"שחקי אותה בוסית": להתאכזב או להירדם, מה שיבוא קודם

תסריט שמרני וחסר היגיון עושה עוול לצוות שחקנים מבטיח ומוציא את העוקץ מסרט שעשוי להיות קומדיה נחמדה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
שחקי אותה בוסית
האדיש וביירן מפגינות כימיה ראויה לציון, אך נראה כי לא ניתן להן אף כלי קומי לעבוד איתוצילום: Eli Joshua Ade / Paramount Pict

כשגל של סיכומי עשור בקולנוע שטף אותנו בחודש שעבר, לא רבים הזכירו את "מסיבת רווקות". הקומדיה שיצאה ב–2011 היא אמנם לא יצירת מופת, אך היא לכל פחות פורצת דרך. הסרט בכיכוב קריסטן ויג ומליסה מקארתי שבר את התבנית של קומדיות בכיכוב נשים, בניסיון להראות שאין בעצם תבנית אחת. מאז כל אולפן בהוליווד מנסה את מזלו עם קומדיה המתמקדת בחברות בין נשים. "שחקי אותה בוסית", שמוקרן כעת בקולנוע, מנסה לרכוב על הגל הזה.

"שחקי אותה בוסית", על הנייר, נראה בעל פוטנציאל: הבמאי מיגל ארטטה התבלט בסרטים עצמאים כמו "נערה טובה" ו"צ'ק ובאק"; בתפקידים הראשיים לוהקו שתי שחקניות קומיות מנוסות — רוז ביירן ("מסיבת רווקות", "שכנים") וטיפאני האדיש, שרק לפני חודשיים שיחררה בנטפליקס ספיישל סטנדאפ תחת השם "בלאק מצווה"; ושלושה שחקני משנה מצוינים משלימים את הצוות — סלמה הייק ("פרידה") בתור טייקונית מרושעת, בילי פורטר המצוין שזכה באחרונה בפרס אמי על הסדרה "פוזה" וג'ניפר קולידג', שמשחקת בקביעות בקומדיות של כריסטופר גסט.

העלילה יוצאת לדרך עם מונטאז' של שתי החברות הכי טובות בעולם, מיה (האדיש) ומל (ביירן). צילומים וקטעי וידיאו מעבירים מסר חד משמעי לקהל כולו, גם למי שאולי כבר נרדם: מל ומיה הן החברות. הכי. טובות. בעולם. נקודה. הן גדלו באותו בית, שאותו מעולם לא עזבו, ועכשיו הן גם חולקות עסק נוצץ. תחת המותג "מיה ומל" הן יוצרות מעין איפור ארטיזנלי, בחנות שבה עובדים גם בארט (פורטר) כמאפר וסידני (קולדיג') כמוכרת. אלא שיש בעיה אחת — העסק לא ממש מתפקד, ולמעשה הצמד נקלעות לחובות.

ואז מופיעה בחייהן קלרה לונה (הייק). אשת עסקים גדולה מהחיים, שיצרה מותג איפור עולמי, ומשום מה מעוניינת לקנות את חנות הבוטיק. הייק, חמושה בשיניים תותבות, שפתיים מלאכותיות ומבטא מוגזם עוד יותר מבדרך כלל, מתענגת על דמות האשה המרושעת, עם מניירות משעשעות לפרקים. היא מציעה למיה ומל למחוק להן את החוב ולהיכנס כשותפה. למעשה, שאיפתה היא לסכסך בין שתיהן, אף שלא ברור למה היא עושה זאת. ואכן, ללא הסברים מיותרים או נחוצים רוב הסרט מוקדש לקו עלילה בלתי מעניין של סכסוכים קטנים ופתרונות קטנים, עד שהגיבורות מבינות שהן צריכות לאחד כוחות מול קלרה.

האדיש וביירן מפגינות כימיה ראויה לציון, אך נראה כי לא ניתן להן אף כלי קומי לעבוד איתו. האדיש כובשת ומעוררת אפתיה כמי שאחראית לרוב הגאגים, וביירן מבינה את מקומה בתור הקיציס של הסרט. זו שמרימה להנחתות של קומיקאים מוכשרים ממנה, מהאדיש ועד פורטר וקולידג'. אבל כל צוות השחקנים המוכשר בקושי מצליח להצחיק. התסריט של סם פיטמן ואדם קול־קלי הוא לא פחות מעוול לשחקנים. זו קומדיה שחוששת לקחת סיכונים, אפילו מינוריים, ושואפת לא להכעיס אף אחד. התסריט נוטה לז'אנר מסוים של הומור, בעיקר מיני, ואז כמו נבהל מעצמו ונסוג. שוב ושוב. התוצאה היא שמרנות נטולת עוקץ. הבדיחות הבודדות שעוד עובדות נשענות על סלפסטיק בלבד.

ייתכן שההומור היה אפקטיבי יותר אם התסריטאים היו יוצרים דמויות אנושיות, שעשויות להתקיים במציאות. "שחקי אותה בוסית" לא כולל אף דמות עגולה אחת, אלא רק ביטויים גסים לארכיטיפים מסרטי עבר. מיה היא היוצרת, כלומר היא נפש חופשייה שנהנית לכתוש ולערבב אבקות עד שייצא הסומק המושלם. מל, לעומת זאת, היא המקורקעת, אשת המספרים, אז היא כמובן קפוצת תחת. זאת שמסדרת את הבית, רק כדי שמיה תוכל לבלגן אותו. היא אפילו מורחת משחת שיניים על המברשת של מיה מדי בוקר כדי להדגים את עומק החברות ביניהן. אבל פעולה זו, כמו במקרים רבים לאורך הסרט, מעלה שאלה שאין עליה תשובה: למה אתן חברות בכלל?

סרט שחקי אותה בוסית
מתוך "שחקי אותה בוסית"צילום: Eli Joshua Ade / Paramount

למעשה, מהמונטאז' בפתיח אין רגע אחד שמדגים מדוע הן עדיין חברות. התסריט לא מתעניין בשאלות כמו למה ואיך, ובכך מטיל על הכוכבות להישען על הכימיה בלבד. ואולם הגיבורות מתקשות לשכנע כחברות טובות, מכיוון שהן גם לא משכנעות כבני אדם. הן יותר מתפקדות ככלי לקידום גאגים. להאדיש יש תזמון קומי מדויק וביירן היא "סטרייט־וומן" קלאסית. אבל ללא תסריט ראוי, הן מבזבזות את זמנן על המסך.

אחרי שלא טרחו להכשיר את קרקע החברות, התסריטאים גם לא טרחו לבאר מדוע היא מתפרקת בקלות רבה כל כך. קלרה של הייק יכולה לומר משפט אחד כדי לגרום לחברות הכי טובות לשנוא אחת את השנייה, וזה מחבל במעט האמינות שעוד היתה לגיבורות. זה מעלה שאלה נוספת, שאין עליה תשובה ברורה, והיא למה בכלל טייקונית מכלה את זמנה במניפולציות על דגי רקק?

"שחקי אותה בוסית" הוא לא סרט טוב. הוא נבנה על יסודות רעועים של תסריט מחריד, וכל ניסיון לבנות עליו מסתיים בכישלון. זה לא סרט שאמורים לראות בקולנוע. המסך הגדול לא עושה עמו חסד. זהו סרט שאמורים להיתקל בו רק ב־VOD, בלילה חורפי ונטול ציפיות, ואז בכל זאת להתאכזב או להירדם. מה שיבוא קודם.

"שחקי אותה בוסית". בימוי: מיגל ארטטה; תסריט: סם פיטמן, אדם קול־קלי; שחקנים: טיפאני האדיש, רוז ביירן, ג'ניפר קולידג', בילי פורטר, סלמה הייק. 83 דקות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ