למרות הציפיות הנמוכות, "אלאדין" התגלה כחידוש הטוב ביותר לקלאסיקת דיסני - ביקורת סרטים - הארץ

למרות הציפיות הנמוכות, "אלאדין" התגלה כחידוש הטוב ביותר לקלאסיקת דיסני

המבקרים טענו לליהוקים "לא מספיק ערביים", אך גרסת הלייב־אקשן של "אלאדין" התגלתה כתמהיל מוצלח בין חדשנות ונאמנות למקור. בין רגעים מצחיקים ודמויות שזכו לפיתוח פסיכולוגי (וכמה שקצת נעלמו), בלט לטובה הג'יני של ויל סמית, וגם עורר געגוע לרובין ויליאמס

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
ויל סמית' כג'יני. נכנס לנעליים גדולות של רובין ויליאמס
ויל סמית' כג'יני. נכנס לנעליים גדולות של רובין ויליאמסצילום: Walt Disney Studios Motion Pictu
  • שם הסרט: אלאדין
  • במאי/ת: גאי ריצ'י
  • שנה: 2019
  • ז'אנר: הרפתקאות
  • ארץ: ארה"ב
  • דירוג: 4 כוכבים

27 שנים אחרי שיצא לראשונה "אלאדין" של דיסני, עולה למסכים העיבוד המחודש שלו. עוד לפני שנראה במלואו, הוא ספג ביקורת ברוח פוליטיקת הזהויות. בעיני צבא ההייטרים האינטרנטי, השחקנים שנבחרו לתפקיד אלאדין ויסמין (מנה מסעוד הקנדי־מצרי ונעמי סקוט הבריטית ממוצא אינדונזי־הודי) לא היו מספיק ערבים, שלא לדבר על ויל סמית בתפקיד הג'יני — שמצד אחד אינו ערבי בכלל ומצד שני אינו רובין ויליאמס המיתולוגי. שמועות בזמן הצילומים על ניצבים לבנים שאופרו להיות חומים יותר עוררו גם הן סערה — אבל מה לא מעורר סערה בימינו?

דיסני דווקא התאמצו מאוד הפעם. לאחר שברבות השנים הסרט המצויר המקורי מ–1992 ספג ביקורת על ניכוס תרבותי, כי את כל הקולות בסרט דיבבו שחקנים לבנים, התעקשו בדיסני כי "אלאדין" החדש הוא "הסרט המגוון ביותר אתנית" שהם אי פעם עשו. אפילו המשרתת של יסמין, דמות חדשה שלא היתה קיימת בסרט המקורי שדווקא נראית לבנה לגמרי ולכן מעלה תהיות לגבי מוצאה בממלכת אגרבה הדמיונית והמזרח־תיכונית באופיה — היא שחקנית ממוצא איראני.

הטריילר של "אלאדין". העיבוד הכי ראוי עד כה

אבל אותנו, הורים וחובבי סרטי ילדים, פחות מעניין מוצאם המדויק של השחקנים. זאת במיוחד לאור העובדה שהסיפור המקורי "אלאדין ומנורת הקסמים" כלל לא הופיע ב"אלף לילה ולילה" המקורי אלא רק בתרגום הצרפתי, ועל כן נחשב לפרי המצאתו של הצרפתי אנטואן גלן (מנכס תרבותי בן המאה ה–17). אותנו עניין עד כמה יהיה נאמן הסרט החדש לקלאסיקה של דיסני מצד אחד, ועד כמה יחדש ויפתיע מצד שני. כבר כמה שנים שבאולפני דיסני עסוקים בעיקר בחידוש הקלאסיקות שלהם, מ"סינדרלה" ו"היפה והחיה", דרך "ספר הג'ונגל" ו"דמבו" ועד "מלך האריות" מעורר הציפיות, בכל עיבוד מחודש נוקטים בדיסני גישה שונה מעט של נאמנות למקור מול חידוש ורענון הנרטיב.

לא כזה חתיך

באנו לסרט עם ציפיות לא מאוד גבוהות. הסרט "אלאדין" הוא אחד האהובים במשפחה, במיוחד על הדור הצעיר יותר, והצפייה בטריילר עוררה התקוממות בקרב הדור הצעיר יותר. אלאדין לא נראה חתיך כמו בסרט המקורי, הג'יני לא נראה מצחיק ויצירתי כמו הג'יני המצויר ועוד שלל טרוניות שונות. לדור המבוגר יותר היו גם הסתייגויות שנבעו משתי סיבות: האחת מכך שהעיבודים שנראו עד כה — ושעוררו תגובות מעורבות בקרב הקהל הרחב — נעו על הסקאלה שבין חמוד ("סינדרלה") ומתיש ("היפה והחיה"); השנייה נבעה מהעובדה שגאי ריצ'י, במאי האקשן המתוחכם והמגניב, נשכר לביים את הסרט. מדובר במהלך שברור כי נועד להעלות את האפיל עבור צופים מבוגרים ולהפוך את הסרט לפנטזיית אקשן קצבית ומרהיבה. החשש היה כי ריצ'י יתרכז כל כך בבימוי האקשן, שיזניח את הסיפור.

מנה מסעוד כאלאדין ונעמי סקוט כיסמין. משכנעים וסוחפים
מנה מסעוד כאלאדין ונעמי סקוט כיסמין. משכנעים וסוחפיםצילום: Daniel Smith / Disney Enterprise

אבל יש משהו טוב בציפיות נמוכות: הסרט התגלה כסרט מקסים ומהנה מאוד, עם מידה שווה של רגעים מצחיקים ונוגעים ללב. מנה מסעוד בתפקיד אלאדין הוא צעיר שרמנטי ומשכנע, שעובר תהליך מעניין מכייס־על בטוח בעצמו לנסיך עם "תסמונת מתחזה" קשה, שנופל ללא הרף לסיטואציות מביכות. נעמי סקוט היפהפייה משכנעת מאוד בתפקיד יסמין, שחקנית מצוינת עם מנעד דרמטי רחב להפתיע עבור דמות די שבלונית של נסיכה אמיצה. כחלק מהרענון הנרטיבי של דיסני, יסמין היא לא רק דמות נשית כובשת כפי שהיתה ממילא גם בסרט המקורי, היא גם קוראת ספרים נלהבת (בין השאר משום שאסור לה לעזוב את הארמון), היא פציפסטית שקולה (מתנגדת ליציאה למלחמה נגד ממלכה שכנה כפי שמשתוקק ג'אפר צמא הדם), ויותר מכל — היא שואפת לרשת את אביה בתור הסולטנית הרשמית ולא סתם להתחתן עם נסיך מגונדר כלשהו.

ג'אפר, שבסרט המקורי הוא נבל ללא כל אפיון מעבר לכך, מקבל גם הוא בסרט החדש נפח פסיכולוגי קצת יותר מושקע, בגילומו של מארוון קנזארי המעולה והמפחיד. הרשעות שלו מוסברת על ידי תחושת הנחיתות התמידית שלו, העובדה כי הגיע למעמד הוואזיר הראשי על ידי עבודה קשה (והרבה כייסות וגניבות, וכמובן גם היפנוזה מרושעת) ורדיפת כבוד שמעבירה אותו על דעתו.

אין כמו ויליאמס

ועכשיו לשאלה הבוערת ביותר — איך הג'יני? ובכן, לא היה ולא יהיה ג'יני כפי שרובין ויליאמס דיבב אותו, כי לא היה ולא יהיה שחקן כמו רובין ויליאמס. ברגע שמניחים בצד כל ציפייה כי מישהו יצליח לגלם את ג'יני כפי שוויליאמס גילם אותו, ויל סמית מתגלה כליהוק כיפי ביותר, שמבצע את תפקיד הג'יני בהנאה רבה, והיחסים בינו ובין אלאדין מתחממים בהדרגה הראויה. כאמור, אין לו טירוף יצירתי נפלא שהיה לוויליאמס, אבל יש לו אישיות משלו והיא כובשת לב מספיק כדי לעמוד בזכות עצמה.

מארוון קנזארי כג'אפר (מימין). מתחדש בנפח פסיכולוגי מושקע
מארוון קנזארי כג'אפר (מימין). מתחדש בנפח פסיכולוגי מושקעצילום: Walt Disney Studios Motion Pictu

דיסני הצליחו לדייק בטריפת הקלפים של הסרט המקורי, וליצור תמהיל מוצלח במיוחד של נאמנות מרגשת ומעוררת למקור, בשילוב עם חדשנות עיצובית ותמטית. אולי הביטוי הישיר ביותר לזה הוא בתחום המוזיקלי: אמנם יש כמה שירים חדשים, אבל כל הלהיטים הישנים נמצאים בסרט החדש, עם עדכון סגנוני וטרי, בדיוק על קו התפר שבין נאמנות מלאת אהבה למקור והפתעה מענגת. זהו העיבוד המוצלח ביותר עד כה של קלאסיקות דיסני המצוירות והאהובות, ובוודאי הראוי שבהם.

וטליה (בת 13 פחות חודש) אומרת....

זה בסך הכל סרט חמוד לגמרי. לא ציפיתי להרבה כי הליהוק בטריילר נראה נוראי, ובכלל הטריילר לא מציג את הסרט בצורה הכי טובה.

אז אלאדין עדיין צעיר וחתיך, אבל גרמו לו להיראות יותר מדי כמו טל מוסרי, כל מיני שוטים על הפנים שלו ורוח חזקה מדי. הפארקור שאלאדין עשה בהתחלה היה די מטופש לדעתי. זה נכון שגם בסרט המקורי הוא קפץ מגגות וכל זה, אבל הם עשו כל מיני שוטים מוזרים וסלואו־מושנים וקלוז־אפים מיותרים לגמרי.

מתוך "אלאדין". דיסני הצליחו לדייק בטריפת הקלפים של הסרט המקורי
מתוך "אלאדין". דיסני הצליחו לדייק בטריפת הקלפים של הסרט המקוריצילום: Walt Disney Studios Motion Pictu

הג'יני מתנדנד על הקו הדק שבין מדהים ומצחיק לבין מתאמץ מדי. הם ממש הקטינו את הדמות המצחיקה של יאגו התוכי ואת הדמות המעולה של אבו הקוף. לדעתי האנימציה שלו היתה די מפוקפקת ולא משהו. האנימציה של התוכי היתה טובה, הוא פשוט היה הרבה פחות דמות מבסרט המקורי. הביצוע של "עולם חדש מופלא" היה לגמרי מדהים, ממש אהבתי. את כל השירים מהסרט המקורי ממש אהבתי בסרט החדש.

לגבי יסמין: היא כאילו רוצה להיות חזקה, וכל הסיפור הוא על כמה שאנשים משתיקים אותה ועל זה שגם לנשים מגיע להשמיע את הקול שלהן, אבל היא היתה כל כך עדינה ונשית עד שהיא לא יכלה לעשות כלום. עצבן אותי שהיא לא מסוגלת לקפוץ מהגג. בסרט המקורי היא היתה הרבה יותר חזקה ומגניבה.

הסוף של הסרט הוא קצת שונה מהסוף המקורי — ואם יסמין היתה באמת כמו בסרט המקורי, חזקה ומגניבה, אז הייתי מאוד בעד הסוף הזה, אבל יסמין פשוט היתה עדינה מדי. הרעיון עצמו נחמד, אבל התסריט לא החזיק את זה. היא כל הזמן מדברת על כמה שהיא חזקה, ועל כמה שלא ישתיקו אותה, וכאילו — היא לא כזאת חזקה במילים, וגם לא פיזית, אז לא הבנתי מה כל כך חזק בה. גם תקעו לה כל מיני שירים של היי־סקול דרמה בקטע ממש לא קשור.

זה סרט ממש חביב ואני לגמרי ממליצה עליו, חוץ מזה שהסאונד היה חזק רצח ולא יכולתי לשמוע את המחשבות שלי.

"אלאדין", 2019, בימוי: גיא ריצ'י; תסריט: ג'ון אוגוסט, גאי ריצ'י, ונסה טיילור; שחקנים: מנה מסעוד, נעמי סקוט, ויל סמית, מארוון קנזארי, נאוויד נאגהבאן, נאסים פדרד, בילי מגנוסן, נומן אקאר

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ