אוסקר בלי נצנצים ובלי הפתעות

טקס האוסקר היה נוצץ פחות מתמיד והזכיות היו צפויות. ריקוד השמחה של סטיב מקווין, במאי "12 שנים של עבדות", הנאום של ג'ארד לטו והזכייה של ניב אדירי הישראלי בפרס המיקס סאונד שיפרו מעט את התמונה

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

לעתים נדמה שהציפייה לטקס חלוקת פרסי האוסקר מלהיבה יותר מהטקס עצמו, וכך היה גם בטקס שהתקיים הלילה בהוליווד בפעם ה-86. היה זה טקס ענייני, יבש, חסר ברק ופחות נוצץ מתמיד, אולי כדי לשקף את המשבר הכלכלי שבו אמריקה נתונה כיום.

אלן דג'נרס הנחתה את הטקס כאילו היתה זו אחת מתוכניות האירוח היומית שהיא מנחה בהצלחה זה עשור. בדיחותיה היו זהירות וחסרות עוקץ – רק אחת מהן חרגה מעט מהזהירות הזאת, כאשר היא אמרה שאם "12 שנים של עבדות" לא יזכה בפרס הסרט הטוב ביותר, סימן שכולם באולם הם גזענים. וההלצה המתמשכת שבה היו מעורבים הזמנת פיצות, חלוקתן לכמה מהנוכחים באולם ואיסוף כסף בעבורן היתה צריכה להיות מבוטלת מראש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ