שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

שוב ביריות ויריות: לוק בסון ממחזר ב"אנה" את טריק הדוגמנית הקטלנית

עם דילוגים בזמן ושורת חיסולים ב"אנה", מנסה בסון לשחזר את הצלחת סרטי האקשן הקודמים שלו, ולהשכיח בהזדמנות זו את הסתבכותו בתלונות על תקיפות מיניות. זה עובד רק בסצינת פעולה טובה אחת

נתנאל שלומוביץ
נתנאל שלומוביץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סשה לוס בתפקיד המחסלת אנה. בובה בתוך בובה
סשה לוס בתפקיד המחסלת אנה. בובה בתוך בובהצילום: Shanna Besson / באדיבות סרטי יונייטד קינג
נתנאל שלומוביץ
נתנאל שלומוביץ
  • שם הסרט: אנה
  • במאי/ת: לוק בסון
  • שנה: 2019
  • ז'אנר: פעולה
  • ארץ: צרפת
  • דירוג: 2 כוכבים

עם מעט רעש ומעט צלצולים שוחרר לקולנוע סרטו החדש של לוק בסון. אף שהבמאי הצרפתי צבר קהל אוהד ונאמן, בזכות סרטים כמו "ניקיטה", "לאון", "האלמנט החמישי" ו"לוסי", סרטו האחרון "אנה" שוחרר בדממת יח"צ חריגה. בטח כשמדובר במותחן ריגול יקר ששואף להיות שובר קופות קיצי. נראה כי כל הגורמים המעורבים בהפקה מעדיפים שהאקשן ידבר בעד עצמו מבלי למשוך תשומת לב לבמאי, שמנסה להתאושש מעדויות קשות נגדו בגל ה-MeToo.

בסון קיווה ש"אנה" יהיה הקאמבק שלו כבר אחרי יציאת "ולריאן ועיר אלף הכוכבים" ב–2017, שהיה הסרט הצרפתי היקר בהיסטוריה והפך לכישלון מסחרי ויצירתי. הוא השלים את העבודה על "אנה" כבר בשנה שעברה, אלא שאז פורסמו נגדו חמש עדויות של נשים באתר התחקירים הצרפתי Mediapart. אליהן הצטרפו ארבע נשים נוספות שסיפרו על הטרדה, על תקיפה ואף על אונס. אחת מהן, סנד ואן־רוי, ששיחקה ב"ולריאן", אף הגישה תלונה במשטרה ובה סיפרה כי בסון סימם אותה במלון ואנס אותה. חברת ליונס גייט דחתה את שחרור הסרט עד לתום חקירת המשטרה, וזו הסתיימה ללא ראיות וללא כתב אישום.

כך הפך, בעצם, ניסיון הקאמבק של בסון למבחן כפול ודרמטי עבור קריירה ארוכה שידעה הצלחות גדולות וכישלונות גדולים לא פחות. על פני יותר משלושה עשורים הפגין בסון חוסר אחידות קיצוני באיכות סרטיו. "אנה" עשוי לספק לבסון את ההצלחה בקופות, אך לא בגלל שמדובר באחד מיצירותיו הטובות אלא בגלל שהוא פנה לקהל שלא בהכרח מתעניין בחייו האישיים של הבמאי. ואכן, עם סגירת התיק במשטרה, אך מבלי שהוסר הכתם הציבורי, ההחלטה להפיץ את סרטו בקולנוע מעידה על אמון מפתיע מצד ליונס גייט בבסון. או, לחילופין, אמון של החברה באדישות ובחוסר עניין מצד הקהל, שבקיץ שמח לקבל כל סרט אקשן ללא הבדל דת, גזע או חשד לאלימות מינית.

כשזה נוגע לעלילה עצמה, בסון חוזר הפעם לאזור הנוחות שלו. המותחן מתמקד בדמותה של אנה, שאותה מגלמת דוגמנית־העל הרוסיה סשה לוס. הצעירה היפה חיה חיים עלובים ועגומים עם בן זוג מתעלל בדירה מתפוררת במוסקבה הסובייטית ב–1990. רגע לפני פרוץ הקפיטליזם, מגייס אותה הקג"ב לשרת כמתנקשת ושולח אותה לחיות חיים כפולים כדוגמנית מצליחה בפריז. אנה מסכימה, אבל לא כי היא רוצה להיות מתנקשת. היא פשוט מחפשת כרטיס יציאה מחייה האומללים, ולכן עוברת מגבר אלים אחד לגבר אלים אחר. ההבטחה שקיבלה עם גיוסה לשחרור בתוך חמש שנות שירות מתגלה במהרה כבדיחה, והיא נדרשת לחשב מחדש את צעדיה בתוך משחקי ריגול סובייטיים ואמריקאיים.

צעדיה של אנה על פני השטח מציגים אותה תחילה כמעין בובה. אובייקט שימושי בידי המפעילה הקשוחה שלה אולגה (הלן מירן), ולפעמים גם מרגל רוסי (לוק אוונס) ומרגל אמריקאי (קיליאן מרפי) שמנסים להשתמש בה לצורכיהם. העלילה נעה אחורה וקדימה בזמן, מחיסול לחיסול, ובחזרה לחיסול הקודם. התחושה היא פחות של תנועה על ציר זמן ויותר כמו זום אין ואאוט במצלמה. בסון חוזר אחורה כדי לגלות פרטים שהיו עלומים בסצינה שכבר ראינו בניסיון להעניק נקודת מבט מתרחבת על התמונה הגדולה. כך ההתפכחות והשחרור של אנה מכבליה אינו תהליך שהיא עוברת, כמו גיבורות קודמות של בסון, אלא היא כבר מפוכחת. הגילוי עובר על הצופים.

אנה, שבתחילת הסרט מוכרת מטריושקות בשוק תיירים במוסקבה, היא באמת בובה, אבל היא מטריושקה אניגמטית. עם מעט סאבטקסט ועוד פחות עדינות, בסון משתמש בדימוי הבובה בתוך בובה כדי להראות שאיש לא יודע מה מסתתר מאחורי עיניה של הדוגמנית הרוצחת. מחיסול לחיסול, הנרטיב מדלג אחורה וקדימה בזמן כדי להציג את אותם אירועים באור חדש. נחשפים פרטים קטנים שאולי חמקו מהעין וכך טשטשו נאמנויות כפולות ומשולשות. ואולם בסון מחבל באלמנט האפקטיבי הזה עם שימוש שוחק באותו טריק בודד. כך הוא הופך אותו לשקוף ואף צפוי עד סוף הסרט. איכשהו, הוא גם מצליח לבלבל במקביל בגלל קפיצות תכופות ומהירות. "רגע, מתי אנחנו?" זו שאלה שנלחשת לא פעם באולם הקולנוע. למרבה המזל, גם מי שהולך לאיבוד על ציר הזמן ימצא את מקומו במהרה. היעדר תחכום של תסריט שטחי עד גיחוך חושף בכל פעם את הכיוון שאליו צועדת העלילה.

מתוך "אנה". עשוי להספיק כסרט קיץ
מתוך "אנה". עשוי להספיק כסרט קיץצילום: Shanna Besson / באדיבות סרטי יונייטד קינג

הרושם שמתקבל בתום שעתיים הוא שאחרי רצף כשלונות מסחריים, בסון מנסה לשכפל את כל המרכיבים שהעניקו לו בעבר הצלחה ומחמאות. כמו ב"ניקיטה", "לאון" ו"לוסי", גם הפעם הוא עוסק באשה שיותר מדי גברים התעמרו וזלזלו בה, והיא יוצאת להבהיר להם מה היא שווה. אנה היא וריאציה נוספת של אותה דמות לא מורכבת ממילא, שבסון כבר הציג בעבר, אבל היא גם הזדמנות לבמאי הוותיק להזכיר ולו לרגע את כישוריו בבימוי אקשן יצירתי ומלהיב. "לרגע", כיוון שיש הפעם רק סצינה אחת שראויה לציון, במהלך קטטה במסעדה, אחת נגד עשרים, שמופיעה בראשית הסרט. אחריה נותרים רק קרבות נשכחים.

בעוד בסון ממחזר גיבורות שכבר יצר, ומלהק עוד דוגמנית־על לתפקיד ראשי — אחרי מילה יובוביץ' ב"האלמנט החמישי" וקארה דלווין ב"ולריאן" — גם צוות השחקנים המצוין שמקיף אותה נאלץ להסתפק בתפקידים נשכחים. חמור מכך, העלילה מצלצלת מוכר מדי. לפני שנה היה זה "דרור אדום" 'שהפך את ג'ניפר לורנס למרגלת רוסיה שמתגברת על ניצול, ושנה קודם לכן היתה זו שרליז ת'רון שהציגה ב"פצצה אטומית" אקשן מצוין ומשחקי ריגול במלחמה הקרה. "אנה" פחות טוב משניהם והגיבורה שבמרכזו עוד פחות מעניינת משתי המרגלות של לורנס ות'רון.

עבור במאי מוכשר ולא אחיד, שסרטיו נחלקים בצורה רדיקלית, "אנה" לא ייזכר כאחת ההצלחות. ואולם מעריצים ותיקים, שמוכנים להסתפק באקשן קצבי עם פחות ברק וחדשנות, יבואו על סיפוקם גם ב"אנה". עבור מי שמתקשה לצפות בסרט של קולנוען שנחשד בעבירות מין, "אנה" רק תעצים את אי הנחת. מנקודת מבט זו, האשה שנדחקת לפינה ורוצחת את דרכה אל החופש, נראה פחות כמו סרט מעצים לגיבורה ויותר כמו סיפור על דוגמנית חמושה באקדח וביריות. אם זה יהיה סרטו האחרון של בסון, שתי הפרשנויות יקבלו ממד סמלי ומובן.

"אנה". בימוי ותסריט: לוק בסון; צילום: תיירי ארבוגסט; מוזיקה: אריק סרה; שחקנים: סשה לוס, לוק אוונס, קיליאן מרפי, הלן מירן. 118 דקות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ