"שרקיה": סרט שאסור להחמיץ

"שרקיה", סרט הביכורים של עמי ליבנה, הוא מעשה אמנות, החורג בהרבה מתיאור הסיפור המובא בו

אורי קליין
אורי קליין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
אורי קליין
אורי קליין

"שרקיה", סרטו העלילתי הארוך הראשון של הבמאי עמי ליבנה, הוא מעשה ידי אמן. הסרט, המבוסס על תסריט מאת גיא עפרן, יכול היה להיות אך ורק מנשר חברתי ופוליטי, המוחה נגד יחסה של המדינה לתושביה הבדואים, המתגוררים בכפרים לא מוכרים בנגב שמועדים להריסה בהתראה מיידית. אילו היה הסרט רק מנשר שכזה, שמפורט בפנינו בהגינות מכובדת, גם אז היתה לו חשיבות לפחות מבחינת המחאה הכלולה בו; ואמנם, המוצג בו מקומם, שובר את הלב אך נמנע מסנטימנטליות ויש בו אף מידה של אירוניה המכוונת כלפי הממסד וניסיונותיו הנואלים לעשות סדר בהסדרי המחיה של הבדואים בנגב. ואולם, "שרקיה" הוא לא רק סרט שכזה. הוא הרבה יותר מסרט שהוא רק כזה.

כוחו של "שרקיה" נובע מהאופן שבו ליבנה מציג את הסיפור שמתואר בו, ואף יותר מכך מהאופן שבו הוא מתבונן במציאות שבה הסיפור מתרחש, בנופיה ובדמויותיה. "שרקיה", וזה נדיר ומרשים במיוחד כאשר מדובר בסרט ראשון של יוצר שהיה אלמוני מבחינתי עד כה, מונע על ידי חזון קולנועי אמנותי שהממד החזותי ממלא בו תפקיד מרכזי. זהו חזון שניכרים בו תבונה, משמעת, הכרה עמוקה של מהות האמנות שבה ליבנה עוסק והידע כיצד ליישם הכרה זו על המציאות המתוארת בסרט.

מתוך "שרקיה"צילום: עמית ברלוביץ'

גיבור "שרקיה" הוא כמאל (עדנן אבו ואדי, שלא היה לו שום ניסיון משחק קודם, ונוכחותו בסרט משתלבת בחזונו הכולל), רווק שמתגורר בצריף הבנוי מיריעות פח וקורות עץ באחד מאותם כפרים לא מוכרים בצד אחיו וגיסתו. גנרטור מפיק את החשמל שבעזרתו דולק אור בצריף וניתן לצפות בטלוויזיה, אחת לכמה זמן כמאל נוסע מרחק רב בטרקטור שלו כדי לקנות מים ומסיע אותם לצריפו במכל גדול.

כמאל שירת בצה"ל ועובד כמאבטח בתחנה המרכזית של באר שבע. הבוס הישראלי שלו ועמיתיו מתייחסים אליו כאחד מהחבר'ה, אך כמאל מתוסכל, מכיוון שהוא מופקד על אבטחתה של אחת הכניסות הצדדיות של התחנה ושואף לעלות בדרגה ולהיות למאבטח של הכניסה הראשית שלה. יש משהו נוגע ללב בכך שזהו חלומו הגדול של כמאל, שבמשך הסרט אף נוקט מעשה נועז למדי כדי לנסות לממש אותו.

כמאל, לפחות מבחינה מקצועית, משולב במציאות הישראלית הסובבת אותו, אך ערב אחד, בשובו לביתו מיום עבודה, הוא מוצא צו הריסה מודבק על אחד הצריפים בכפר. הסרט, בהמשך לתיאור שגרת חייו ועבודתו של כמאל, יתאר את ניסיונו למנוע את רוע הגזירה שהוטלה על כל תושבי הכפר.

זו העלילה כולה, שעליה מעצב ליבנה את סרטו מבלי ליפול למהמורות שנושא הסרט והמציאות שהוא מתאר היו עלולים להציב בפניו. ליבנה מתאר את מציאות חייו של כמאל ואת יחסיו עם הסובבים אותו, משפחתו, שכניו, ללא נימה של התנשאות ובלי להתפתות לאף שמץ של אקזוטיקה פולקלוריסטית.

מבטו של "שרקיה" ישיר וסגנונו ריאליסטי לכאורה, אך ליבנה הולך בסרטו הראשון בדרכם של הבמאים שהכירו בחשיבותו העליונה של המבט בקולנוע וידעו כיצד לתרגם את המציאותי המתועד בסרטם לאותו משהו נוסף שהתואר אמנותי יאה לו. ליבנה יודע כיצד להתבונן, אם זה במקום מגוריו של כמאל, אם במדבר שסובב אותו ואם בתחנה המרכזית שבה הוא עובד. הוא יודע כיצד להתבונן באתרים אלה מהמרחק הנכון ומהזווית הנכונה כך שהם נמלאים משמעות נוספת.

כאן צריך לחלוק מחמאות רבות לצלם של הסרט, בועז יהונתן יעקב, מטובי הצלמים בארץ, כפי שכבר הוכיח בסרטים כגון "חופשת קיץ" ו"עג'מי". עבודתו המצוינת תורמת רבות להצלחתו של "שרקייה". יותר אפילו מאשר שיאיו הדרמטיים של הסרט נחרתים בזיכרון המראות שלו, כמו למשל המראה של המדבר שכביש סלול חוצה אותו והתנועה הדלה בו יוצרת תחושה של נטישה בשום-מקום.

מחמאות מגיעות גם לעורך הסרט, זוהר סלע. "שרקיה" פועל בקצב משלו, קצב שאיננו רגילים לו לרוב בקולנוע הישראלי, המותאם למקום שבו הסרט מתרחש, לשגרת חייהן של הדמויות המאכלסות אותו ולמצוקה שפוקדת אותן. זוהי יצירה קולנועית בעלת סגנון משלה, לא תופעה שכיחה בסרט ביכורים, והסגנון מעיד על כישרון בוגר, שאני מחכה כבר למימושו הבא.

"שרקיה" איננו מסוג הסרטים שהקהל לרוב נוהר לצפות בהם, אך אל תיתנו לו לחלוף על המסכים מבלי לזכות בהכרה שהוא ראוי לה. אינני נוהג לרוב לכתוב דברים שכאלה, אך לכו לצפות ב"שרקיה", כדי שבעתיד סרטו של ליבנה לא יהיה אחד מאותם סרטים ישראליים שהחמצנו והם מחכים שיגלו אותם מחדש. המדובר, אחרי הכל, במעשה אמנות.

"שרקיה". בימוי: עמי ליבנה; תסריט: גיא עפרן; צילום: בועז יהונתן יעקב; מוסיקה: אסיף צחר; עריכה: זוהר סלע; שחקנים: עדנן אבו ואדי, עדנן אבו מוחרב, מייסה עבד אל-הדי, אלי מנשה

כתבות מומלצות

איור: עמוס בידרמן

דלתות מסתובבות: הנוטש, החוזרת באופן חלקי והיושב על הגדר

יצחק לבני, 2016

מדובר בכישרון מפתיע של סופר גדול. זה הספר שאני הייתי רוצה לכתוב

נעה ודוד שיסל. בזכות הסרט צבי בהחלט מאוד נוכח

"שואלים אם יש קשר לשיסל. אני אומר שאני הבן שלו, וישר עולה חיוך"

ויטמינים ותוספים בחנות פארם

כן, מדובר בסוג של אובססיה. זו רשימת תוספי המזון שאני לוקחת

אלן קאמינג ב"החבר הגאון שלי מהתיכון". כל זיכרון ילדות מחייב בדיקת עובדות

מרענן לראות טאץ' קומי בז'אנר שלא מצטיין בחוש הומור

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ

כתבות שאולי פספסתם

בת ים

שתי דירות במחיר אחת: האם זהו עתיד תחום הפינוי-בינוי?

אפליקציית קלארנה. החברה נמצאת במגעים לגיוס סבב חדש לפי שווי שנמוך בכ-30% מהשווי שקיבלה לפני שנה בלבד

"היערכו לגרוע מכל": נבואות החורבן בהיי-טק מתחילות להגשים את עצמן

בניין דירות בחולון

לקחתם משכנתא בחודשים האחרונים? גם אתם כבר שילמתם על עליית הריבית

"כשבאנו לקבל משכנתא לרכישת הבית, התברר שהבעיה לא פשוטה כלל"

הריבית במשק מזנקת – מה כדאי לעשות עם ההלוואות שלקחתי?

המשווקים של פוליסות החיסכון הם סוכני הביטוח, שנהנים מעמלות שמנות

"הציעו לי להעביר את החיסכון מאלטשולר. האם כדאי לי?"