אורון שמיר, עכבר העיר
אימא
מתמסרת במלואה לתפקיד. ג'ניפר לורנס, "אמא!"צילום: Paramount Pictures
אורון שמיר, עכבר העיר

הבמאי דארן ארונופסקי אינו זר להאשמות או מחמאות בסגנון ״שנוי במחלוקת״ או ״מפצל קהל״, בתור מי שחתום בין היתר על ״רקוויאם לחלום״ ו״ברבור שחור״. אבל נדמה שבמקרה של סרטו החדש, היוצר יכול להיות גאה בעצמו במיוחד בכל הקשור לעוצמות הרגש שהשיח סביבו מעורר, לחיוב ולשלילה. מאז שהוקרן בבכורה בפסטיבל ונציה, ולאחר מכן בפסטיבלי קולנוע נוספים כולל זה של חיפה, קנה לעצמו הסרט שונאים קולניים ומעריצים נלהבים. כרגיל במקרים כאלה, הכי טוב הוא לבדוק בעצמכם על מה המהומה, אבל כדאי לדעת לאן נכנסים.

» למה כל העולם כולו מאוהב בג'ניפר לורנס?
» מיילס טלר: הכוכב הכי רגיל בהיסטוריה
» "קו הדממה": להוליווד נגמרו הרעיונות לסרטים
» "מכתוב": סרט בורקס הומו-אירוטי
» "בלייד ראנר 2049": מתאמץ מדי

על פניו, הסרט מתמקד בזוג אוהב (ג׳ניפר לורנס וחוויאר בארדם) המתגורר בבית ישן בסביבה פסטורלית. האישה שיפצה ומתחזקת את הבית, שהיה פעם של אהובה ונשרף עד היסוד, בעוד הבעל מנסה להתגבר על משבר כתיבה ולחזור ליצור. חיי השניים עוברים טלטלה עקב הגעת שורה מוזרה של אורחים אל מעונם. תחילה זהו רופא עם אובססיה משונה לבעל (אד האריס), בהמשך מגיעה זוגתו (מישל פייפר) המעמתת את בעלת הבית עם נשיותה במספר דרכים, ובהמשך נדמה שזרים משתלטים על המקום והופכים אותו לשלהם. לכל אורך הדרך, האישה מתקשה להבין מדוע בעלה משתף פעולה עם האורחים ומהי האובססיה ההדדית שלו אליהם ושלהם אליו.

על פני השטח, ״אמא!״ הוא דרמת יחסים במסווה של סרט אימה. כסרט על זוגיות, בוחן ״אמא!״ את הקשר בין הדמויות הראשיות כפי שהוא נראה בעיני אחרים, או כיצד החלטות יחידניות שלוקח הגבר משפיעות על שניהם, מערערות את הקרקע תחת ביתם. כך צפים ועולים פחדים וחששות הקיימים בכל זוגיות - הפחד להפסיק להיות נחשקים, להיות משניים בחיים של האחר או לאבד אותו/אותה, ולאבד את הבית ואת התחושה של בית. הפחדים האלה מלבים את מדורת הז׳אנר של הסרט, הנטוע כאמור בעולם האימה איפשהו בין מותחן פסיכולוגי למעשיה על פלישת זרים הביתה.

"אמא!" - לצפייה בטריילר:

קרדיט: Paramount Pictures

כסרט המלא בדלתות חורקות והצצות מעבר לפינה בציפייה או חשש שמישהו יקפוץ על הגיבורה והצופים, מדובר ביצירה האפקטיבית ביותר שנראתה השנה בתחום. ככה זה כשמאסטר אמיתי של קולנוע (ותגידו על ארונופסקי מה שתרצו אבל האיש מוכשר כמו שד) עוסק בז׳אנר שתמיד נחשב לאנדרדוג – הוא מעלה אותו לרמה של אמנות. בעזרת הצילום המפעים של שותפו הקבוע מתיו ליבאטיק, ארונופסקי לא מרפה מן הגיבורה שלו ומאלץ את הצופים להיות אתה כל הזמן ובכל מצב. ומדובר בגיבורה שכלואה בבית באמצע שום מקום, ונאלצת להתמודד לאורך כמעט שעתיים עם רצף של התרחשויות על-טבעיות שמחכות להסבר בסיום היצירה.

אמא, ג'ניפר לורנס וחוויאר בארדם
אם מתעלמים מחוסר המציאותיות מגלים יצירת אמנות. ג'ניפר לורנס וחוויאר בארדם, "אמא"צילום: Paramount Pictures

בגלל השילוב בין גיבורה המצויה בסיטואציות מתמשכות של בלבול ותמיהה וכמה רגעים אלימים למדי מבחינה תכנית וקולנועית כאחד, הסרט בהחלט עלול להרתיע. מה גם שארונופסקי יודע לייצר סחף בלתי רגיל אל תוך ההתרחשות ואינו מרחם על הקהל או על הדמויות שלו. אבל מי שיבחרו להתמסר לסרט, ובכך יוותרו על חיפוש אמינות ריאליסטית לטובת היגיון פנימי שהולך ונבנה, ימצאו בו משמעויות נוספות ודיונים רבים בחוויה האנושית. מבלי לגלוש לספוילרים, אפשר לומר שהעלילה היא רק מטאפורה ומצע לרעיונות של הבמאי לגבי שלל נושאים - בהם דעותיו על דת ואמונה עיוורת, יחסי האדם וכדור הארץ בדגש על אקולוגיה ואמא אדמה, מקומה של ההשראה בחייו של יוצר ויחסיו עם הקהל מחד ועם יצירתו מאידך, ובעיקר ניסיון מחודש לספר את סיפור הבריאה.

עוד בנוגע לרובד המטא-קולנועי, שווה להזכיר ש״אמא!״ הכיר בין הבמאי והכוכבת שלו ודווקא אחרי החוויה הזו הפכו לזוג בחיים. לורנס בהחלט נותנת את כל כולה לתפקיד ולבמאי שלה, שמצדו אולי מעניק לעצמו מעמד של יוצר ובורא כאילו היה אל. אבל הדעות שלו על אופיו של האל ועל האופן בו יוצרים מנצלים את מקורות ההשראה ואת שותפיהם ליצירה אינן חיוביות במיוחד. לכן, ״אמא!״ אולי עשוי להכעיס במבט ראשון אבל אם גם מקשיבים למה שיש לו להגיד מתגלה שזו לא הייתה הכוונה היחידה ובעיקר זוכים לחוות קולנוע שובר עצמות ומוסכמות.

"אמא!" - איפה ומתי לראות?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ