שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
צ'דוויק בוזמן בדמות הפנתר השחור
צ'דוויק בוזמן בדמות הפנתר השחורצילום: Film Frame / Marvel Studios 2018
נתנאל שלומוביץ
נתנאל שלומוביץ
  • שם הסרט: הפנתר השחור
  • במאי/ת: ריאן קוגלר
  • שנה: 2018
  • ז'אנר: פעולה
  • ארץ: ארצות הברית
  • דירוג: 4 כוכבים

הוא בראש ובראשונה רגע היסטורי בתרבות האמריקאית. סרטי גיבורי־על משמשים כפנטזיה מעצימה לילדים, אבל לא רק להם. כמו שעשה "וונדר וומן" עבור נשים ובעיקר ילדות רבות, גם הפעם מדובר בסרט גיבורי־על שלוכד את רוח התקופה רק מעצם היעדר גבר לבן בתפקיד הראשי. הסרט החדש, שבו רוב השחקנים שחורים וגם הבמאי, כבר מקבל שבחים ונראה שהוא מצדיק את ההייפ.

היקום הקולנועי של מארוול, שזהו סרטו ה–18, מפגין סימני תשישות ובלאי כבר זמן מה. העובדה שכל העלילות והדמויות מתקיימות באותו עולם, לצד הכללים הנוקשים של האולפנים, מטילים מגבלה קשה על יוצרי הסרטים השונים לסטות מפס הייצור של מפעלי מארוול. מעטים מצליחים להשתחרר מהכבלים, והאחרון להתבלט היה "ת'ור: ראגנארוק" בבימוי טאיקה וואטיטי שהצליח להפיח רוח חיים בדמות היבשושית.

ריאן קוגלר קיבל את ההזדמנות לביים ואף לכתוב את התסריט ביחד עם ג'ו רוברט קול. קוגלר בן ה–31 התפרסם בזכות סרטו המצוין "תחנת פרוטוייל", המשחזר את יומו האחרון של צעיר מאוקלנד שנורה למוות בידי שוטר. ההצלחה איפשרה לקדם את סרטו השני, "קריד", שבו הקים לתחייה את סרטי רוקי עם גיבור שחור במרכזו. קוגלר לא הסתיר את רצונו לעבד לקולנוע את גיבור־העל השחור הראשון שהופיע בקומיקס של מארוול ב-1966, שאת דמותו העריץ בילדותו. צ'דוויק בוזמן לוהק לתפקיד וכבר גילם אותו ב"קפטן אמריקה: מלחמת אזרחים", אך על קוגלר הוטלה המלאכה ליצור לפנתר עולם משלו. ואת זה הוא עשה היטב.

הארץ סאבלט

העלילה מתרחשת רובה ככולה בממלכה הדמיונית ווקאנדה בלב יבשת אפריקה. היא דמיונית לא רק במובן שאין מדינה כזו במציאות, אלא גם בגלל שהיא נסתרת מן העולם. כמו אטלנטיס, אבל ביבשה. תושבי הממלכה הסודית גילו מתכת נדירה לפני שנים ובעזרתה הסוו את עצם קיומה, כך שהעולם משוכנע שמדובר בעוד מדינה נחשלת. מאחורי המסווה מסתתרת חברה מגה־מתקדמת מבחינה טכנולוגית.

הפנתר השחור ויריבו אריק קילמונגר  (מייקל בי ג'ורדן, משמאל)
הפנתר השחור ויריבו אריק קילמונגר (מייקל בי ג'ורדן, משמאל)צילום: Matt Kennedy / Marvel Studios 20

בוזמן, שגילם דמויות היסטוריות כמו האתלט ג'קי רובינסון והשופט ת'ורגוד מרשל, מקבל את הירושה אחרי רצח אביו באו"ם בסרט מארוול הקודם. רק עכשיו הוא חוזר לארצו כדי לקבל את סמכויות אביו, שכוללות את הכתר ואת כוחות הפנתר השחור. אחותו שורי (לטישה רייט) המשמשת כיד ימינו, מפתחת עבורו חליפה ושלל גאדג'טים, כמיטב מסורת הז'אנר.

אחרי השלב המהנה, אנחנו נחשפים גם למורכבות הפוליטית של המדינה סביב העברת השלטון. בניגוד לסרטים רבים של מארוול, קוגלר מקדיש יותר מקום ובמה לדמויות המשנה, ובראשן מושא אהבתו נקיה (לופיטה ניונגו, "12 שנים של עבדות"), הגנרלית העוצמתית אוקויה (דנאי גורירה, "המתים המהלכים"), המנטור של הגיבור זורי (פורסט וויטקר) ואמו רמונדה (אנג'לה באסט). כל אלה ביחד יוצרים עולם עצמאי ועשיר בתוך היקום ההומוגני של מארוול שמתקשה לאפשר טביעת אצבע ייחודית ליוצריו. וזה כנראה ההישג המרשים ביותר של הסרט.

הקשיים מתחילים כשטצ'אלה נדרש לסלק איום חיצוני בדמות סוחר נשק (אנדי סרקיס, "שר הטבעות") שמעוניין במתכת הסודית. אלא שאז מגיח האויב האמיתי בדמות אריק קילמונגר בגילום מייקל בי. ג'ורדן, שהתפרסם כנער בתפקיד וולאס ב"הסמויה", כיכב בתפקיד הראשי בשני סרטיו הקודמים של קוגלר, ומאז רק נהיה מעניין מסרט לסרט. קילמונגר, בן גולה של ווקאנדה שגדל ברחובות הקשוחים של אוקלנד בארה"ב, מעוניין להשתלט על הממלכה שעליה חלם בילדותו אך לא זכה לראות.

לופיטה ניונגו בתפקיד נקיה, אהובת הפנתר
לופיטה ניונגו בתפקיד נקיה, אהובת הפנתרצילום: Matt Kennedy/אי־פי

לרענן את השבלונה

רוב הסיקור התקשורתי של "הפנתר השחור" מתמקד בהיותו גיבור־העל השחור הראשון שמככב בסרט מאז גל גיבורי העל של המאה ה-21, ואולם זה רק קצה הקרחון. לצד בוזוויק ניתנה במה לצוות שחקנים מרשים, שכולל את כמה מגדולי השחקנים השחורים בארה"ב. כיאה לז'אנר, חצבו מקום לקלישאת הזר המבולבל שמנסה להבין מה קורה סביבו, כפי שרואים בהרבה בסרטי מארוול, אלא שהפעם זה ניתן למרטין פרימן מתוקף היותו לבן. זה היפוך גזעי שקוגלר נהנה להדגיש גם בסרט "קריד".

עיצוב התפאורה והתלבושות ראוי לציון ביצירת תשתית לעולם מפואר המשלב מסורת אפריקאית עם קידמה. מראה הממלכה, התלבושות והטקסים משקפים אף הם רצון להעניק ייצוג לתרבויות שונות באפריקה, עם מקורות השראה מדרום אפריקה ועד מדבר סהרה. כשמסורת היבשת נשזרת לתוך חברה שפיתחה טכנולוגיה עתידנית, נוצר פה עולם המצליח להתבדל משאר יקום מארוול מבלי להפר את כלליו — וזה גורם לשבלונה המוכרת להרגיש רעננה, גם כשאיננה.

גם האקשן, שהוא כוח המשיכה של גיבור-העל, מצליח להתרומם ברובו מעל המארווליזם המוכר. בעוד סרטי גיבורי־על נוטים למקם את הקרבות הגדולים במרחבים עירוניים, עם דגש על גורדי שחקים ומונומנטים גדולים, "הפנתר השחור" מעדיף למצוא אתרים חלופיים. "לוגאן" מבית אקס־מן מצא אלטרנטיבה יפה בספר האמריקאי, ו"הפנתר השחור" הולך בדרך דומה עם הסוואנה האפריקאית. אלה סצינות פחות גרנדיוזיות מכפי שצופים רגילים לצפות אצל מארוול, אך ההתלכדות של הכוריאוגרפיה והצילום מפצים על כך.

רייצ'ל מוריסון, שהפכה השנה לאשה הראשונה המועמדת לאוסקר על צילום עבור "פרחים בבוץ", בחרה הפעם להיות מעין שלוחה של עין הצופים. בסצינות האקשן המצלמה מדמה את תנועת המבט של הצופים ונעה בעקבות ההתרחשות באופן שנראה אינסטינקטיבי. פעם המצלמה קופצת לאדם שחולף, פעם היא מזנקת אחר קליע תועה. כך ניתן ממד נוסף לאקשן סולידי יחסית.

כמו ב"וונדר וומן", ניכר שהיוצרים מודעים היטב לעובדה שסרט זה יכול וצפוי לעצב דור חדש של ילדים שחורים, שמעולם לא זכו לראות מישהו שנראה כמוהם מנצח את הרעים על המסך הגדול. קוגלר, שבשלושת סרטיו עסק בגבריות שחורה באמריקה, למעשה עושה זאת גם בווקאנדה האפריקאית. הסרט משמש כפנטזיה פוליטית מסוג ההיסטוריה האלטרנטיבית עבור אפרו־אמריקאים. השאלה התמימה לכאורה שבסיס הסרט היא מה היה קורה אם היתה מדינה אפריקאית שלא הושחתה על ידי האדם הלבן?

הפנתר בהופעה מלאה. שליט בממלכה מתקדמת טכנולוגית
הפנתר בהופעה מלאה. שליט בממלכה מתקדמת טכנולוגיתצילום: Matt Kennedy / Marvel Studios 20

קוגלר החל לעבוד על הסרט כשאובמה היה הנשיא וסיים עם טראמפ בבית הלבן, ואולם השאלות הגדולות של "הפנתר השחור" רלוונטיות לשתי התקופות. בלב הסרט ניצבת דילמת האפרו־אמריקאים שהצליחו להיחלץ מהעוני. הנבל קילמונגר הוא יליד אוקלנד, כמו קוגלר עצמו וכמו גיבור "תחנת פרוטווייל", שגם אותו גילם ג'ורדן. קילמונגר זועם על ארץ אבותיו דווקא בגלל שהיא המדינה המתקדמת ביותר בכדור הארץ. אף שהיה לה הכוח לפעול, היא בחרה להסתתר במשך מאות שנים בזמן שאירופה ואמריקה בוזזות את אפריקה, משעבדות את תושביה ומפזרות אותם ברחבי תבל. ברוח תנועת הפנתרים השחורים, שמקורה אף הוא באוקלנד, הוא קובע שהגיע הזמן להשיב אש. מעין גרסת גיבורי על לוויכוח בין שני אגפים של תנועת שחרור. מקולם אקס נגד מרטין לותר קינג, רק עם כוחות־על.

השאלה מה היה מצב השחורים בעולם אם היתה ווקאנדה נראית רלוונטית רק לשחורים, אבל דווקא בהקשר האפרו־אמריקאי הזה, "הפנתר השחור" מספק מסר אוניברסלי. בשנה שעברה, כשסיימתי לצפות ב"וונדר וומן", וראיתי את גיבורת־העל מנצחת את מלחמת העולם הראשונה, לא יכולתי שלא לתהות איפה גל גדות היתה בשואה. התסריט של קוגלר מדגים שהוא אכן העריץ את הדמות, וכעת מפנה אליה שאלה דומה שהעסיקה אותו. הסרט כולו מהווה כתב אישום נגד בני מיעוט מדוכא שמצליחים להגיע לשגשוג ושוכחים מאיפה באו ואת מי השאירו מאחור. אין סרט רלוונטי מזה גם לישראלים ב–2018.

"הפנתר השחור". בימוי: ריאן קוגלר; תסריט: ג'ו רוברט קול וריאן קוגלר; צילום: רייצ'ל מוריסון. שחקנים: צ'דוויק בוזמן, מייקל בי. ג'ורדן, לופיטה ניונגו, אנדי סירקיס. 134 דקות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ