המעגל: שמות גדולים, אכזבה גדולה

עלילה מופרכת, תצוגת משחק הזויה (שלא לומר מביכה) והתקדמות צפויה ומשעממת בעלילה. אפילו טום הנקס ואמה ווטסון לא היו יכולים לעזור ל"מעגל" להיות סרט מוצלח

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
המעגל
קשה להעריך מה מגוחך יותר - המשחק, העלילה או העתיד הדיסטופי והמעייף. טום הנקס, "המעגל"צילום: Frank Masi

פעם בכמה זמן נזכר הקולנוע האמריקאי שהעולם שבו אנחנו חיים מלא בדברים ״איומים״ כמו רשתות חברתיות או רדיפה אחר הצלחה. בדרך כלל זה בא לידי ביטוי בדמות סרט יחסית גדול ומתוקשר, המשתמש במסע הפרסום שלו בכל הדברים שהוא לכאורה מבקר. המשל התורן על החברה העכשווית נקרא ״המעגל״, כשם ספרו של דייב אגרס (״לצאת לדרך״, ״ארץ יצורי הפרא״), שגם חתום על העיבוד לתסריט. יחד איתו אמון על היצירה הבמאי-תסריטאי ג׳יימס פונסולדט (״The Spectacular Now״, ״The End of the Tour״) שמתמודד עם האתגר המרכזי בקריירה שלו. העובדה כי שניהם מתמחים בדרמות עצמאיות עם מוטיבים קומיים מובהקים כלל לא ניכרת בסרט העצל, העילג, והאידיוטי להדהים הזה, שבאופן מטופש למדי גם בטוח שהוא דווקא מחוכם.

» המעגל - לשעות הקרנה ומידע נוסף
» וונדרוומן: מופע היחיד של גל גדות
» "שודדי הקאריביים: נקמתו של סלזאר": זהירות סבל לפניך

» הסרטים הגדולים של קיץ 2017

אותו מעגל מן הכותרת הוא שם של תאגיד-על, מעין שילוב בין גוגל, פייסבוק ואפל, למרות שהלוגו שלו מזכיר קצת יותר מדי את זה של חברת התחבורה "אובר". המעגל מציעה למשתמש פרופיל שהוא למעשה איחוד של כל הזהויות והסיסמאות שלו לכדי ישות וירטואלית אותנטית ומאושרת אחת. אם זה לא נשמע מספיק ריכוזי ומחשיד, אל הנעשה מאחורי הקלעים של החברה אנו נחשפים דרך הדמות הראשית. מאי (אמה ווטסון) נוטשת את חייה הסתמיים שמוצגים בחטף ובאופן לא משכנע בפתיחה, לטובת עבודה בשירות הלקוחות. מקום עבודתה החדש הוא אם כל קלישאות ההיי-טק – קמפוס עם טבע מגודר, בניינים סטריליים, פעילויות סחיות של אחרי שעות העבודה, ומצגות של מוצרים חדשים מבית מורשתו של סטיב ג׳ובס, המועברות בידי יושב הראש (טום הנקס) ויד ימינו (פאטון אוסוולט). כדי להתחבב על מעסיקיה ולנסות להתקדם בתוך הארגון, מאי מתנדבת לנסות מוצר חדש - מצלמות זעירות המשדרות מכל מקום לכל מקום וכל הזמן.

מבין כל האלמנטים המרכיבים את הסרט, קשה להכריע מה מבוצע באופן גרוע יותר. ראשית, ישנו העתיד הדיסטופי שמוצג בו, כמובן לכאורה במעטה של אוטופיה, שאין לו שום דבר חדש או מעניין להגיד על ההווה שלנו, שכבר מכיל טלפונים סלולריים או רשתות חברתיות. שנית, ההתנהגות של כל הדמויות בסרט, ללא יוצא מן הכלל, מעוררת גיחוך ומזכירה יותר מכל התנהלות מול שירות לקוחות אמריקאי. זה נכון גם לרגעים בהם הקהל אמור לנוע באי נוחות, וגם לקטעים הרציניים ביותר שכוללים פסבדו-דיון במושגים כמו פרטיות וציבוריות. העלילה מצליחה להפתיע כל פעם מחדש בכמה שהיא צפויה ומשעממת (סוג של הישג כשחושבים על זה), ויש משהו נרפה בכתיבה ובבימוי המבקשים להציג ולהציף את הנושאים העומדים במרכז העלילה.

צפו בטריילר של המעגל:

את התפקידים החלולים נבחרו למלא פרצופים מוכרים, שכושלים בכך פעם אחר פעם. אולי מעריצי ״הארי פוטר״ יוכלו להסביר איך שרדו את נוכחותה של ווטסון במשך שמונה סרטים, אבל כבר אחרי שניים בלבד בשנה הנוכחית קשה להבין אותם. אם ב״היפה והחיה״ ווטסון נדמתה כליהוק לא נכון, בתפקידה המרכזי הנוכחי שלה נדמה שייתכן והבעיה עמוקה יותר. זאת משום שמאי היא דמות שאמורים לחבב בתחילה, ואז לצפות ברתיעה בתהליך הריקבון המוסרי שלה, אך ההיפך הוא הנכון - קשה לפתח אכפתיות כלפי הבחורה המפונקת מראשית הסרט, אבל אפשר לרחם עליה בסיום.

גם בגזרת דמויות המשנה, המצב לא מזהיר. הנקס נתן פה גג יומיים עבודה ונראה כל הזמן כאילו הוא חושב על משהו אחר, ואוסוולט בעיקר מזכיר את איגור, עוזרו של דוקטור פרנקנשטיין. ג׳ון בויגה (״מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר״) מתבזבז בתפקיד ניצב מסתורי, ואלן קולטריין בתור המחזר של הגיבורה פשוט מפדח – זה שהוא הצטלם במשך 12 שנים לתפקיד הראשי ב״התבגרות״, לא אומר שיש קשר בינו ובין משחק מול מצלמה. הדמות היחידה שמעוררת רגש היא אביה החולה של הגיבורה, אבל הסיבה לצמרמורת היא העובדה שגילם אותו ביל פקסטון, שאכן הלך לעולמו מוקדם יותר השנה. מכל בחינה אחרת, הסחטנות הרגשית הגלומה בדמות זו היא פשוט עוד חוליה בשרשרת הכשלונות של הסרט. השיא מגיע בדמות הסיום הכי מטופש שנראה בקולנוע השנה, שלא סתם חותר נגד כל מה שניסה הסרט לבנות במשך כשעתיים, אלא ממש מבטל כל אפשרות לצאת ממנו בתחושה חיובית כלשהי.

» המעגל - לשעות הקרנה ומידע נוסף

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ