"הצד האחר של התקווה": על פליטים וצחוקים אחרים - ביקורת סרטים - הארץ

"הצד האחר של התקווה": על פליטים וצחוקים אחרים

סיפורו של פליט סורי שמהגר אל מדינה ממנה כולם רוצים להגר, הוא הבסיס לדרמה הקומית של אקי קאוריסמקי, שמצליח לביים עוד יצירה אישית וכנה שגורמת לצופה לחשוב על הפליטות שלו

אורון שמיר, עכבר העיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
הצד האחר של התקווה
אורון שמיר, עכבר העיר

היחסים המורכבים של אירופה והפליטים הסוריים המגיעים אליה מן המדינה הנחרבת, זולגים יותר ויותר ממהדורות החדשות אל מסכי הקולנוע. לכאורה, זהו גם המקרה של ״הצד האחר של התקווה״, הסרט החדש שיוצג בפסטיבל הקולנוע של ירושלים במקביל להגיעו לאקרנים. למעשה, הסרט שונה וייחודי בשני אופנים הקשורים זה בזה. ראשית, הוא מתרחש בפינלנד, לא בדיוק היעד הראשון שעולה לכותרות בהקשרי הגירה. שנית, ביים אותו אקי קאוריסמקי, יוצר בעל חותם אישי כה מובהק עד כי הפליט הסורי שבמרכז העלילה בעצם לא מהגר אל פינלנד, אלא אל תוך סרט של קאוריסמקי.

» "זוג יונים": סקסי כמו נייר זכוכית
» "ספיידרמן: השיבה הביתה": כמו אז
» "להציל את נטע": השיא של ניר ברגמן
» כריסטופר נולאן הרס את הקולנוע
» "בייבי דרייבר": מזיע ממאמץ

חאלד (שרוואן חאג׳י) מגיע אל חופי פינלנד באניית פחם, וכאילו נולד מחדש מתוך האבק השחור שמכסה את כולו. אחרי שהוא מתנקה ומסתדר, מבלי לחשוב פעמיים, הוא מסגיר עצמו ברוגע לשלטונות, על מנת לשהות במחסה למבקשי מקלט. זאת בזמן שדנים בבקשתו להיטמע ולהיקלט אחרי שעירו הופגזה והוא נותר לבד בעולם. במקביל, אנו נחשפים אל יציאה לחיים לחדשים של דמות נוספת, גבר פיני מבוגר בשם ויקסטרום (סאקרי קוסמאנן). בפתיחת הסרט הוא עוזב את אשתו ואת חייו הקודמים כסוכן מכירות נודד של בגדי גברים, מנסה להיפטר מן המלאי האחרון. התוכנית שלו תתבהר רק בהמשך, אבל בין משחק פוקר עם טיפוסים מפוקפקים לחיפושים אחר מסעדה כושלת עליה אפשר להשתלט, נחשף גם מצבה של פינלנד. שתי העלילות הללו נפגשות לרגע, ומאז רק מחכות עד לרגע שיתחברו שוב בהמשך.

"הצד האחר של התקווה" - לצפייה בטריילר:

מי שמכיר את קאוריסמקי מסרטו הקודם ״חוף מבטחים״, בו גבר פיני מבוגר אחר פורש חסותו על צעיר אפריקאי המגיע אל חופיה של עיר נמל, יודע למה לצפות. גם בסרט זה סיפור ההגירה הקשה והכואב נתקל בקרירות של האומה הפינית, וכן בהומור העדין של הבמאי. זה אומר שבסצנה של ראיון מול פקידת ההגירה בעלת הפנים החתומות, חאלד משתדל לשמור על איפוק אך מתקשה להסתיר את רגשותיו כשהוא מספר על משפחתו. אפשר להתרגש במקום הפקידה האטומה, או להסתכל על הסיטואציה כולה באופן כמעט קומי בהתחשב בשאלות שהיא מפנה אליו. הסיפור של ויקסטרום מכיל עלילה ורגעי אבסורד קלילים שמזוהים אפילו יותר עם הבמאי, למי שמכיר אותו מסרטיו המוקדמים יותר, כמו ״איש ללא עבר״ או ״עננים נודדים״. אם כי לפעמים נדמה כאילו כל מה שקאוריסמקי באמת רוצה בחיים זה לצלם גברים מבוגרים וארוכי שיער, מנגנים רוקנרול בפינת רחוב או באיזה בר מעושן. האופן בו כל הזהויות הקולנועיות הללו מתקיימות בסרט אחד, יכול ממש לנסוך תקווה לעתיד משותף של הדמויות ושל מה שהן מייצגות.

מה שהופך את ״הצד האחר של התקווה״ מעוד דרמה קומית עם נטייה לרגש, ליצירה בעלת אופי מיוחד, הוא האופן בו כל לאום מתייחס לשונה ממנו. מהצד של חאלד, כפי שהוא מתוודה בראיון מול פקידת ההגירה, אירופה היא אוסף של ארצות דומות ונטולות גבול, כפי שהוכיח מסעו לחיפוש אחותו בו דילג ממדינה למדינה. פינלנד היא חוף מבטחים עבורו ממש כמו כל מקום אחר, שכן הדרך בה הוא תופס ומבין את המערב אינה מחלקת אותו בהכרח ללאומים שונים. כמובן שזה נובע מן היחס הכוללני של המקומיים אל המהגרים שבקרבם, כמו בסצנה עצובה-מצחיקה בה קבוצת לאומנים מכנה את חאלד ״יהודון״, ספק כעלבון וספק עקב טעות אנטישמית בזיהוי, או בפנייה של הפינים אליו כאל ״קאלה״, מעין גרסה פינית יותר של השם הערבי.

הצד האחר של התקווה

חוכמתו האמיתית של הסרט היא להבין שכולם בו צודקים, ובכפר הגלובלי אין באמת שוני מהותי בין זהויות. כשאחת הדמויות אומרת שהיא רוצה לטוס למקסיקו סיטי כדי ״לשתות סאקה ולרקוד הולה-הולה״, אפשר ללעוג לבורות התרבותית שלה, אבל גם להתעמק באמירה ולהבין שסממנים מאין אלה הם כבר לא ייחודיים לאף מקום או אומה. ובזמן שהפינים חולמים על חיים אחרים, ויותר מדמות אחת מבקשת לטוס הרחק לתרבות אחרת שקורצת לה, המוני מבקשי מקלט היו מתחלפים איתם בשמחה.

"הצד האחר של התקווה" - איפה ומתי לראות?

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ