שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אמילי בלאנט ב"מקום שקט". אחת מהופעותיה הטובות ביותר כאמא קשוחה בעולם של מפלצות רצחניות
אמילי בלאנט ב"מקום שקט". אחת מהופעותיה הטובות ביותר כאמא קשוחה בעולם של מפלצות רצחניותצילום: Paramount Pictures / אלקו מדיה דיסטריביושן
נתנאל שלומוביץ
נתנאל שלומוביץ
  • שם הסרט: מקום שקט
  • במאי/ת: ג'ון קרסינסקי
  • שנה: 2018
  • ז'אנר: אימה
  • ארץ: ארצות הברית
  • דירוג: 4 כוכבים

"מקום שקט" רחוק מלהיות סרט אילם, אבל כמעט לא מדברים בו. מותחן האימה המשפחתי מתאר עתיד קרוב שבו הפקת צליל כלשהו, פעוט ככל שיהיה, גוררת עונש מוות מיידי, אלים ואכזרי מצד יצורים מסתוריים. הבמאי־תסריטאי־כוכב ג'ון קרסינסקי רצה לספר סיפור על משפחה שחייבת להישאר מלוכדת כדי לשרוד. הדממה היא גימיק, אבל זה גימיק שעובד היטב.

משהו מעניין קורה לסרטי אימה בשנים האחרונות, גם אם קשה להגדיר מהו. רק בשנה החולפת נשברו שיאים בקופות, כשהמונים נהרו לצפות ב"זה" והפכו אותו לסרט הרווחי ביותר בתולדות הז'אנר עם 700 מיליון דולר. גם היוקרה של הז'אנר עלתה שוב בזכות "תברח" בבימוי ג'ורדן פיל, שזכה בפרס האוסקר על תסריט. חשוב מכך, נראה שיותר ויותר יוצרים מעניינים מוכנים להתנסות בהפחדה, ויותר ויותר צופים מבקשים לפחד. על רקע הרוח המחודשת והעלייה במעמד הז'אנר, "מקום שקט" הוא בעצמו סמל למפנה.

ג'ון קרסינסקי — לעולם מזוהה בתור ג'ים מהגרסה האמריקאית ל"המשרד" — לקח על עצמו את כתיבת התסריט, הבימוי והתפקיד הראשי רק לפני שנה. הוא כבר ביים שני סרטים מיותרים ("ראיונות קצרים עם גברים מחרידים" ו"זמן משפחתי"), אך שמר על מעמדו ככוכב־יוצר בהוליווד. עד לפני שנים ספורות, עצם הבחירה באימה לסרטו השלישי היתה נחשבת הודאה בכישלון, אך הז'אנר בעיצומו של שינוי. רק לפני שנה ג'ורדן פיל היה קומיקאי בתוכנית טלוויזיה מצליחה אך קטנה, וכיום הוא במאי קולנוע מוערך. בעוד פיל פנה לאימה כבר בסרטו הראשון ומתוך אהבה לז'אנר, קרסינסקי הגיע לשם כמעט במקרה. את הרעיון לסרט הגו סקוט בק ובריאן וודס, והוא צורף אליהם כתסריטאי שבכלל מתעניין בדרמות משפחתיות. הוא הודה בראיונות שאימה היא לא כוס התה שלו, אבל הוא התעניין במשפחה בנקודת קיצון. לשם כך הוא ליהק כוכבת גדולה לשחק לצדו, אשתו בחיים אמילי בלאנט. כל אלה אפשרו לו ליצור סרט שבו האימה משרתת את הדרמה המשפחתית, ולא להיפך.

הארץ סאבלט

ללא הסברים מיותרים או בכלל, אנחנו פוגשים את בני משפחת אבוט בשנת 2020, בעיצומה של פוסט אפוקליפסה לא שגרתית. בכל מקום אורבים יצורים מסתוריים ומהירים שצדים בני אדם בעזרת חוש השמיעה בלבד. לכן הם משוטטים דוממים ויחפים באזורים הכפריים והנטושים של מדינת ניו יורק, מחשש להפיק צליל. כששיעול או צעד מוטעה מובילים תוך שניות לסוף אלים וזריז, החבורה נעה בשקט מוחלט ונשארת דרוכה ללא הפסקה. סצינת הפתיחה מבהירה מיד עד כמה העולם הזה אכזרי וכיצד אף דמות לא מוגנת.

מתוך "מקום שקט"
מתוך "מקום שקט"צילום: Jonny Cournoyer / Paramount Pictures

כיוון שמעט מאוד מוסבר, ניתן רק להסיק שהמשפחה שרדה בזכות הבת המתבגרת, שאותה מגלמת השחקנית החירשת מיליסנט סימונדס. ההורים ושני ילדיהם ידעו מבעוד מועד את שפת הסימנים ולכן הגיעו מוכנים לעידן שקט. מעט הדיאלוג שיש בסרט מתנהל ברובו בתנועות ידיים, המגביל את התקשורת בין הארבעה. המשפחה נסוגה לחווה פסטורלית אחרי שהאמא נכנסת להריון, ושם הם חותרים לחיים כמעט נורמליים. המאמצים לחנך נערה מרדנית ולהרגיע ילד מפוחד (נואה ג'ופ, "פלא") הם קשים לכל משפחה. אצל האבוטים, מן הסתם, זה מתכון לצרות.

כמעט ללא מילים, "מקום שקט" מציב אתגר אמיתי לשחקנים, אך זו גם הזדמנות של ממש עבורם להפגין את מיומנותם בתקשורת לא מילולית. שפת הסימנים מקדמת את העלילה, אבל היא רק חלק מהגימיק. זוג עיניים הוא כלי ההתבטאות המרכזי, ורובם עושים בו שימוש מושכל. הכימיה בין בני הזוג ברורה, אבל הבמאי־תסריטאי השכיל לראות מי גונבת את ההצגה. בלאנט מתבלטת מעל כולם, ואף מספקת את אחת מהופעותיה הטובות ביותר עד כה. מעניין לחשוב על דמותה בסרט — אמא קשוחה בעולם של מפלצות — כרובד נוסף בדימוי הקולנוע שלה, רגע לפני שעשוי לדבוק בה דימוי אמהי מסוג אחר. בסוף השנה יעלה לאקרנים סרט ההמשך של מרי פופינס, ובלאנט תקבל לידיה את המטריה המפורסמת.

ג'ון קרסינסקי ואמילי בלאנט ב"מקום שקט". משפחה חרדתית שאיבדה את קולה
ג'ון קרסינסקי ואמילי בלאנט ב"מקום שקט". משפחה חרדתית שאיבדה את קולהצילום: Jonny Cournoyer / Paramount Pictures

מפתה לקרוא ל"מקום שקט" סרט אילם, אבל הוא משהו אחר. קרסינסקי אמנם עושה שימוש במוזיקה ובאפקטים כדי להעצים את המתח והדרמה, אבל הוא בחר להעניק לדממה את הכבוד הראוי לה. היא לא מלאכותית, אלא טבעית. נשימות, צעדים, מים זורמים וחרקים ממלאים את הריק. בדממה הכפויה הזו, כמו באולם קולנוע, בני אדם מתפתים ללחוש גם כשאסור. השקט הוא די רועש וזה עשוי היטב. לעומת זאת, העולם שיצר קרסינסקי מעט מבולבל וגדוש בסתירות. הוא לא מתעכב על תשובות לשאלות שעולות תוך כדי צפייה, ומשאיר נושאים רבים מדי לא פתורים. באותה נשימה הוא דווקא מתעכב יתר על המידה על גזרי עיתונים והסברים לעוסים כדי להגיש בצורה חורקת את המעט שברצונו להסביר.

בדומה ל"תברח", שבו האימה מקבלת תפקיד משנה ביחס לעיסוק המרכזי בגזע בארה"ב, גם "מקום שקט" הוא לא סרט אימה שגרתי. הניסיון להפתיע ולהבהיל קיים אך הוא לא במוקד. הסרט ניזון מפחדים עמוקים יותר, כאשר בלבו החשש הבלתי פוסק של הורים לגבי ילדיהם, ולמעשה התא המשפחתי כולו עומד למבחן כיחידה הבנויה על שיתוף פעולה. זה נוגע בכל היבט רגשי אפשרי, מהקושי של אם לנחם את בנה ללא מילים וחוסר האונים של אב שרוצה להגן על בתו. זו משפחה שאיבדה את קולה דווקא כשהיא הכי זקוקה לו, ועליה ליצור לעצמה כללי התנהגות חדשים.

ההשוואה ל"תברח" הולמת בגלל הניסיון להציע אימה יותר אינטליגנטית. בעוד סרטו של פיל התאים את הפחד למיעוט שחור בתוך חברה לבנה, "מקום שקט" מציע חוויה דומה להורים חרדתיים במאה ה–21. בעבר ילדים היו יוצאים מהבית ללא טלפון והוריהם יכלו רק לקוות שיחזרו בזמן או בכלל. כיום בורות היא פריבילגיה שכבר אין להורי הווטסאפ. ברגע שנוספה אופציה לקשר רציף בדמות טלפון, כל הורה שמח להשתמש בו, ובאופן פרדוקסלי רק משמר את החרדה בחיים. הכפר האמריקאי של "מקום שקט", על שדות התירס הירוקים שלו, מסמל ניסיון לחזור לאידיאל אמריקאי מיושן של פשטות וערכי משפחה. אלא שזה כבר לא באמת אפשרי. לא ניתן לחזור אחורה. עונש כבד מוטל על מי שלא יחנך ילדים למופת. הורים שיסיטו מבט ולו לרגע, עלולים לאבד את עולמם. זו דריכות שלא נעצרת בזמן שינה, וחרדה שהורים רבים יוכלו להזדהות איתה.

"מקום שקט"
"מקום שקט"צילום: Jonny Cournoyer / Paramount Pictures

"מקום שקט". בימוי: ג'ון קרסינסקי; תסריט: ג'ון קרסינסקי, בריאן וודס, סקוט בק; צילום: שרלוט ברוס כריסטנסן; מוזיקה: מרקו בלטרמי. 95 דקות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ