רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל": הנאה רציפה ומתונה

ללא קשר עלילתי לסרט המקורי, עם הרבה הומור פיזי ומסרים בעלי ערך לקהל הצעיר - "ג'ומנג'י" החדש לא דורש הרבה חשיבה מצופיו ואולי טוב שכך

תגובות
מהלך על חבל דק. מתוך "ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל"
יח"צ

מי שהיו ילדים או הורים בשנת 1995 ודאי זוכרים את "ג'ומנג'י" - הסרט על משחק הלוח המכושף שהפך עיירה שלווה בניו המפשייר לג'ונגל פראי. כמו כל סרט אמריקאי כנראה שגם תורו הגיע להתמחזר, כלומר לקחת את חומר הגלם המקורי ולהפוך אותו למשהו חדש לגמרי שבמקרה גם נושא שם מוכר. זה לא יפליא כלל אם יתגלה שהתסריט של "ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל" נכתב במקור ללא שום קשר לסרט הקודם, ושופץ כדי להיות המשכון לעלילות של לפני יותר מ-20 שנה וכך לזכות באור ירוק להפקתו. כולל מעורבות של סקוט רוזנברג, שחתום על "ג'ומנג'י" המקורי, כאחד מארבעה תסריטאים. אבל אם השם "ג'ומנג'י" לא אומר לכם דבר, זה ממש לא הולך לפגום בצפייה.

» "ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל" - לכל הפרטים ומועדי ההקרנה
» "איש ושמו אובה": מטפל בעצב בעזרת הומור
» "מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי": עשוי ללא רבב
» "אל האור": מעורר את כל החושים
» 10 סרטים שיביאו את החורף

ג'ומנג'י, משחק הלוח שמירר את חיי הדמויות בסרט האייקוני שקרוי על שמו, חוזר בפתיחת הסרט הנוכחי בתור משחק קונסולה בסגנון נינטנדו או אטארי. העלילה מקפצת משנות ה-90' אל זמננו אנו, כדי להתמקד בארבעה תיכוניסטים: חובב משחקי מחשב (אלכס וולף), ספורטאי (סרדריוס בליין), חרשנית (מורגן טרנר) ואחת שהיא פופולרית מכדי לשים לב לקיומם של אחרים (מדיסון אייסמן). הארבעה מוצאים עצמם בריתוק, ומגלים את אותו משחק שטני בשם ג'ומנג'י המבקש מהם לבחור ארבע דמויות ולצאת להרפתקה בג'ונגל. מרגע שזה קורה, התיכוניסטים הופכים להיות האווטארים שבחרו, ובאופן אירוני: הגיק נהיה להרפתקן שרירי ואמיץ (דוויין ג'ונסון), האתלט לנושא כליו קטן הקומה (קווין הארט), החנונית ללוחמת סקסית (קארן גילאן) ומלכת הכיתה לגבר מבוגר עם משקל עודף (ג'ק בלאק). הם יצטרכו ללמוד מהר את נקודות החוזקה והחולשה של הדמויות, שכן הג'ונגל בו הם תקועים מנסה להרוג אותם בכל מיני דרכים ויש לכל אחד מהם מספר מוגבל של "חיים" במשחק המחשב אותו הם חייבים להביס כדי לשוב למציאות.

בסרט המקורי של "ג'ומנג'י" אמנם כיכב רובין וויליאמס, שינוח על משכבו בשלום, אבל קשה לומר שהוא היה מצחיק במיוחד. מפחיד, מטריד וקצת מטופש יהיו מילים מתאימות יותר לתיאור החוויה ההיא, וכך כנראה שגם ראשי האולפן זוכרים זאת. לכן הם החליטו על כיוון מבורך של קומדיית פעולה והרפתקאות. משימת הבימוי הוטלה על ג'ייק קאסדן ("מורה רעה", "סקס טייפ"), יוצר קומי מובהק שהבאתו היא סוג של הצהרת כוונות. הדבר נכון גם לגבי השחקנים שנבחרו: דוויין ג'ונסון וקווין הארט כבר כיכבו זה לצד זה בקומדיית האקשן "סוכן וחצי", ג'ק בלאק מזוהה בעיקר עם סרטים מצחיקים הפונים לקהל צעיר (לאחרונה "צמרמורת"), והופעות אורח של הקומיקאי הניו זילנדי ריס דרבי ("טיסת הקונקורד") תומכת אף היא בתיאוריה. אבל כמו שקורה הרבה פעמים לאחרונה בהוליווד - כוונות לחוד ומציאות לחוד.

השחקנים בהחלט עושים את המוטל עליהם מבחינה קומית, בעיקר הצימוד הפיזי מאוד של ג'ונסון את הארט, עם בלאק בתפקיד גונב ההצגה באחד מהתפקידים היותר נסבלים מאז ומעולם. על החלק של האקשן אחראים כצפוי ג'ונסון וגילאן (הלא היא נבולה מ"שומרי הגלקסיה") - דבר שקורה בכל פעם שהסרט מתחיל לאבד פוקוס. ככה זה כשצריך לזגזג בין עלילה דרמטית שהופכת לקומית אודות תיכוניסטים שלא מכירים יותר את הגוף שלהם, סיפור מסגרת של משחק המחשב המנסה להקשות עליהם לנצח אותו, ועלילת המשנה המיותרת לחלוטין של נבל נוסף (בובי קנאבלה). כתוצאה מכך, הסרט מהלך על סף תהום שאם ייפול אליה יהפוך למטופש מלהכיל, ומנסה לשמור על רמת הנאה רציפה ומתונה. לטובת זאת מוקרב ההיגיון הפנימי שהוא בונה, שכן הגיבורים הם אמנם דמויות ממוחשבות אבל משום מה יש להן צרכים כמו לאכול או להתפנות. למעשה, הדבר היחיד ששווה לעקוב אחריו הוא כמה חיים נשארו לכל דמות, ומה שהכי כדאי לזכור הוא מה הן החולשות שלהן.

זגזוגים בין דרמה לאקשן. מתוך "ג'ומנג'י: שורדים בג'ונגל"
יח"צ

זאת משום שבענייני חוזק וחולשה, שווה לציין שבין בדיחה לגיחוך הסרט מתיז על המסך כמה וכמה מסרים שיפה לראות בסרט המיועד בעיקר לקהל צעיר. בין היתר: כיצד הבחירות שלנו בחיים מעצבות אותנו כבני אדם, מדוע לא כדאי לשפוט זרים לפי הופעתם בלבד ואיך אומץ יכול להוביל להגשמת המטרות שלנו. מצד אחר, זה נראה כאילו תרבות התקינות הפוליטית שיבשה לחלוטין את דעתה של האומה האמריקאית, והכל כאן יוצא קצת הפוך על הפוך. הדמות הנשית היחידה במשחק אמנם תתרעם על הבגדים החושפניים שלה, בביקורת על הסקסיזם שבמשחקי המחשב בפרט ואולי גם עולם הבידור בכלל, אבל זה לא שהיא תטרח לעשות בקשר לזה משהו רוב הזמן. אולם, אין מה לחשוב יותר מדי על סרט שמבקש שלא תחשבו בו בכלל, ולפחות למשך כשעתיים גם זה יכול להיות נחמד מדי פעם.

*#