"השורקים": זה מבולבל ומתסכל, אבל זה משעשע

הסרט החדש של קורנליו פורומבויו הרומני, "השורקים", מספר על שוטר מושחת שלומד שפת שריקות באיים הקנריים כדי לחלץ מהם עבריין. בניגוד לסרטים הריאליסטיים המוצלחים, הסרט הזה מעורפל אבל גם מהנה ומבריק לעתים

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"השורקים". פאם פאטאל, מערבון ואריות מאופרה
"השורקים". פאם פאטאל, מערבון ואריות מאופרהצילום: Vlad Cioplea / באדיבות בתי קולנוע לב
  • שם הסרט: השורקים
  • במאי/ת: קורנליו פורומבויו
  • שנה: 2019
  • ז'אנר: קומדיית פשע
  • דירוג: 3 כוכבים

שני סרטיו הראשונים של הבמאי קורנליו פורומבויו, "12:08 מזרחית לבוקרשט" מ–2006, ו"שם תואר משטרה" מ–2009, צירפו את פורומבויו לצמרת הבמאים המובילה בקולנוע הרומני החדש, יחד עם כריסטי פויו ("מותו של מר לזרסקו") וכריסטיאן מונג'ו ("4 חודשים, 3 שבועות ויומיים"). ב–2013 ביים פורומבויו סרט מעניין נוסף, "ערב יורד על בוקרשט", שהיה בעל אופי ניסיוני מובהק. אך מאז נדמה שהבמאי המוכשר הזה מחפש את דרכו: ב–2015 ביים את "האוצר", שעסק אמנם בנושאים חברתיים ופוליטיים, כמו סרטיו הקודמים, אבל עלילתו, שניסתה לחרוג מהמורשת הקולנועית הריאליסטית שעימה מזוהה פורומבויו, לא המריאה. והשבוע עולה על האקרנים בישראל סרטו האחרון, "השורקים", וגם אם התוצאה עשויה לעורר עניין, נדמה שהסרט לוקה בסחרור מסוים שפוגע ביעדיו.

ב"השורקים", כמו בסרטיו הקודמים, ממשיך פורומבויו לגעת במורשת שהותיר ברומניה עידן הרודן צ'אושסקו, גם 30 שנים לאחר הוצאתו להורג, ובראשה השחיתות ותחושת הפרנויה שההוויה הרומנית ספוגה בהן. פורומבויו עוסק בנושאים אלה ב"השורקים" במסגרת בליל התייחסויות ז'אנריות — מסרט הפשע והפילם־נואר ועד למערבון אפילו. התיייחסויות אלה מבקשות להעניק לסרט מעטפת אירונית, אך יוצרות בעיקר תחושה של גודש שלא מתעצבת ליצירה בעלת מבנה יציב עם אמירה קוהרנטית. לעיתים הזכיר לי סרט זה לא מעט סרטים שהופקו באירופה בשנות ה–60, עם פריצת הקולנוע המודרניסטי לחזית העשייה, שביקשו ליצור קולנוע כתעלומה. רבים מסרטים אלה כשלו ביעדם, והעובדה ש"השורקים" הזכיר לי אותם זרעה בו נימה מעט מיושנת.

"השורקים" הוא הסרט הראשון של פורומבויו שיוצא בחלקו מגבולות רומניה. גיבורו הוא כריסטי (ולאד איבנוב, הנודע בשחקני הקולנוע של רומניה, שהופיע גם ב"שם תואר משטרה" ועיצב את דמותו המצמררת של מבצע ההפלה ב־"4 חודשים, 3 שבועות ויומיים) — שוטר מושחת, שמגדה (רודיקה לזר), המפקדת הישירה שלו, מושחתת לא פחות ממנו. כשמגדה רוצה להחליף סוד עם כריסטי, השניים יוצאים לפרוזדור מחוץ למשרדה, כיוון שהמשרד מרושת במצלמות מעקב, כמו אתרים רבים אחרים, כולל דירתו של כריסטי. מעט משונה, אגב, שהמדינה שעינה בכל לא חשבה לרשת גם את הפרוזדורים, אבל "השורקים" איננו מסוג הסרטים שעלילתם עסוקה מדי בשאלות של היגיון ואמינות.

כריסטי מתמרן בין קשריו במשטרה לקשריו בעולם הפשע. הוא מגויס על ידי פאקו (אגוסטי וילארונגה) לחלץ מהכלא פושע זוטר בשם זולט (סבין טאמבראה), מנהלו של מפעל לייצור מזרונים, שלא נועדו לשינה נוחה אלא הם ממולאים בכסף שנשלח אל מחוץ לרומניה כדי להלבינו. את הגיוס של כריסטי למטרה זו מבצעת ג'ילדה (קטרינל מרלון), שהיא כל הפאם פאטאליות שראינו אי פעם בקולנוע שהתגלגלו לדמות יציגה אחת, והיא זו שמפתה את כריסטי לנסוע אל האי לה גומרה שבאיים הקנריים, שבו כלוא זולט. בלה גומרה מתרחש ההווה של הסרט בעוד שהמתרחש ברומניה מובא בעיקרו בפלאשבקים הרבים הגודשים את הסרט. השוני בין האי היפהפה לרומניה הקודרת מובלט בסרט גם בהבדל בסגנון הצילום והתאורה בשני אתרי ההתרחשות.

לפתע זה מערבון

בהגיעו לאי חודרת לסרט סוגיית השפה (נושא מרכזי גם בסרטים קודמים של פורומביו, במיוחד ב"שם תואר משטרה"). בלה גומרה התפתחה זה אלפי שנים שפה של שריקות המשמשת ליצירת קשר ממרחקים. לכל מלה יש שריקה משלה, ואלה משמשות בין השאר כדי להערים על המשטרה הדולקת בעקבות כריסטי ושותפיו — שכן השוטרים סבורים שהשריקות שהם שומעים הן ציוצי ציפורים.

כריסטי אינו יודע לשרוק כלל, וראשית שהותו באי מוקדשת ללימוד שפת השריקות, שעליה הוא משתלט במהירות מרשימה למדי. השימוש בשפה זו לצורך ביצוע המשימה של כריסטי מספק לסרט כמה רגעים משעשעים למדי, וחבל אפילו שפורומבויו לא השתמש בה יותר.

לא אפרט את השתלשלות העלילה, שממילא די קשה לעקוב אחריה ופורומבויו מתעקש שלא להקל עלינו. סרטו נדמה כמורכב מאוסף אירועים המצטברים זה על גבי זה מבלי ליצור עקביות נרטיבית מסורתית. יש בכך הנאה מסוימת, כי יש בסרט כמה סצינות מבריקות בעליל, אך גם תחושה מטרידה של תסכול.

"השורקים" כולל אמירה חברתית ופוליטית אך הפעם היא חבויה כה עמוק בתוכו, עד שנדמה כי יותר מכל ניסה הבמאי שעשועון קולנועי, שכמו ב"ערב יורד על בוקרשט" עוסק במנגנון הקולנועי עצמו, אך באופן פחות מעמיק. לכך מצטרף הקישור שיוצר הסרט עם המערבון, והעובדה שחלק מעלילתו מתרחש באתר צילומים נטוש, שבו צולמו כנראה אותם מערבוני ספגטי שצולמו בספרד. פורומבויו מעטר את סרטו גם באריות אופראיות רבות המבוצעות על ידי נשים — במיוחד בסצינות המתרחשות בבית מלון באי, המנוהל על ידי גבר בעל חזות ביזארית. המקום, כמו גם מנהלו, מחדירים לסרט נימה של "טווין פיקס", גם לוואלס "הדנובה הכחולה" יש תפקיד בסוף הסרט, וגם הוא מבליט את אופיו המשועשע והפרוץ של הסרט כולו.

הצפייה ב"השורקים" ראויה למי שהקולנוע הרומני בכלל וסרטיו של קורנליו פורומבויו בפרט מעניינים אותם — גם אם הצפייה בסרט זה עשויה לעורר בהם תמיהה על המשך דרכו של הבמאי הזה. וככל שהסרט הזה מתייחס אל הקולנוע כתעלומה, הרי פורומבויו מציג בו גם תעלומה משלו על דרכו הקולנועית. יש בכך כדי לעורר סקרנות, גם אם החוויה שסרטו החדש מספק היא מוגבלת.

זמני הקרנה

"השורקים". תסריט ובימוי: קורנליו פורומבויו; צילום: טודור מירצ'אה; עריכה: רוקסנה סל; שחקנים: ולאד איבנוב, קטרינל מרלון, רודיקה לזר, אגוסטי וילארונגה, סבין טאמבראה

"השורקים"
"השורקים"צילום: Vlad Cioplea / באדיבות בתי קולנוע לב
"השורקים"
"השורקים"צילום: Vlad Cioplea / באדיבות בתי קולנוע לב

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ