם כמלכודת דבש לשכנוע המפיקים – קחו את סרטי הפסיכופט שחוטף למרתפו נשים צעירות, למשל ״דרך קלוברפילד 10״ מהשנה שעבר, ופצלו את אותו חוטף ל-23 אישיויות שונות. ג׳יימס מקאבוי מגלם את האנטגוניסט, שמתחיל את הסרט בתור דניס הסטרילי, ומדי פעם מדבר ומתנהג כמו גברת פטרישיה, ילד בשם הדוויג ושאר דמויות שלכל אחת תלבושת ומאפיינים משלה. כולם גרים בראשו של אותו אדם, שבמקור שמו קווין, ואחראים לחטיפה של שלוש נערות למטרות שיתבררו בהמשך. שתיים מהנערות (היילי לו ריצ׳ארדסון וג׳סיקה סאלה) מתנהגות כמו חטופות ״רגילות״ בסרטים מעין זה ומחפשות מוצא מן הסיטואציה. השלישית (אניה טיילור-ג׳וי, שהייתה פשוט מדהימה אשתקד בסרט ״המכשפה״) מבקשת ללמוד את המצב לפני שהיא מגיבה. במקביל, על מצבו המחמיר של החוטף שלהן אנו לומדים מהסשנים שלו אצל הפסיכולוגית (בטי באקלי), המודאגת משינויים מסוימים בהתנהגות הפסיכית הקבועה של המטופל שלה.

הרעיון הזה מספיק כדי להוציא לדרך את הסרט, אבל מתגלה בהמשך כשק של הבטחות סרק. ראשית, מקאבוי מגלם ״רק״ שמונה דמויות מתוך ה-23 שהובטחו לנו, ובהשתוללות ניכרת. זהו תפקיד חלומי לכל שחקן עם מנעד, שדי חוזר על עצמו בביצוע של השחקן הסקוטי הנע באופן מודגש בתוך העור של עצמו ומעוות את פניו וקולו כדי להישמע משכנע. יש שניים או שלושה רגעים בהם הוא מצליח לקפץ בין דמויות ללא תעתועי עריכה, אבל קל לדמיין מה שחקן ענק שטרם נשחק מהופעות בסרטים כמו ״אקס-מן״ היה עושה מהתפקיד הזה. מצד אחר, לשם כך הוא היה זקוק לתסריטאי מעט יותר מעודן משיאמאלן, שתמיד משרטט את הדמויות שלו בקווים גסים וכלליים. הדבר נכון גם לכל אלה שלא מגלם מקאבוי, ואת רובן ניתן לסכם בשתי מילים לכל היותר. כתוצאה מכך, הסרט כושל מליצור הזדהות אפילו עם החטופות, והוא מקפיד לעשות זאת מיד בפתיחה עם שורה של החלטות בלתי סבירות של הדמויות והתסריט כאחד. בהמשך קשה מאוד לעבור יחד עם הסרט מהלך רגשי, או אפילו להישאר ברמה סבירה של עניין וריכוז לכל אורכו.

ספליט

למרות שהוא נחשב לאשף מתח, בין אם בצדק או שלא, שיאמאלן הוא לא בדיוק מסוג הבמאים שסרטיו מותירים את הצופים על קצה המושב. הוא ידוע יותר בתפניות עלילה מפתיעות במיוחד, מה שכמובן הופך להיות קשה יותר ויותר מסרט לסרט – כי הקהל כבר מצפה לכך. ״ספליט״ נבנה לקראת שיא של הגעת דמות חדשה שתשנה את חוקי המשחק, לצד מספר תגליות שאמורות לחשוף את המניעים הפסיכולוגיים של כלל הדמויות במערך. הציפייה לאותו רגע קליימטי היא שאמורה להחזיק את המתח, בעוד החשיפות נועדו כדי להצדיק הרבה יותר מדי רגעים בהם הדמויות מתנהגות באופן סתום, תמוה, או סתם מטופש מלהכיל. אלא שהפעם, התוצאה היא לא רק אנטיקליימקס מתמשך במערכה האחרונה, אלא בעיקר טיפול נצלני ודי דוחה בנושאים רציניים וכואבים, המשולבים כבדרך אגב בסיפור שמזכיר יותר צ׳יזבט מסרט של ממש.

נראה כמו מיחזור של עצמו. "ספליט" - טריילר:

אין זה פלא שדווקא שיאמאלן יצר סרט על מישהו שמרגיש כי כל העולם לועג לו באופן קבוע, בעוד הוא רק רוצה לזרוח ולהראות את הפוטנציאל האמיתי שלו. הגיבור המפוצל של הסרט מרבה לסנגר על עצמו כסוג של גאון רב פרצופים שהיקום עדיין לא מוכן לקבל, ומקפיד גם להתבכיין על כך בכל הזדמנות. לא קשה לנחש מה ניסה להביע בכך הבמאי שנותר כמעט היחיד בהוליווד שמחשיב את עצמו ליצירתי או מבריק (ותמיד מלהק את עצמו לתפקיד קטן למרות ששחקן מדהים הוא לא). לצד מוטיב ״אני נגד העולם״, הסרט גם מטיף לדמויות (ולצופים) לחשוף את הפגמים הטבועים בהם כסימן לחוזק, ולא לחולשה, מה שכנראה מוכיח סופית שהיוצר לא סיים את גיל ההתבגרות, או לכל הפחות מכוון לשכבת הגיל הזו כקהל יעד. לא לחינם הסרט מדורג PG-13, מה שמאפשר גם לצעירים לצפות בו, ולכן אין בו יותר מדי מראות מטרידים או אפילו טון בוגר במיוחד. זה רק הופך את הקטעים הקשים בו לעוד יותר בולטים בחולשתם ובנצלנות שלהם, ומקשה להתלהב מהאופן בו בחר הבמאי לסיים את היצירה.

-ספויילרים חלקיים אך מהותיים, למי שלא רוצה לדעת כלום מומלץ להפסיק כאן

ספליט

כיוון שכולם מגיעים לסרט של שיאמאלן בעיקר בשביל הטוויסט האחרון, שאמור להעניק חוויה שלמה, הסיום של ״ספליט״ הוא בבחינת פשע כפול. הפסיכופט שמבטיח כל הסרט שעוד רגע תבוא מפלצת, לא זוכה למסכי עשן מצד היוצר, ולכן אין שום סיבה שלא נאמין שלא תבוא מפלצת. למעשה, עלילות המשנה רק מגבות ומלבות את התחושה שלשם זה הולך. כשהיא אכן מגיעה, זו לא באמת הפתעה, בעיקר כי הסרט לא ממש ניסה או הצליח לבנות עולם ריאליסטי בשום שלב. אבל אז מגיע השוט האחרון, מעין אפילוג המאשר בבירור לכל מי שבטעות חשב כי מדובר בהזיה, שאכן יש מפלצת. כיוון ששיאמאלן מרפרר ברגע זה אל סרט אחר מתוך הפילמוגרפיה שלו, יש כאן לא רק הישענות על הצלחות עבר או מחזור מוצהר, אלא ממש הודעה של במאי בכך שאין לו שום דבר חדש או מעניין לספר, אבל הוא בכל זאת ממשיך.

"ספליט" - איפה ומתי לראות?

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ