אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

תגובות
למועדי המופעים
מתוך "הסכם הלסינקי"
קתרין-סוונפורס

פרטים

מועד יציאה: 05.09.2019 ארץ: ישראל 2019 שפה: עברית וערבית, כתוביות בעברית ובאנגלית אורך: 85 דקות בימוי: אבשלום כץ, דוד אופק ואיילת בכר, שאדי חביב אללה, דורון ג'רסי, נעם קפלן, דן גבע, ממדוח אפדילה ועידו סו

סרט דוקו-דרמה במהותו המורכב מאסופה של שישה סרטי מחווה קצרים ומרגשים של בוגרי סם שפיגל לדורותיו, יהודים וערבים, לצד סרט המקור ("אני אחמד" של אבשלום כ"ץ ורם לוי משנת 1966) שעבר תהליך רסטורציה. היוצרים, במאים בעלי רקורד ועשייה מוכחים, התגייסו לשיח פורה, אקטיביסטי וקולנועי, המציג התמודדות עם שאלות של דו-קיום בלתי אפשרי במציאות העכשווית המורכבת ועל רקע החברה הישראלית המקצינה. הסרט הנוכחי, שבין היתר מתאפיין בהומור סרקסטי ואירוניה, מביט על הגזענות של ימינו מול אוטופיה בהלסינקי, עוקב אחר הכנת חומוס ביתי בגבול תל אביב-יפו, חוזר לניסיון המהפכני והנשכח להקים קיבוץ ערבי בשנותיה הראשונות של המדינה, מציג את פועלי הבניין הערבים של ימינו שאינם יודעים האם ישובו לביתם בשלום ועוד. יוצר ואוצר: רנן שור

מה עושים היום – לוח האירועים המלא
השבוע בקולנוע – לכל ההמלצות
אילו סרטים מציגים בקולנוע החודש?
לכל ביקורות הקולנוע

"אני אחמד" - לצפייה בקטע מהסרט:

"קולו של אחמד" - הסרטים:

 

"אני אחמד – I Am Ahmad"   
1966, 14 דקות. בימוי ותסריט: אבשלום כ"ץ. הפקה ותסריט: רם לוי. בהשתתפות: אחמד יוסוף מסארווה. צילום: ג'והי בארנרד. עריכה: דני שיק. מוזיקה: צבי בן פורת. קריינות: אחמד סאבר מוסראוה. מפיק: דוד ארנפלד.
במרכזו של הסרט, שמוצג מחדש לאחר שעבר תהליך רסטורציה, עומד אחמד יוסוף מסארווה, צעיר ערבי-ישראלי מהכפר ערערה שבמשולש. אחמד, שמתקשה למצוא פרנסה בכפרו, עובר לתל אביב המתפתחת ולמרות שיש לו תעודת בגרות, העבודה היחידה שהוא מצליח להשיג שם היא כפועל בניין .בעבודתו מתעמרים בו הקבלנים, ברחובות העיר הגדולה והיהודית הוא חש כבלתי נראה וכשהוא מנסה לרכוש חדר אינו מצליח וכל שהוא משיג הוא צריף דולף. הסרט הציג מבט תיעודי כמעט בלעדי לאותם הימים לחייו של צעיר ערבי בישראל, על מחשבותיו, אכזבותיו וכמיהותיו.

"אני הייתי צבי – I Used To Be Zvi"
2019, 14 דקות. בימוי: איילת בכר, דוד אופק. בהשתתפות: אחמד יוסוף מסארווה, אמיר הר-גיל, לטיף דורי, מוסטפה מסארווה, מחמוד מסארווה, חאלד מסארווה, רואאה מסארווה, רם לוי, עידן חן. צלם: גל רומבק. עריכה: מיכל גסנר, יניב סגלוביץ'.
הפרק הראשון והבלתי מוכר בתולדותיו של אחמד יוסוף מסרוואה, כמו גם של מדינת ישראל. בשנת 1953 כשאחמד היה בן 14, הוא עזב את כפרו חסר הכל ערערה, שתושביו איבדו את אדמותיהם במלחמת 1948, והגיע, כחלק מתנועת 'הנוער הערבי החלוצי', לקיבוץ יקום הציוני-סוציאליסטי. עם הגיעו לשם קיבל שם חדש: צבי. צבי עבד, למד וחי לאורם של עקרונות "השומר הצעיר" – ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים. כשצבי, "ערבי טוב" על דעת כולם, ניסה להקים קיבוץ ערבי על אדמות כפרו ונענה בשלילה על ידי שלטונות ישראל הסוציאליסטיים, הוא מתפכח לראשונה, עוזב את הקיבוץ וחוזר להיות שוב אחמד. בהמשך הוא עובר לתל אביב לעבוד כפועל בניין וכך הופך לגיבור הסרט התיעודי "אני אחמד". כעת, הגיבור שמתקרב לגיל 80 שב לקיבוץ, נפגש עם דמויות מאותם הימים שהיו שותפות לקורותיו ועם תלמידי התיכון המקומי ומספר להם את סיפור חייו ואת תובנותיו, על הפער בפועל שבין המילים הגבוהות על שוויון לבין המציאות המרה.

"שמיים של בטון – Sky Of Concrete"
2019, 13 דקות. בימוי: שאדי חאביב אללה. בהשתתפות: אחמד יוסוף מסארווה. צלם: גל רומבק. עריכה: אפי כהן.
לאחר למעלה מ-50 שנה, אחמד יוסוף מסארווה חוזר לאתר הבנייה ומתלווה לפועלי הבניין של ימינו היוצאים בואן מהכפר, בדרך לזיכרון שאבד, חלומות שלא התממשו, מציאות קשה ומייאשת ושרידי תקווה. כמה אבדות תהיינה על הדרך הנוראית הזאת וכמה עובדים יחזרו בשלום לביתם?

"אני רם לוי – I Am Ram Loevy"
2019, 8 דקות. בימוי, עריכה וצילום: דורון ג'רסי. בהשתתפות: רם לוי.
דורון ג'רסי העביר את המוקד לאחד מיוצרי הסרט המקורי, רם לוי, שהפך מאז לדמות מובילה בתעשייה. אנו מוצאים אותו כשהוא נושק לגיל 80, על סט סרטו "המתים של יפו", שיתוף פעולה יהודי-ערבי המתאר הגעה של ילדים פלסטינים בפעם ראשונה לחוף הים. דרך יום הצילומים האחרון של סרטו ה-70 במספר, אך יחד עם זאת סרטו הקולנועי-עלילתי הראשון באורך מלא, נגלה בפני הצופים דיוקן של אמן שדבק גם בגילו המבוגר ברוח היצירה, באמונה באדם הפשוט ובשיתוף פעולה יהודי-ערבי, גם אם הוא מבין את הלך הרוח הנוכחי בחברה שבה הוא נתפס כיום על ידי הרוב כ"נאיבי".

"אני חומוס – I Am Humus"
2019, 11 דקות. בימוי ובהשתתפות: נעם קפלן. צילום: איתי מרום. עריכה: איתי אוניק.
נעם קפלן מכין חומוס במטבח ביתו הממוקם איפשהו באזור הדמדומים של גבול יפו-תל אביב, בשכונה בלי שם שמהווה אטרקציה בשל היותה מוזנחת ומתפוררת. אך מה שבתחילה מצטייר כסרט בו הבמאי מציג את סבלו האישי, מתהפך בהמשך ביחס לשכניו הערבים. בין לבין, קפלן מציע דיון מתריס בקולנוע הישראלי על גווניו השונים ובדימוי השחוק של ״הערבי״ המנוצל, שאמור לסמל את כל הרעות החולות בישראל. 

"אני קהלת – (I Kohelet (Ecclesiastes"
2019, 12 דקות. במאי, עריכה וצילום: דן גבע. בהשתתפות: אשרף ברהום.
פנטזיה המציגה תרחיש מדומיין לו קהלת, דמות המלך המסתורי מהמגילה, היה חווה את אשר חווה אחמד בתל אביב של שנות השישים, אך הפעם בשנות האלפיים, על רקע העיר המודרנית והעכשווית של ימינו. מחווה ליצירת המקור בגרסה הפילוסופית-קיומית של המלך המשורר, ששואבת השראה משלושה פרקי זמן שונים בתכליתם.

"הסכם הלסינקי – The Helsinki Agreement"
2019, 7 דקות. בימוי ובהשתתפות: ממדוח אפדלה ועידו סוסקלני, עריכה: אפי כהן, צילום: קתרין סוונפורס.
ומה אם מעולם לא היה ולא נברא הסכסוך הישראלי-פלסטיני? מה היה קורה לו אזרחים ערבים ויהודים, היו חולקים את אותו מעמד אזרחי-תרבותי-כלכלי, במדינה בה דת וזהות הייתה עניין פרטי? מבט הומוריסטי ונוקב לחייהם של שני חברים, בוגרי סם שפיגל, שכל אחד מהם הגיע להלסינקי בעקבות בת זוג מקומית. האחד ערבי מטירה והשני יהודי מירושלים, אבל שניהם חיים בפינלנד כאזרחים שווה זכויות. פורטרט של מערכת יחסים בין שניים, שמוצאים שפיות משועשעת בחייהם הרחק מהבית, מסמלים לאומיים וממשחקי כוח.

איפה ומתי

כתבות שאולי פספסתם

*#