רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"האיש שהפיל את הבית הלבן" מפספס את התהליך הדרמטי שעובר גיבורו

"האיש שהפיל את הבית הלבן" מתמקד בצד של "גרון עמוק" שטרם סופר בקולנוע. חבל שהסרט לא מתעכב על התהליך שהוא עובר מסוכן נאמן למדליף סודות מדינה

מימין לשמאל: דיאן ליין, ליאם ניסן ואייק ברינהולץ ב"האיש שהפיל את הבית הלבן". כדאי להתכונן בבית
באדיבות סרטי יונייטד קינג
12תגובות

לצפייה ברשימת הכתבות
שלכם בעמוד הארץ שלי

כשמארק פלט, צעיר שאפתן שהגיע לוושינגטון מאיידהו הכפרית ב–1938, עבד בלשכת הסחר הפדרלית הוא נשלח למשימה שתשנה את ההיסטוריה האמריקאית: לבדוק אם מותג נייר טואלט בשם "רד קרוס" מטעה את לקוחותיו. פלט ערך בדיקה מקיפה וחזר עם שלוש מסקנות: רוב האנשים משתמשים בנייר טואלט, רוב האנשים לא אוהבים ששואלים אותם לגבי זה, והגיע הזמן שיתפטר כדי להימנע ממשימות דומות. כך הוא התגלגל לקריירה חדשה בבולשת, שבמהלכה טיפס לצמרת הארגון, קיבל תפקיד מרכזי בחקירת פרשת ווטרגייט, ובסתר הפך למדליף המכונה "גרון עמוק" שהביא להפלת הנשיא ריצ'רד ניקסון.

לכל אורך הדרך, כמו במקרה נייר הטואלט, כלל לא היה מובן מאליו שפלט יעשה את מה שעשה. רגעים קטנים שלעתים רק בדיעבד נראים גדולים מרכיבים כל סיפור חיים. כיוון שהוא לא היה איש ציבור ואפילו לא עיתונאי, אלא עובד מדינה, לעתים הוא נראה כמו אדם פרטי שקיבל החלטות אישיות. אלא שכפי שמדגים זאת הסרט "האיש שהפיל את הבית הלבן", בעשורים האחרונים של חייו פלט רק העמיד פנים שהוא אדם פרטי, ובפועל הוא היה דמות היסטורית. למעשה הוא היה פנסיונר אנונימי עד 2005 כשהחליט בגיל 91 לחשוף את זהותו כ"גרון עמוק". כלומר, אם היה מת בשיבה טובה עד גיל 90, ייתכן שלא היינו שומעים עליו אי פעם.

Mark Felt Official Trailer - דלג

אבל פלט בחר להיחשף ואף הספיק לפרסם לפני מותו אוטוביוגרפיה המציגה את הצד שלו בפרשת ווטרגייט. הבמאי והתסריטאי פיטר לנדסמן, לשעבר עיתונאי עם ניסיון בבימוי ביוגרפיות ("בלתי הפיך" בכיכוב וויל סמית ו"פארקלנד" העוסק ברצח ג'ון קנדי), מיהר להשיג את הזכויות לתסריט כבר ב–2006, אבל ההפקה יצאה לדרך רק כעבור עשור. התרבות הפופולרית כבר גדושה בייצוגים של ווטרגייט, רובם התמקדו בריצ'רד ניקסון, בעוד הסרט "כל אנשי הנשיא" הציג את גרסתם של שני עיתונאי "וושינגטון פוסט", בוב וודוורד וקרל ברנשטיין, שחשפו את הפרשה לא מעט בזכות ההדלפות של פלט. כעת הגיע תורו הקולנועי של המדליף, שאותו מגלם ליאם ניסן.

על אף כל האנקדוטות המעניינות מסיפורו של פלט, בעיקר כיצד טיפס בסולם הדרגות של האף־בי־איי עד שהפך ליד ימינו של המנהל ג'יי אדגר הובר, הסרט קופץ ישר לווטרגייט. העלילה מתחילה בנקודה סמלית — מותו של הובר, כאשר פלט בן ה–59 מפקח על השמדת כל התיקים הסודיים שאסף הובר על שלל אישי ציבור כמעין פוליסת ביטוח סחטנית. הנחתו של פלט שבתור מספר 2 בבולשת תפקידו של הובר שמור לו, התבדתה כשניקסון הצניח מינוי פוליטי. הנשיא מעולם לא אהב את הכוח של האף־בי־איי, שנהנה מאוטונומיה מרחיקת לכת, ולכן העמיד בראשו את העסקן הפוליטי פאט גריי. האכזבה הגדולה של פלט, שזוכה לביטוי רק דרך אשתו אודרי בגילום דיאן ליין, משמשת את הסרט כפתיח ראוי לתהליך שעבר מסוכן נאמן ושתקן למדליף סודות מדינה.

למרבה הצער, הסרט לא מעמיק את החיטוט במהפך הרגשי ומיד קופץ למנה העיקרית — הפריצה למשרדי המפלגה הדמוקרטית במלון ווטרגייט, שחקירתה הוטלה על הבולשת. במהרה מבין פלט, שאחראי על החוקרים, כי הפריצה מגיעה עד הבית הלבן, אלא שהמנהל החדש של האף־בי־איי מזהיר אותו לא להרחיב את חקירתו ואף דורש ממנו לסיים את החקירה בתוך יומיים. הניסיון לבנות דרמה ומסתורין סביב התפתחות החקירה הוא די מיותר, כיוון שהפרשה מוכרת מספיק לרוב הצופים, וגם אם לא — התשובה לתעלומה מופיעה בשם הסרט. למרות זאת, עדיין מומלצת היכרות מוקדמת עם גיבורי הפרשה לפני הצפייה, כיוון שהסרט גדוש בדמויות משנה שהולכות ובאות מבלי לספק הסבר. העובדה שכל דמות זוכה לאזכור מלאכותי של שמה המלא מדגישה שלנדסמן פונה בעיקר לאנשים שהפרשה מוכרת להם היטב ומספיק להם לשמוע שם כדי לדעת לאן הרוח נושבת.

גרסה חד־צדדית

בעוד הסרט "כל אנשי הנשיא" התמקד בעבודת העיתונאים וודוורד וברנשטיין שעמלו במשך חודשים לגלות מי עומד מאחורי הפריצה, "האיש שהפיל את הבית הלבן" מבקש לספר את סיפורו של מקור עיתונאי. ניסן הוא ליהוק מצוין לתפקיד של סוכן קשוח עם שיער אפור וקול סמכותי, אבל התסריט שקיבל לידיו מונע ממנו לבטא כראוי את המטמורפוזה שאנחנו רואים אצל פלט ולא ממש מבינים. ההיצמדות לגרסתו של המדליף מייצרת גרסה חד־צדדית והופכת אותו לגיבור אידיאליסט חף מאינטרסים, אבל גם זו יכולה להיות בחירה לגיטימית. אלא שלנדסמן לא מתעכב על התהליך הנפשי הכרוך בכך והופך את המפנה של פלט לעניין טכני שמתרחש על רקע תאורה אפלולית.

ליאם ניסן בתור מארק פלט ב"איש שהפיל את הבית הלבן"
באדיבות סרטי יונייטד קינג

העיסוק בפרופיל הפסיכולוגי של המדליף — איש הממסד שיוצא נגד המערכת בשם אותם אידיאלים שהיא אמורה לייצג — הוא מרתק ורלוונטי מתמיד. דמותו של "גרון עמוק" מעלה דילמה מוסרית שמעסיקה אזרחי דמוקרטיות עוד יותר במאה ה–21 המרושתת, שבה הדלפה הפכה לעניין פשוט. זה לא משנה אם דנים במקרים אמריקאיים כמו אדוארד סנודן וצ'לסי מנינג או ישראליים כמו ענת קם ומרדכי ואנונו ואפילו דוגמאות קטנות יותר כמו חיילי "שוברים שתיקה". האם נאמנות למדינה או למוסד ציבורי פירושה ציות עיוור או מצפן מוסרי פנימי? מה עושים כשיש פקודה בלתי חוקית, ומי הסמיך כל עובד מדינה לפעול כראות עיניו?

פלט היה יד ימינו של הובר וראה באף־בי־איי מוסד טהור ובעל חשיבות מכרעת לדמוקרטיה האמריקאית. הפרת הסודיות שעליה נשבע היא לא עניין של מה בכך עבורו, וההחלטה לבגוד בארגון ובחבריו לעבודה בשם אידיאל היתה קשה ודרמטית. בהיעדר תסריט רגיש ומעודן, על ניסן הוטלה המשימה הבלתי אפשרית לבטא את התהליך הרגשי הזה על דרך המצמוץ. על הדמות של בתו שברחה מהבית ועל דיאן ליין הוטלה המשימה לבטא במקומו את התסכול שהוא מסתיר, אך ללא די זמן מסך אין להן סיכוי.

בכל זאת מדובר בסרט שכדאי לראות, בגלל חשיבותו כמסמך היסטורי שנשאר רלוונטי. מי שבקיא בפרשת ווטרגייט עשוי להתעניין בצד של "גרון עמוק" שטרם סופר בקולנוע, ומבחינה זו "האיש שהפיל את הבית הלבן" עושה את עבודתו בהצגת הסיפור. אחרי כל כך הרבה סרטים על שחיתות ועל עיתונאים בכלל, ההתמקדות בסיפורו של מדליף היא מעניינת כשלעצמה. ואולם כדאי לבוא עם ידע מוקדם לגבי הפרשה, סקרנות לגבי היסטוריה אמריקאית או לפחות לצפות ב"כל אנשי הנשיא" כשיעורי בית. אחרת, זה עשוי להרגיש כמו ספיישל גדוש מדי של ערוץ ההיסטוריה עם שחקן ראשי שמפתיע לטובה.

"האיש שהפיל את הבית הלבן". בימוי ותסריט: פיטר לנדסמן; צילום: אדם קימל; מוזיקה: דניאל פמברטון; משחק: ליאם ניסן, דיאן ליין, מייקל סי. הול, טום סייזמור. 103 דקות

 דיאן ליין וליאם ניסן
באדיבות סרטי יוני


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות